"המתלוננת הדפה את הנאשם, הוציאה את איבר מינו מפיה"

הכרעת הדין שהתקבלה השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אלעד ורון, איש חיי הלילה והעסקים הירושלמי, שהורשע בעבירות מין של מעשי סדום, מעשה מגונה ומעשה מגונה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, בשתי עובדות שונות בבר "הצעצוע" ו"קפה פריז" חושפת את העדויות של המתלוננות.

המקרה הראשון המתואר בהכרעת הדין מתייחס לאירוע שהתרחש במרפסת של הבר. המתלוננת העידה כי מצאה את ורון עם פניו אליה, כאשר איבר מינו חשוף במצב זקפה: "הדלת מאחוריו ככה ופה זה איבר המין והוא מסתכל עלי בעיניים שעד היום כשאני בוכה בלילה וכשאני חושבת על מה שהוא עשה לי אני רואה בדיוק את אותם עיניים, עיניים שחורות בתוך מרפסת זבל שמסתכל עלי באיזשהו מבט שאני בחיים לא ראיתי את הבן אדם הזה במבט הזה, תגעי לי בזין, תגעי לי בזין, ככה… אני באותה שנייה כל מה שעובר עלי אני קופאת… טוב, מה יש לך, מה אתה שיכור?… התחושה שלי היא של שיתוק מוחלט כי אני לא מבינה מה קורה סביבי".

בהמשך היא תיארה כיצד העבירה את ידה על איבר מינו של ורון בנגיעה קלה. הרכב השופטים דוד מינץ, עודד שחם ואביגדור דורות מציין בעניין עדות זו כי עדותה של המתלוננת היתה "סדורה, שנמסרה באופן מעורר אמון, תוך מתן ביטויי לטראומה שעברה. היא שחזרה בעדותה באופן משכנע ביותר את האירוע ונתנה תיאור בהיר ואותנטי. ניכר היה על פני עדותה כי היא חווה את האירוע פעם נוספת על דוכן העדים. פניה היו מלאות חרדה והרושם ממנה היה כי דוברת אמת לאמיתה".

אלעד ורון (צילום: עמרי עזרא)

***

לפי המתואר בהכרעת הדין, במקרה השני המתלוננת העידה כי ורון התלווה אליה למשרד של הבר בקומה העליונה ובהמשך ורון נעל את דלת המשרד, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, דחף את המתלוננת על כסא ו"דחף את איבר מינו לפיה וכן הכניס את ידו מתחת לחולצתה ונגע בחזה. המתלוננת הדפה את הנאשם מעליה, הוציאה את איבר מינו מפיה, פתחה את דלת המשרד ועזבה את המקום".

בנוגע לאירוע זה העידה המתלוננת ותיארה: "הוא פשוט בא מתקרב אלי עם המכנסיים שלו למטה במצב זקפה, דוחף אותי על הכסא ודוחף את איבר המין שלו לתוך הפה שלי. אני זוכרת שדקה שכל זה קורה אני אומרת לו די אלעד, מה אתה עושה? מה אתה עושה לי? … כל מה שיש לו להגיד לי זה את הכוכבת פורנו שלי.. העיניים שלי היו פתוחות כל הזמן הזה ואני ראיתי את אותם עיניים שחורות גדולות שמסתכלות, בדיוק אותם עיניים שראיתי במרפסת זבל, זה בן אדם אחר".

בהמשך היא מתארת כי "ההתנגדות שהצלחתי להביע זה שבמצב עוד לפני שאני קופאת שאני מבינה מה שהולך לקרות לי ואני אומרת לא, אני לא רוצה את זה. בסיטואציה שאני כבר שוכבת על הכסא ואני מנסה להתנגד שיוציא את הידיים שלו ממני ואיבר מינו בתוך הפה שלי אני לא מתנגדת כי אין לי יכולת".

***

במקרה השלישי שמתואר בהכרעת הדין המתלוננת העידה על שהתרחש במכוניתו של ורון, לאחר עזיבת האירוע בקונסוליה הצרפתית: "אני נכנסת לאוטו, והוא נכנס לאוטו בחיי אלוהים, עוד לא עברה דקה, איזה דקה? חצי דקה שאנחנו באוטו וכבר היד שלו באינסטינקט בום, ככה לתוך החצאית שלי נוגע לי בתחתונים, אני רוצה להכניס לך אצבעות.. הוא כבר פותח את המכנסים, כמובן שאיבר מינו במצב זקפה ואני אומרת לו אלעד מה אתה עושה? אני לא מבינה מה אתה עושה לי? … זה הדבר היחידי שאני מצליחה להגיד, אני כולי קפואה, אני לא יודעת איפה אני מרגישה בכלל שאני נמצאת".

