כבר חודש שהפיד (בעברית – הֶזֵּן) בפייסבוק של הירושלמים והירושלמיות כבר לא נראה אותו דבר – קבוצת "זכרונות ילדות ירושלים", שנפתחה ממש לפני חודש, מונה כבר למעלה מ-48 אלף עוקבים, ורובם לא מפסיקים לפרסם בקבוצה זכרונות ילדות נוסטלגיים שלהם. רק אתמול, ראשון, עלו בקבוצה 12,000 פוסטים ביום.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- לידיעות חדשות נוספות באתר "כל העיר"
יוזם הקבוצה, מאיר מרסיאנו (33), שגדל בשכונת רמות בירושלים ומתגורר בתל אביב, מספר איך תוך חודש הפכה הקבוצה לווירלאית. "אנשים כל כך נהנים שהם מתייגים ומשתפים עם חברים זכרונות ילדות שלהם מירושלים", מתאר מרסיאנו, "יש בקבוצה אנשים שלא התראו המון שנים והם נפגשו לאחרונה בזכות הקבוצה, חידשו את הקשר. עושים מפגשים כיתתיים, פגישות מחזור. אנשים מוצאים את החבר'ה שלהם מהתיכון. זה מדהים, איך אנשים מצליחים להתחבר מחדש. מישהו סיפר לי שהוא פגש את אהבת הילדות שלו, שהוא לא ראה 40 שנה. והיה מאוד מרגש להתרפק על הנוסטלגיה".
מאיפה הגיע הרעיון לפתוח את הקבוצה?
"בזמן האחרון, נזכרתי עם כמה חברים בדברים שהיינו עושים בירושלים. בחוויות מכיכר ציון, ומעוד מקומות שהיינו הולכים אליהם. משם הגיע הרעיון לפתוח את הקבוצה, ומאז הכל התגלגל".
מאיר מרסיאנו, יוזם קבוצת "זכרונות ילדות ירושלים" (צילום: מתוך פייסבוק)
רוצים להישאר מעודכנים?
כמה מהזמן שלך מוקדש לניהול הקבוצה?
"המון. כל היום אני יושב ומאשר פוסטים. עד לפני כמה ימים עשיתי הכל לבד. בשבוע האחרון היו בערך כ-5,000 פוסטים ביום, אתמול, ראשון, היו 12,000 פוסטים. בימים האחרונים נכנסו עוד אנשים נחמדים שרוצים לעזור ולתרום מזמנם והם עוזרים לי באישור הפוסטים ובהתעסקות בניהול הקבוצה".
קבוצת הפייסבוק זכרונות ילדות ירושלים
למי הקבוצה מתאימה?
"לכולם. אין גיל מינימלי ולא חייבים להיות ירושלמים. אנשים מדימונה כתבו לי שהם נהנים בקבוצה למרות שמעולם הם לא גרו בירושלים. אנחנו לא מסננים אף אחד וכולם מוזמנים להצטרף. זה גם זכרונות של כל ישראל ולא רק של ירושלים".
מלי חמץ אביטל
יוזמה מבורכת שבזכותה אנו עורכים ערב לילדי תלפיות ילידי 60 עד 75
יישר כוח
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
יוזמה בהחלט מבורכת, מחמם את הלב להתרפק על זכרונות ילדות.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
ירושלמי זה אופי , ירושלמי זה יופי , זו שפה מתובלת במאפיינים שרק ירושלמים משתמשים , זה ריחות זה צבעים אנושיים רבגוניים.
להיות ירושלמיזו גאווה ממש כמו כל המגדלים שמקשטים את עירנו ומספרים לנו על היסטוריה ארוכה וכואבת . איך האהבה המתנצחת בין יהודים ומוסלמים , הפכה את העיר הזו להכי מתוקשרת . זה אומר שלי היא ,וזה אומר רק שלי. ואני אומרת שהיא הזכרונות שלי , ההווה והעתיד . ואני לא מחליפה אותה באחרת .
מאת : לילי כהן אגמון = ירושלמית
יהודית מסלווי
שלום רב,
אני מחפשת חברת ילדות מהשנים 1964 ו-1965, למדנו יחד בכיתה ד'-ה', בבית ספר יסודי בית יעקב, אשר היה ברחוב גדעון ירושלים.
שם החברה:רחל אוחיון(שם נעורים), עד שנת 1964,כיתה ד', היא גרה במקור חיים, רחוב אביטל, בכיתה ה' 1965, המשפחה שלה עברה לגור בבקעה,
ברחוב יאיר, קרוב לבית הספר ברחוב גדעון.
אשמח מאוד לשמוע מה איתה.
תודה רבה