מאות בני משפחה וחברים הגיעו ביום ראשון האחרון (17.3) להר המנוחות בגבעת שאול וליוו את ג'קי מג'ר, מהמסעדנים המוכרים ביותר בירושלים, בעלי מסעדת "טעמי" המיתולוגית במרכז העיר, בדרכו האחרונה.
- תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר" [email protected]
מג'ר ז"ל, בן 68 במותו, נפטר בשישי בערב לאחר שהתמודד בשמונת החודשים האחרונים עם מחלת הסרטן. מג'ר, שהתגורר בשכונת ארנונה, היה בעלי מסעדת "טעמי" – מוסד מיתולוגי ירושלמי, שפועלת ברחוב שמאי מאז שנת 1954. המסעדה נפתחה על ידי אביו אלברט מג'ר ז"ל. במהלך השבוע האחרון פקדו אלפים את השבעה של מג'ר ז"ל. הם הגיעו להביע את השתתפותם בצער המשפחה ולשתף בסיפורים ובחוויות מההיכרות שלהם.
אחד מהם, עו"ד לאון אמיראס, שהיה חברו הקרוב אומר בשיחה עם "כל העיר": "ג'קי ז"ל הוא חבר יקר. הוא חלק מההיסטוריה של ירושלים. יש בינינו היכרות רבת שנים ויש לי זיכרונות מאינספור מפגשים ב'טעמי', שם הוא תמיד היה עם חיוך וחוש הומור. תמיד מוכן לשבת לידי עם תה עם נענע, ולספר מה חדש, איזה רכב הוא קונה, איזה אפליקציה הוא גילה, למה הוא לא מסכים עם הפסק הדין האחרון בעליון, או פשוט לספר שהשבוע הוא מצא במיה בדיוק כמו שהספרדים אוהבים. הוא היה איש מדהים, נדיב, אוהב אדם. אין בליבי ספק שאלפים מתושבי ירושלים מבכים את מותו. יהי זכרו ברוך".
מג'ר ז"ל, כאמור, התמודד בחודשים האחרונים עם מחלת הסרטן, אולם למרות זאת, הידיעה על מותו הפתיעה רבים מחבריו ומכריו. הם היו בטוחים שמג'ר ינצח את המחלה ויעמוד שוב על הרגליים. "איבדתי אח יקר", ציין אחד המשתתפים בלוויתו של מג'ר, "חבר אמת. מורה לחיים".
בלוויה השתתפו מאות מתושבי ירושלים, כאלה שהכירו את מג'ר מזה שנים רבות. חלקם מ"טעמי", אחרים מהשכונה וכאלה שהיו חברי ילדות. אל הלוויה הגיעו, בין השאר, חבר מועצת העירייה עו"ד אלישע פלג, מהנדס העיר שלמה אשכול, שספד לזכרו, הסופר דוד מונשיין, מנהלה המיתולוגי של בית"ר ירושלים אברם לוי, ורבים אחרים.
בין המלווים את מג'ר בדרכו האחרונה היה גם עופר איובי, יועץ ראש העיר וחבר קרוב של מג'ר, שמספר בשיחה עם "כל העיר" על ההיכרות ארוכת השנים ביניהם. "שנים שאני נמנה על חבריו הקרובים של ג'קי ז"ל. הוא היה איש חסד אמיתי, האכיל רבים תוך מתן בסתר. כל מי שאי פעם דרך במסעדה, הפך בתוך דקות לחבר. היה מקבל את התחושה שבינו לבין ג'קי יש חברות ארוכת שנים ומיד מרגיש בנוח לשתף ולספר גם על דברים אישיים".
איובי מוסיף כי "ג'קי, בתור איש עסקים מצליח וממולח, היה מייעץ לרבים בענייני עסקים מתוך ניסיונו האישי. בחודשים האחרונים, אחרי גילוי המחלה, הייתי מדבר איתו תכופות כדי לחזק את רוחו, אבל בסופה של כל שיחה אני הייתי זה שהרגיש מחוזק. איבדתי אח, חבר יקר, מורה לחיים ושותף לצדקה. איש שהוא מודל לאדיבות, חריצות, נאמנות וחוכמת חיים".
ג'קי מג'ר ז"ל (צילום: מתוך פייסבוק)
מסעדת "טעמי" נפתחה כאמור בשנת 1954 על ידי אבי המשפחה אלברט מג'ר ז"ל. ברבות השנים תפסו פיקוד על הניהול הבנים ג'קי ז"ל ורמי מג'ר. המוטו של מסעדת "טעמי", שהולך עם המסעדה מזה שנים ואף רשום בגדול בכניסה למסעדה, הוא 'לבלוע לא ללעוס'.
