"אני קמה כל בוקר ושואלת את עצמי מה אקנה היום – פרוסה או תרופה?",כך מתארת בשיחה עם "כל העיר" את שגרת יומה נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים המרותקת לכיסא גלגלים. "התרופות עולות לי הון תועפות, האינסולין כל כך יקר, אז איך אפשר לגמור את החודש כשגובה הקצבה הוא 2,342 שקל".
אתמול (ב') יצאו עשרות נכים מרחבי הארץ ופעילים במטה המאבק להפגין מול משכן הכנסת, כאשר בשעות אחר הצהריים המשיכו מרביתם לעבר הכניסה לעיר וחסמו לסירוגין את כביש 1, סמוך לגשר המיתרים. דרישת המטה, היא להעלות את קצבת הנכות בפעימה אחת, כך שתהיה צמודה לגובה שכר מינימום.
מורביה (61), תושבת אשקלון, מרותקת לכיסא גלגלים בעקבות תאונת דרכים קשה שארעה לפני 13 שנה. אולם היכרותה עם חיי הנכות החל כמעט עשור לפני, לאחר שבעלה, איש ביטחון לשעבר, לקה בנכות בעקבות פציעה בזמן פעילות מבצעית. "נאבקנו שלוש שנים מול משרד הביטחון ואיבדנו את כל מה שהיה לנו", היא מספרת.
שנתיים לאחר מכן היא מספרת התגלה אצל מורביה סרטן מסוג כרוני. "בעלי הותר פצוע בשדה הקרב ואני נאבקתי על מיצוי הזכויות שלי עוד שלוש שנים מול המוסד לביטוח לאומי. זאת מלחמה, עברתי קרוב ל-100 ועדות. בינתיים ב-2004 עברתי תאונת דרכים קשה ונשארתי מרותקת לכיסא גלגלים, כשלבעלי בינתיים נקטעו שתי הרגליים. כולנו הגענו להפגנה ביום שני במצב קטסטרופלי, אנחנו לא אנשים בריאים, וזה היה קשה מאוד אבל אם לא נפגין אז מי יפגין בשבילנו? אחרי שנים של מאבק אני מאמינה רק לדבר אחד – למסך הצבעוני הגדול שיש מעל המליאה, שמאותת מי מצביע בעד, נגד ונמנע, בצבעים ירוק, אדום וכחול. מעניין אותי דבר אחד – איך הבן אדם מצביע. קיבלת כוח לעשות שינוי? תוכיח לי איך אתה עושה שינוי".
אולי יעניין אותך – מאבק משפחות אסון ורסאי לקבל כספי הפיצויים.
תגובות