כשחושבים על ירושלים של שנות ה‑90, עולים וצפים זיכרונות וכמיהה למקומות ולמוקדי הבילוי של אז, כגון: דניאל, אנדרגראונד, קיו, בבל; המתחם של מגרש הרוסים: גלסנוסט, סרגיי, אלכסנדר, מונבז, גיזמו. אפילו נרגילה היה מעיף את הפוני לדור העכשווי, שלא נולד אז, וזה רק טיפה בים.
ירושלים תמיד היתה מחולקת. מרכז העיר, שוק, רחביה. ב‑1997 נפתח ברחוב עזה בית קפה שמונה מ"ר עם חצר ואוויר ירושלמי חופשי-חופשי. פתח אותו יהודה אסלן, "מומנט" שמו. לאחר מספר חודשים פתח יהודה מסעדה ברחוב המעלות, "לינק" שמה.
מאז ועד היום הזה נשארה הלינק בידיים של יהודה אסלן. השם אסלן בתורכית או במוסלמית מדוברת נקרא: "אריה", כזה היה יהודה במשך 21 שנה, במסעדה שהיא גם בר, גם מסעדה ובעיקר בית.
סימון דוויק (צילום: פיאמנטה)
תמיד הסביר פנים ונתן את השירות האופטימלי. ישב, צחק עם האנשים שהכיר, שהם כמעט 90 אחוז מבאי המקום. כשחושבים על מסעדת הלינק במושגים של עבר והיסטוריה, מרגישים צביטה גדולה בלב ותחושה שעוד מוסד ומקום טוב מאוד נסגר, כדוגמת: אלדד וזהו, פיני בחצר וקבלייר, אללה ירחם.
- פה היה הלינק | טור הפרידה של כרמית ספיר ויץ
- כל יום שישי באחת | טור הפרידה של אליעזר יערי
- קציצות הבית | טור הפרידה של לילך רובין
- נכס צאן ברזל | טור הפרידה של קרן קדוש
- אחרי 22 שנה: מסעדת לינק המיתולוגית נסגרת
כשרצית לשבת במקום טוב ועם מוזיקה טובה, בחוץ ובפנים, זה היה הפרלמנט של ימי שישי של שעות הצהריים המוקדמות, שנמשכו עד כניסת שבת. האוכל שיהודה הכין נתן לך טעימה ראשונה לפני שאותו תבשיל, או תובשיל, נכנס לך והחליק בגרון. היום זו תקופה שחוץ מהמוות, שום דבר לא בטוח, גם אם אתה בעל עסק שעומד 20 או 30 שנה ויותר, תבדוק אם לא קנו את בעל הבית שממנו אתה שוכר את הנכס. זה מה שקרה לאחר 22 שנה של פעילות בלינק.
ביום ראשון הקרוב נוכל לומר: "הלינק ז"ל". כמו רבים וטובים אחרים.
יהודה עזב אותנו לפני שנה ועוד לפני שעיכלנו את הבשורה העצובה, אז עכשיו גם בית משכנו איננו איתנו.
לינק, תמיד אזכור אותך ואת הווי המקום עם יהודה, לא אשכח.
עד
דואק – כתוב על ׳מציצים׳ ו-׳מחוץ למסגרת׳…
ירושלמי
אמיתי ומדויק