"פגעו בלב שלי, לא ישנתי בלילות"

כמה עשרות מטרים מעל הקרקע, על מנוף הכבאית ברחבת התחנה הראשית בגבעת מרדכי עומד ומביט מלמעלה בחיוך על נופה האפרורי-חורפי של העיר טפסר בכיר משה סויסה, מפקד כבאות והצלה מחוז ירושלים. עד לפני כמה שנים נאסרה כניסתו לאותה תחנה, שבה התחיל את קריירת הכבאות שלו, וזאת על רקע חשדות והאשמות שעמדו כנגדו, מהם לבסוף יצא זכאי.
כיום, לאחר תקופה קשה שעבר, שבה, לדבריו, פגעו בו בלב עד כדי כך שמצא את עצמו לא נרדם בלילות, נדמה שטפסר בכיר סויסה בונה את עצמו מחדש, בדיוק כמו תחנת הכבאות הראשית שעוברת בימים אלו שיפוץ מסיבי.

• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
• מדריך העסקים הגדול של ירושלים
• לידיעות חדשות נוספות באתר "כל העיר"

טפסר בכיר משה סויסה (צילום: אורן בן-חקון)

"נתתי את כל חיי לכבאות"

הרומן של טפסר בכיר סויסה, 63, עם רשויות המשפט החל לפני כעשור, ב-2008, כשנפתחה נגדו חקירה והוא הושעה מתפקידו כמפקד הכבאות בירושלים. ב-2010 הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות של הפרת אמונים – הוא הואשם במתן שוחד למי שהיה סגנו כדי שיסיר את מועמדותו לתפקיד מפקד המחוז, עוד הואשם כי כפופים לו ביצעו עבורו עבירות פרטיות. בסופו של דבר, בית משפט השלום בירושלים זיכה אותו וקבע כי עדויות הכבאים נגדו נבעו מנקמה.
"הייתי מפקד מצטיין וקצין מבצעים הכי מצטיין בארץ", הוא מתגאה בראיון בלעדי ל"כל העיר" ומוסיף: "אין בעולם כבאי שיש לו כל כך הרבה תעודות הערכה, צל"שים ואותות למופת כמו שאני קיבלתי. הקדשתי את כל החיים שלי לכבאות, ובשבילי, במהלך המשפט, המכה הכי גדולה היתה שלא נתנו לי להיכנס לתחנה. חשוב שאנשים יבינו – לא נעצרתי מעולם, לא עוכבתי בבית מעולם, לא מעצרי בית ולא כלום. רק דבר אחד – אסור לך להיכנס לתחנה. הם פגעו בלב שלי, לא ישנתי בלילות. אני נתתי את כל נשמתי ואת כל חיי לכבאות. עשיתי הכל בשביל הכבאות. לאחר שקיבלתי את תחנת ירושלים, היא נבחרה למצטיינת בארץ, עשיתי את הכל כדי שנהיה מובילים כי כך האמנתי, שמציון תצא תורה. לא חיפשתי על זה ההערכה כי ידעתי שזה הצורך וזו העבודה שלי, ואחרי כל זה – לקחת אותי ולהשעות אותי מהעבודה? יצאתי למשפט כשאין לי אמצעים – כשיצאתי קיבלתי רבע משכורת. הייתי צריך לשלם לעורכי דין ולשלם על הוצאות הבית. כמובן שזה פוגע, נפגעתי נפשית".
"ידעתי שזו היתה רדיפה על רקע אישי, ולכן נלחמתי", מוסיף וטוען טפסר בכיר סויסה. "ידעתי שאצא זכאי, ידעתי שאצא הכי נקי שיכול להיות ועובדה היא שבמשפט הראשון, כשהאשימו אותי וכולם חשבו שנתתי שוחד – זו היתה גולת הכותרת: 'סויסה שילם שוחד לקנות את התפקיד שלו'. מה היה לנו? השופט זיכה אותי No case to answer (אין להשיב לאשמה – כשראיות התביעה לא הוכיחו את האשמה). זו היתה מכה קשה לפרקליטות. ידעתי מראש שאני אזוכה, אבל הציבור לא ידע. היתה מערכת של תקשורת שהיתה נגדי והיה לה את הכוח. ואז כעבור שנתיים שאני מושעה אמרו 'אין כלום'. משכו את כתב האישום אחרי שנתיים".

