רוחמה דוינו, אימו של סמ"ר משה ז"ל: "המון כוחות לקום בבוקר"

"מושיקו הוא ילדי האמצעי", מספרת רוחמה דוינו המתגוררת בשכונת  קטמון, אימו של סמ"ר משה (מושיקו) דוינו ז"ל, בן 21 במותו. "מושיקו נולד בירושלים, בקטמון, וכל החיים שלו סבבו סביב השכונה הזאת. הוא היה ילד עם המון אהבה ונתינה, שהמשפט שאפיין אותו הוא 'ואהבת לרעך כמוך'. הוא תמיד היה מוקד משיכה לחברים וגם בזמן הצבא, כשהגיעו חברים לירושלים, הם היו אצלנו בבית. היופי שלו היה בחום ובאהבה שהוא הרעיף. הקשר שלי ושל מושיקו היה מאוד חזק. הוא היה נכנס למיטה שלי עד גיל 21 לקבל דגדוגים וחיבוקים, אני מתגעגעת לזה".

סמ"ר מושיקו דוינו ז"ל נהרג במבצע צוק איתן ביום 28.7.14 מטיל נגד טנקים שנורה לעבר דחפור ה-D9 שבו נהג. "למושיקו היה חשוב להיכנס לרצועת עזה", מציינת אימו רוחמה. "מאוד נגעו לו הפחדים שילדי ותושבי עוטף עזה חווים ביום יום. הוא לא חשב שישנם תושבים שצריכים לחיות כמו שהם חיים. מושיקו הוא ילד של שלום, אבל הוא חשב שבמקרה זה אין דרך אחרת, שלא ניתן היה להביא שקט ללא כניסה פיזית לעזה.

סמ"ר משה (מושיקו) דוינו ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

"אני לא אשקר – אני צריכה המון כוחות כדי לקום בבוקר", מתארת דוינו. "מושיקו שלי נוכח איתי בבית לאורך כל היום, זה משהו שאני לא יכולה להסביר. לפני שהוא נהרג חגגתי יום הולדת והוא שלח לי ברכה עם מסר שאותו אני מקיימת כצוואה. הוא היה רוצה שנמשיך לחיות ולצחוק וכך אנחנו עושים".

רוחמה דוינו (צילום: אורן בן-חקון)

"יום הזיכרון הוא יום קולקטיבי לעם ישראל, זהו יום שבו עם ישראל אומר תודה לכל חלליו, זה יום שבו אני מרגישה את התמיכה הרחבה של כולם, אבל זה גם יום שיוצר אצלי מעין קונפליקט", מתארת דוינו. "מצד אחד אני גאה מאוד במושיקו ובדרכו ומצד שני העצב הוא בלתי נשלט.

משפחת דוינו פועלת להנצחתו של מושיקו ז"ל, בין השאר באמצעות פעילות חברתית בקטמון. "כחלק מההתמודדות וההנצחה של מושיקו הקמנו בעזרת סטודנטים של 'רוח חדשה' בית קפה חברתי בשם 'הבוטקה בקטמונים'", היא מציינת, "שבו מתבצעת פעילות חברתית של קירוב לבבות לכל חלקי האוכלוסיה, אני מזמינה את כולם להתעדכן בפייסבוק ובאינטרנט על הפעילות, והיא ענפה או בכלל לבוא וליהנות שם ואולי גם נלמד צורת שיח מה היא".

דוינו מתייחסת לדיון המביש שנערך בכנסת, שבו ח"כים התעמתו עם הורים שכולים, ואומרת: "חשתי אי נוחות. אני חושבת שזה עצוב שמגיעים לרמות כאלה ואני יכולה להבין את עוצמות הכאב של ההורים, עדיין ההתלהמות לא מכבדת אף אחד".