הרכב השופטים מציין לאחר עדות זו כי "עולה בבירור היעדר הסכמתה ביחס לאקט המיני שבוצע על ידי הנאשם וברור כי הנאשם היה מודע לכך".

בהכרעת הדין מצוין כי המתלוננת הסבירה מדוע הגישה את תלונתה למשטרה לאחר לא מעט זמן. לטענתה, לאחר שהקליטה את שיחתה עם ורון שבו הוא הביעה חרטה וסליחה על מעשיו לדבריה היא פנתה לפגישת ייעוץ עם עורכי דין, שלאחריה נשלח מכתב דרישה לפיצוי כספי בסך 1.8 מיליון שקלים. המתלוננת תיארה בבית המשפט את העצה שקיבלה כ"עצת אחיתופל", מפני שלאחר שעברה את המסלול של תלונה במשטרה, ישיבות עם הפרקליטות ועדותה בבית המשפט, התחוור לה כי הפחדים ששמעה ביחס לתהליך אינם אמיתיים. למעשה, המתלוננת שללה בבית המשפט את הטענה כי מטרת התלונה היתה סחיטת כספים מורון ואמרה כי "אין תג מחיר" לגופה ולנפשה.

***

האישום הרביעי שבו הורשע ורון מתייחס למתלוננת השנייה, במקרה זה ורון הורשע במעשה מגונה תוך ניצול יחסי המרות שביניהם. לפי הכרעת הדין ורון פתח את מכנסיו וביקש ממנה לגעת באיבר מינו תוך שהוא נוגע בחזה, לאחר שסירבה הוא נגע באיבר מינו עד שהגיע לפורקן מיני. כמו כן, באירועים נוספים חשף ורון את איבר מינו מול המתלוננת השנייה ונגע בו עד שהגיע לסיפוק.

המתלוננת העידה כי "מאוד פחדתי לאבד את מקום העבודה שלי, לא חשבתי שלעורר סצנה ולעשות מזה עניין זה יהיה נכון מבחינתי ומבחינת האינטרסים שלי שהאינטרס שלי היה להמשיך לעבוד כמה שיותר".

הרכב השופטים ציין בעניין עדותה של המתלוננת הרביעית כי "עדותה היתה כנה, בלתי מוגזמת", בהמשך ציינו: "אנו נותנים בדבריה אמון מלא".

***

עו"ד אריאל עטרי

ורון הכחיש את העבירות המיוחסות לו ולגרסתו, ביחס למתלוננת הראשונה – המעשים המיניים נעשו בהסכמתה ומרצונה החופשי. ביחס למתלוננת השנייה, טען ורון כי בינו לבין המתלוננת התפתחו יחסים אינטימיים, לרבות יחסים פיזיים בעלי אופי מיני, וללא ניצול מרות, ולטענתו היא לא הביעה שום התנגדות.

עו"ד אריאל עטרי, סנגורו של ורון, מסר בתגובה: "אנו מכבדים את הכרעת הדין אך סבורים שהיא שגויה. כל קשר מיני שקיים מר ורון היה קשר רצוני והדדי לחלוטין. הצגנו במשפט ראיות כיצד המתלוננת העיקרית לא הפסיקה להגיע לחברת אלעד, מדי יום, לאחר שסיים, מיוזמתו, את הקשר המיני ביניהם, למרות שכלל לא עבדה אתו. היא אף אישרה שהגיעה למשרדו שבועיים לאחר הקשר המיני האחרון ביניהם ובקשה שיחבק אותה, לא בדיוק התנהגות של מי שהותקפה מינית. כמו כן, הצגנו מחקרי תקשורת שהראו שכאשר טענה המתלוננת שישבה בלילה, לאחר האירוע המיני האחרון, מדוכאת בביתה – 'חגגה' בכל רחבי ירושלים ואף שבה אל המקום בו היה אלעד – כעבור מספר שעות. התלונה הוגשה בניסיון לסחוט 1,840,000 שקלים, כנקמה, לאחר שהמתלוננת גילתה שלמרות ש'חתך' איתה את הקשר המשיך אלעד בקשר מיני עם חברתה הטובה. מנגד, המתלוננת השנייה אשרה כי היא שלטה, באופן מוחלט, בקשר המיני עם אלעד וכי הקשר ביניהם היה הדדי. כמו כן, התעלם בית המשפט המחוזי משורה של ראיות ועדויות שהפריכו את עדות המתלוננת הראשונה. אלה רק מעט מהטעמים שמחייבים את זיכויו של מר ורון. בכוונתנו להגיש ערעור על הכרעת הדין – ואין לנו ספק שבית המשפט העליון יזכה את מר ורון מאשמה, באופן מוחלט".