כבאות כיבוי והצלה ירושלים, גבעת מרדכי (צילום: אורן בן-חקון)

"ירושלים בשבילי זה הכל"

לאחר הזיכוי, ב-2012 הוא מונה למפקד מחוז דרום ושימש בתפקיד כחמש שנים. "במחוז הדרומי יש אתגרים גדולים מאוד, אבל היום הוא מוכן לכל תרחיש. עשיתי שם עבודה מצוינת, כתבנו את תפיסת ההפעלה שלו, אבל בתוך הלב נצבטתי. ירושלים בשבילי זה הכל, כאן נולדתי, כאן התחתנתי, כאן חינכתי את הילדים שלי, כאן פעלתי ככבאי, זה הבית שלי".
אחרי עבודתו בדרום, לפני כשנה, טפסר בכיר סויסה היה מבין שני המועמדים הסופיים לתפקיד נציב כבאות ראשי, אולם לאחר שלא ציין בשאלונים ובראיונות לתפקיד כי הורשע בעבר בעבירות משמעת הוא נפסל מלקבל את המינוי. על כך הוא הורשע בבית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה במתן מצגים כוזבים באשר לעברו המשמעתי – האירועים מתייחסים למקרה באוקטובר 2008, כשפיקד על תחנת כיבוי ירושלים, אז ננזף על ידי מי ששימש מנכ"ל עיריית ירושלים בגין איום והעלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט. בפברואר 2010 הוא הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת, לאחר שהתפרץ בשורה של גידופים מבזים כלפי חבר מועצת עירייה וננזף. את הפנייה לנציבות שירות המדינה עשתה תנועת אומ"ץ, שטענה כי יש לפסול את מועמדותו של טפסר בכיר סויסה לנציב כבאות ראשי.
"הייתי מועמד לשמש נציב כבאות והצלה, והיום כואב לי שאני לא נציב הכבאות", הוא מתאר. "כשאני מסתכל למה ומהי הסיבה – הסיבה היא שהתרשלתי – שכחתי לציין אירוע משמעתי שהיה לי – ויכוח שהיה לי עם חבר מועצת עיר בשנת 2008, לפני עשר שנים".
"אז כשמשה סויסה טועה, טעות אפילו הכי קטנה, זה נחשב לרצח במדינת ישראל", הוא זועם. "אם זה היה מישהו אחר, אז היו קוראים לוועדה ואומרים: 'הוא שכח לומר את הדברים האלה, תשקלו שוב' או קוראים לי ושואלים אותי 'מה קרה?' זה לא משהו שחלילה הייתי צריך להסתיר – לא שיקרתי בתואר אקדמאי, וזה לא שהבאתי תעודות מזויפות. סך הכל שכחתי לציין אירוע שנשכח מהזיכרון שלי. לכן לא קיבלתי את נציבות הכבאות. נקודה".

מדובר ברדיפה אישית?
"זה אישי לחלוטין. אלו אותם אנשים שרדפו אותי כאן בירושלים, המשיכו לרדוף אותי גם בנציבות שירות המדינה. אני מרגיש שאותה חונטה שפגעה בי כאן בירושלים רדפה אחרי".
"לא נבחרתי להיות נציב למרות שהובלתי בוועדות", הוא מדגיש, "למרות שרצו אותי והראייה לכך שהמתינו 10 חודשים עד לסיום המשפט שלי על מנת למנות את הנציב המכהן. 10 חודשים? משפט כזה, שאפשר לגמור ביום-יומיים, נמשך 10 חודשים. התישו אותי. הם יצאו למלחמה נגד משה סויסה, ואני ברוך השם יודע להילחם ונלחמתי, אבל זה כבר מאחורי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

טפסר בכיר משה סויסה (צילום: אורן בן-חקון)

"המכה הכי גדולה – שלא נתנו לי להיכנס לתחנה"

