תכירו את הבוגרים הירושלמים של קורס החובלים היוקרתי: "לא חלמנו שנגיע כל כך רחוק"

זהו ללא ספק אחד הקורסים הקשים והמפרכים ביותר בצה"ל: קורס חובלים, שבמהלכו החניכים לומדים לחיות, לנשום ולהרגיש את הים, ולהיות חלק ממנו. ביום רביעי שעבר הצטרפו לרשימה המכובדת של בוגרי הקורס שני ירושלמים – אלון יהודה בנטאטה משכונת גילה ואופק ברגשטיין משכונת רמת דניה – והסבו גאווה עצומה לעיר ולמשפחותיהם.

"ידעתי שאני רוצה לעשות שירות משמעותי, להיות לוחם ומפקד", מספר ברגשטיין. "כשהגיע הזימון לחובלים, זה ענה על כל מה שרציתי. נוסף על כך, מדובר במשהו שכנראה לא הייתי מגיע להתעסק איתו, הים, כי באמת כירושלמים זה משהו שאנחנו חווים פחות".

"זאת היתה ממש הזדמנות עבורנו, להיכנס למקום שבחיים לא חלמנו שנגיע כל כך רחוק", מוסיף בנטאטה. "הרי הדבר הכי קרוב לזה שאנחנו מכירים זה עין לבן".

עד כמה הקורס היה קשה?

בנטאטה: "בשבילי הקושי הגדול ביותר היה שהקורס לא אורך כמה חודשים, כמו ברוב המקומות, אלא כמעט שנתיים וחצי, שלאורכן אתה צריך להראות גרף שיפור, ליישם הערות שאתה מקבל, להתקדם ולהתפתח כל הזמן. זה חייב להביא אותך לשיאים חדשים, כי אתה כל הזמן מתקדם, ועונה על כל האתגרים. לכן התקופה הארוכה היא בעצם אחד הדברים הכי קשים בקורס הזה".

ברגשטיין: "הקורס קשה מאוד, גם פיזית וגם מנטלית. הוא לא פשוט בכלל. כל אחד מגיע במהלכו לנקודת שבירה מסוימת, בין אם כבר במהלך הטירונות באילת, ובין אם אחרי שנתיים, כשאתה פתאום יוצא לארבעה או חמישה ימים רצופים בים, בלי שום התראה. זה דבר לא פשוט בשום שלב שהוא".

ואיך הגיבו בני המשפחה שלכם?

בנטאטה: "אימא שלי בעיקר שמחה שאתחיל לחזור הביתה יותר. חוץ מזה, כולם שמחים. זה דבר שבהתחלה לא ראו את הסוף שלו, ופתאום הגעתי לשם – זה נראה כמו חלום לכולם".

ברגשטיין: "רוב בני המשפחה המורחבת שלי הם לוחמים וקצינים בחי"ר, וחיל הים זה דבר קצת שונה עבורם, אבל כולם תומכים ומאוד מתרגשים ומרוצים".

אם כן, בתום שנתיים וארבעה חודשים של קורס תובעני, משובצים שני הירושלמים יחד לאח"י חרב, ספינת טילים (סטי"ל). הם, ושאר חברי הצוות, צפויים לבלות ימים שלמים יחד בספינה שגודלה 60 מטרים בסך הכול, ועליהם לדעת להסתדר יחד ולחיות בשלום אחד עם השני בתנאים לא קלים. לדברי ברגשטיין, העובדה שהגיע מירושלים תסייע לו מאוד מהבחינה הזו.

"הקשר בין ירושלים לבין חיל הים הוא מגוון האנשים שאתה פוגש, והמחויבות להתעסק ולהתמודד עם כולם. בירושלים למדתי שאתה יכול לשבת ביום חמישי בערב בשוק עם אנשים מכל מגווני החברה הישראלית, והמקום היחיד שראיתי שגם בו זה כך הוא הסטי"ל. כשאתה מפליג בלב ים, ב'קופסה' שצפה אי שם בים, אתה נמצא בקרבה מאוד גדולה לכולם, וצריך להסתדר עם כולם. למדנו שחיל הים וירושלים – שניהם מקומות מיוחדים. הם מאחדים את העם ורואים בהם את כל הגוונים ואת כל סוגי האנשים".