"נחשון הוא בני השלישי מתוך שבעה בנים", מספרת אסתר וקסמן, תושבת רמות, אימו של סמל נחשון וקסמן ז"ל, בן 19 במותו. "הוא היה משכין השלום בבית, לא יכול היה לסבול מריבות, ולכן תמיד הביא את הצדדים לפיוס בחן ובהרמוניה ששמורים רק לו. הוא אהב את הארץ שלנו אהבה גדולה, וכל חופשה שהיתה לו נוצלה לטיול. הוא התנדב במד"א וסביר להניח שהיה לומד רפואה".
סמל נחשון וקסמן ז"ל נרצח ב־14.10.94 על ידי חוטפיו בביר נבאלה, לאחר שהוחזק כבן ערובה במשך שישה ימים. "לא אשכח את היום שבו נחשון נחטף", מספרת אסתר. "נחשון היה ברגילה, אבל היה צריך לעשות קורס בן יום אחד, ולכן נפרד מאיתנו במוצאי שבת והודיע שיחזור בראשון בערב. אצלי אין להפר הבטחה, אם מאחרים מתקשרים. ראשון בערב ואין סימנים לנחשון, כבר מאוחר בלילה. הודעתי לצבא שהוא לא הגיע. ביום השני שלא שמעתי ממנו הבנתי שמשהו לא טוב קרה".
המחבלים העבירו את דרישותיהם לשחרורו של אחמד יאסין ועוד 200 אסירים באמצעות קלטת שבו צולם וקסמן. ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל החליט על כוח חילוץ של סיירת מטכ"ל, שיפרוץ לבית שבו הוא הוחזק ויחלץ את נחשון, אך המבצע נכשל והמחבלים ירו והרגו את וקסמן.
"כשראיתי את הקלטת חשכו עיני", היא משחזרת, "הוא היה קשור והקריא את הבקשות של החוטפים, כשהם הודיעו שבמידה ולא יענו לדרישות נחשון יוצא להורג. אני התקשרתי לראש הממשלה יצחק רבין, וביקשתי ממנו שלא יענה לדרישות המחבלים, שאסור להיענות לבקשות האלה, לאחר מכן הרמתי טלפון לנשיא קלינטון, כאזרחית אמריקאית וכך כל ילדי, וגם ממנו ביקשתי שלא יענו לדרישות אך שיעשו הכול כדי לדעת מה איתו. מסתבר שכל הזמן הזה הוא היה ממש קרוב אלינו הביתה, שמענו את ההילוקפטרים כשהחל המבצע, אבל עוד לא ידענו כלום. במוצאי שבת אחרי שהכל נגמר הגיעו אלינו ראש הממשלה והרמטכ"ל וסיפרו לנו את הנורא מכל.
אסתר וקסמן (צילום: ליאור מזרחי)
"נשברתי לרסיסים", מתארת אסתר. "בקושי הגעתי להלוויה בהר הרצל. האינסטינקט היה להיכנס למיטה ולא לצאת יותר, אבל מה עם שאר הילדים? לא הבנתי מאיפה הגיעו לי הכוחות והרמתי את עצמי מחדש, הבנתי שאני צריכה לקום בשביל כל השאר. כמעט מתחילת הדרך הגיעו טלפונים מכל העולם שאבוא לספר את סיפורו של נחשון וכך אני עושה מאז. משמח אותי שאפילו אחרי 22 שנים עדיין זוכרים את נחשון, שומרים איתנו על קשר ובכל יום זיכרון מגיעים כל החברים שלו ושלנו להר הרצל".
תגובות