טפסר בכיר סויסה נולד וגדל בשכונת מוסררה, כיום הוא מתגורר בפסגת זאב, נשוי לחנה, אב לשש בנות ולבן, סב ל-14 נכדים ונכדות. "אני נשוי בפעם השנייה", הוא מספר, "אשתי הראשונה נפטרה כתוצאה מרשלנות רפואית, עברתי משבר קשה ביותר בחיים שלי. בגיל 28 נשארתי אלמן עם ילדים. עברתי תקופה קשה וחזרתי לעצמי כאשר התחתנתי שוב עם חנה, והתחלתי לבנות את החיים מחדש".
את דרכו בכבאות הוא החל בשנת 1975 בתחנת ירושלים וטיפס בסולם הדרגות והתפקידים, כאשר בשנת 2005 התמנה למפקד ירושלים. במהלך עבודתו בכבאות שימש במגוון תפקידים והשתתף באירועים משמעותיים בעיר, ביניהם חילוץ הלכודים באסון ורסאי.
ולמרות זאת, במהלך תקופת המשפט, כך הוא מספר, עלו בליבו ספקות קשים הנוגעים בשירות למדינה. "עלו בי ספקות – האם צריך לתרום למדינה? האם צריך לתת? האם יש הערכה? האם צריך לעזוב? וידעתי שגם אם אני רוצה לעזוב – קודם כל אני אעלה במדרגות כמנצח ואחר כך אני אקבל החלטה. וזוכיתי כי לא היה צריך להיות משפט בכלל. זוכיתי כי לא עשיתי את כל מה שכתבו עלי, זוכיתי כי לא הייתי צריך להגיע לאן שהגעתי".
היום אתה פועל אחרת? אתה זהיר יותר?
"אני מתנהג רגיל ומסתכל קדימה, עובד למען המחוז ולמען לוחמי האש. אז היה לי פסק זמן, יש לי רבנים שאני מתייעץ איתם ואני כל ראש השנה נוסע לאומן. אני מתפלל ומאמין שמה שהיה צריך לקרות קרה. הרבנים אמרו לי שבסוף אחזור לירושלים, ובסוף חזרתי לירושלים. אני זורק את כל מה שהיה לי אחורה".
"איך שנכנסתי למחוז ירושלים", הוא מדגיש, "אני פועל על פי שיקול דעת ובשביל לוחמי האש – יש לנו המון אתגרים במחוז. ירושלים לא השתנתה הרבה, אבל האתגרים השתנו – מגדלים רבי קומות, בנייה לעומק, רכבות, מנהרות, חומרים מסוכנים ועוד".

"הכבאי הירושלמי הפך לכבאי אוניברסלי"

מערך הכיבוי במחוז ירושלים עומד בפני מהפכה של ממש, שאותה מוביל טפסר בכיר סויסה. הכבאות הירושלמית תפוצל לשתי תחנות מרכזיות – צפון ודרום, כאשר לכל אחת ימונה מפקד, בדומה למרחבי ציון ומוריה במשטרה. בנוסף, עומדות להיבנות בירושלים עוד ארבע תחנות חדשות, בנוסף לשש התחנות שכבר פועלות, בין השאר התחנה החדשה ברוממה שצפויה להיחנך כבר במרץ הקרוב, תחנה חדשה שתשרת את דרום מערב העיר – הדסה עין כרם, קרית היובל, גבעת משואה, ותמוקם סמוך לרכס לבן ובתחנת גבעת מרדכי הוותיקה ייבנה אודיטוריום וחדר מבצעים חדשני. "אני מרשת את ירושלים שתיתן מענה בצורה הכי טובה", הוא מבהיר. "אני מקבל כל מה שאני רוצה מנציבות הכבאות, ונלחם על כל דבר שאני חושב שיתרום ללוחמי האש במחוז ירושלים. אנחנו גם מקבלים סיוע מעיריית ירושלים ומראש העיר ניר ברקת – זה הכרח מקצועי. כאן אנחנו מתקדמים ועושים".
רק לפני כשבועיים קיימו לוחמי האש הירושלמיים תרגיל רחב שדימה תרחיש של חילוץ לכודים מעגורן. "היום הכבאי הירושלמי הפך לכבאי אוניברסלי", מסביר טפסר בכיר סויסה, "הוא צריך לטפל בשריפות, באירועים רגילים, ברכבות, במנהרות, בחומרים מסוכנים, בחילוצים ובדליקות במגדלים של 30 קומות. האתגרים היום מרובים".

תרגיל יחידת החילוץ של כבאות והצלה ירושלים (צילום: אריק אבולוף כבאות והצלה ירושלים)

אתם ערוכים לשריפה בקומה ה–30?
"כבאים יעלו ברגל. זה הפתרון הכי טוב. אין שום מנוף שיכול להגיע לשם. ולכן, בירושלים בנינו חדרי כושר בכל התחנות. אנחנו מאמנים את הכבאים ועושים הכל כדי להיות ערוכים לשריפה במגדל. כמובן שבכל מגדל בירושלים יש בקומות הגבוהות ציוד לכיבוי אש".

מה לגבי מחסור בציוד והיעדר כוח אדם.
"כשהגעתי לירושלים ידעתי שיש לנו מחסור בציוד", הוא מבהיר, "ומספר הכבאים שלנו לא מתאים למטלות של ירושלים. בחצי השנה האחרונה, שאני נמצא פה, קיבלנו ציוד בשווי מוערך של 25 מיליון שקל, רק לטובת ירושלים. רכבים, סולמות, שיפוצים ורכש מסיבי של כל הציוד שהיה חסר לנו. אף אחד כאן לא יכול לבוא ולהתלונן על ציוד שחסר לו".
לדברי טפסר בכיר סויסה לאחרונה הצטרפו למערך הכיבוי הירושלמי 33 כבאים חדשים, מתוכם גם לוחמות אש.