על ההווי מתוך המסעדה, וגם על המשפט האלמותי 'לבלוע לא ללעוס' שנכתב בגדול על החלון במסעדה, מספרת בתו של מג'ר ז"ל, זיו רגב. "כולם אהבו את הרוח ואת ההווי שהיו ב'טעמי'", היא אומרת ל"כל העיר". "זה אמנם התחיל עם סבא שלי, אבל אבא ורמי אחיו המשיכו באותה הדרך. אבא ניהל את המקום ביד רמה, הוא ידע לצעוק, וגם הרבה לצעוק. היו שכינו אותו 'האריה ששאג' אבל זה לא הפריע לכולם ליהנות מהרוח במסעדה ולצחוק על המשפט 'לבלוע לא ללעוס'".
עוד מספר הבת רגב: "אלפים רבים, בעלי עסקים, חברים, אישי ציבור ואנשים שהכירו את אבא מ'טעמי', הגיעו לשבעה לחלוק לו כבוד. כולם דיברו על טוב הלב שלו, על כך שהוא תמיד היה נכון לעזור, שטיפל בדברים של כולם. סיפרו לנו כמה הוא אהב גאדג'טים וכמה הוא הבין במחשבים. ביום שני הגיע גם מאיר מיכה, הבעלים של 'פינתי'. הוא סיפר לכולם על החברות שהיתה ביניהם. אנחנו, בני המשפחה, כמובן שידענו על החברות הזה, אבל לא כולם ידעו. כולם חשבו שיש סוג של יריבות, שזה או 'פינתי' או 'טעמי', אבל זה לא היה המצב. היתה חברות והיו יחסים טובים. אם למישהו מהם היה חסר משהו במסעדה, הם היו מבקשים אחד מהשני וממלאים את החסר".
ג'קי מג'ר ז"ל ובנותיו – (מימין) שלי, זיו, גלית וריקי (צילום: באדיבות המשפחה)
"אבא מאוד אהב להיות במסעדה", ממשיכה רגב. "למעשה, מאז שהוא השתחרר מהצבא הוא שם. שנים על גבי שנים. גם אחרי שגילו אצלו את המחלה, הוא הקפיד להגיע למסעדה בכל יום. בחודשיים האחרונים, שהמחלה תקפה חזק, הוא הפסיק להגיע אבל עדיין ניהל את הכל בשלט רחוק. היו לו מצלמות, הוא היה רואה הכל ומעביר הוראות לעובדים. הוא אהב את זה, הוא אהב את הסועדים ודאג להם. העבודה והמגע עם האנשים נתנו לו אנרגיות וטעם לחיים. בשלב מסוים אמרנו לו 'אבא, עזוב הכל, תטוס לאמריקה ותטרוף את העולם', אבל הוא סירב לשמוע. הוא תמיד אמר לנו בחצי חיוך 'אני אוהב לטרוף חומוס, תבינו – העבודה במסעדה עושה אותי בריא'. והוא צדק. חודשיים שהוא לא היה במסעדה והמחלה הכריעה אותו".
רגב ממשיכה לספר על הקשר ההדוק בין אביה לבין טעמי: "המקום הפך לסוג של מותג הרבה בזכות אבא והרבה בזכות סבא שלי – שעלה מבולגריה. לאבא שלי ולאחיו רמי לא היתה באמת אופציה לבחור לעצמם מקצוע – הם די נולדו לתוך זה, אבל צריך גם לומר שהם אהבו את זה מאוד. כולם אומרים לנו שאם אבא היה לא נכנס ל'טעמי' הוא היה מרצה באוניברסיטה, כי הוא מאוד אינטליגנט, אבל זה לא באמת עניין אותו כי הוא אהב את המסעדה, הוא אהב להתעסק באוכל ובאנשים, להאכיל את כולם. אני חושבת שעבור אבא 'טעמי' לא היה רק עסק אלא היה משהו הרבה יותר עמוק, זה בא לו מהנשמה והוא נהנה מכל רגע".
"בחודשים האחרונים", ממשיכה רגב, "גילינו שלא רק אבא נהנה אלא גם כל מי שהכיר אותו מהמסעדה. הרבה מאוד אנשים התעניינו בשלומו בחודשים האחרונים, הגיעו לבקר אותו בבית החולים, לחזק ולתמוך. זה היה מדהים ומרגש לראות את כל האהבה שהרעיפו עליו".
ומה צופן העתיד ל'טעמי' ביום שאחרי מג'ר ז"ל? לדברי הבת רגב, "אנחנו מאמינים שהמסעדה תמשיך לעבוד. יש לאבא ב'טעמי' צוות מסור ונאמן שהולך איתו שנים והם יפעילו את המקום. אנחנו חושבים ש'טעמי' היתה הבייבי האמיתי של אבא, עוד לפני שאנחנו הילדים נולדנו, ולכן הדבר הכי נכון מבחינתנו כעת יהיה להמשיך את המסורת הזו. 'טעמי' זה מותג בירושלים, המותג של אבא ואין כמעט מקומות מיתולוגיים כאלה. לקום ולסגור את המקום שאבא כל כך אהב זה לא משהו שעומד כרגע על הפרק ואנחנו לא רוצים לחשוב עליו".
Comments are closed