מה דעתך על הצהרותיהם של רבנים בולטים נגד שילוב של נשים ביחידות הלוחמה בצה"ל?
"אל תכניסי אותי לזה, אבל אני בדעה שכל מי שיכול לעמוד בכל התנאים וכל הדרישות שיש לנו בבקשה שיבוא, לא משנה אם זה גבר או אישה. יש לנו לוחמות אש מצוינות, שעושות את העבודה שלהן נהדר. אחת מהן יוצאת בימים אלה לשוויץ לאימון מנהרות, כהכנה למנהרות הרכבת שלנו בירושלים. נשים יכולות להגיע לכבאות והן יכולות להיות לוחמות, אל תשכחו שיש לי שש בנות".
טפסר בכיר סויסה, שחולש גם על מערך הכיבוי של בית שמש, מספר כי "בשכונת רמת בית שמש הולכים לבנות בקרוב עוד כ-300 אלף דירות, ובמגזר החרדי ידוע שאין הקפדה על נהלי בטיחות באש, כמו גם במגזר הערבי. כל שנה אנחנו נקראים לדליקות, שנגרמות בגלל שימוש לא בטוח בפלטות שבת והתקנות פיראטיות של חשמל – אנחנו מכירים את זה מירושלים. בנוסף, נכנסנו לבתי ספר במזרח העיר ועשינו הדרכות לילדים על שימוש בטוח באש".

טפסר בכיר משה סויסה (צילום: אורן בן-חקון)

"כבאים נשלחו לאימונים בחו"ל"

בעוד כחודש וחצי צפוי להיפתח הקו המהיר של הרכבת ירושלים-ת"א, הכולל מנהרות שהארוכה מביניהן עומדת על 11.6 ק"מ. כמו כן, תחנת הרכבת בכניסה לעיר על שם יצחק נבון נבנתה 80 מטרים מתחת לאדמה.

איך אתם נערכים לקראת פתיחת קו הרכבת המהיר?
"למדנו המון על מתן מענה לאירוע חירום ברכבת החשמלית. בחצי השנה האחרונה כבאים נשלחו לאימונים בחו"ל, על מנת שנוכל לתת פתרונות ותשובות. הגשתי בקשות לציוד מיוחד לרכבות ומשרד התחבורה נענה להן. כמו למשל רכבים דואליים – שיכולים לנסוע גם על גלגלים וגם על מסילה ובמקרה חירום – רכשנו מערכות נשימה כפולות בשווי חצי מיליון שקל – כבאי ירכיב את מערכת הנשימה ויש לו מערכת נוספת עבור אדם שהוא צריך לחלץ. רכשנו ציודים לפתיחת רכבת – פיסוקים, כריות אוויר, כריות הרמה ועוד".
"כל 250 מטר יש פתח חירום, כל 25 מטר יש גלגלון, כל 100 מטר יש ציוד חילוץ – הכבאים מכירים את המנהרות בעל פה", הוא מספר. "אנחנו ביקשנו שברכבת, בין שתי המסילות יהיו בטונדות, על מנת שגם רכבים שלא דואליים יוכלו לעבור כדי לתת פיתרון כדי שלא יהיה מצב שרכבים לא יוכלו לנסוע על המסילות. כשיש מנהרה ארוכה – 11.6 ק"מ, אנחנו חייבים לתת את הפתרונות. בטח שאני לא ישן בראש שקט, אבל מה שביקשתי קיבלנו".

מה הצעד הבא שלך?
"יש לי עוד ארבע שנים לצאת לפנסיה. הצעד הבא שלי יהיה רק אחרי שייבנו את התחנות החדשות ותתחיל לרוץ הרכבת — אני מתכוון להרים את הכבאים. אימונים, אימונים, אימונים. עלי לא מקובל ציון של 80-75. היום 70 כבאים לומדים לתואר ראשון ולתואר שני. החלום שלי – שירושלים תוביל ושיבואו מכל העולם ללמוד מהכבאות של ירושלים.
"אני נולדתי במוסררה, בשבילנו מי שהיה עובר את מבחן הסקר זה היה השיא", מסכם טפסר בכיר סויסה. "אני רוצה שכל מה שאני עברתי שהם לא יעברו. לימודים, לימודים, לימודים. כשכבאי בא עם ציון 95-90 שיבוא בכיף. ציונים נמוכים? עדיף שלא יתקרבו. אני רוצה לכתוב כאן בירושלים את התורה של הכבאות בכל הקשור לעבודה במנהרות של הרכבת כי לנו, הכבאים הירושלמים, יהיה את הניסיון הרב ביותר".