"תיאטרון החאן מציין 50 שנה להקמתו והוא נחשב לאחד ממוסדות התרבות האיכותיים והמצליחים בישראל", אומר מנכ"ל החאן היוצא דני וייס, שלאחר שבע שנים סיים לפני כשלושה חודשים את תפקידו. "דבקותו רבת השנים של החאן באיכות בלתי מתפשרת מוכיחה עצמה שוב ושוב, והדבר מתבטא גם בגידול מתמיד בהיקפי פעילותו וביציבותו הכלכלית, וזאת למרות המציאות המאתגרת בתרבות הישראלית בכלל ובעיר ירושלים בפרט".
לפני כשבועיים השיק התיאטרון באירוע ענק בהשתתפות נשיא המדינה ראובן ריבלין את עונת ההצגות החדשה – 2017/18, שהיא העונה ה־50, מה שהופך אותו לאחד ממוסדות התרבות הוותיקים בעיר.
תיאטרון החאן (צילום: yael engelhart)
ובאשר לאיכות, שעליה דיבר וייס, היא באה לעיתים קרובות גם על חשבון הצלחה קופתית ואנשי החאן מודעים לכך וחיים עם זה בשלום. ייחודיות נוספת שמבדילה את החאן מתיאטראות אחרים בארץ היא בכך שהחאן עובד עם להקת שחקנים קבועה – אנסמבל של 16 שחקנים שמגלמים את מרבית הדמיות בהצגות.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- 7 מספרות בירושלים שכדאי להכיר
המספרים מספרים
תקציב החאן עומד על כ־19 מיליון שקלים בשנה, 64 אחוז מסך התקציב מגיע ממימון של העירייה ומשרד התרבות, ו־36 אחוז ממקורות עצמאיים כגון מכירת מנויים, אגודת הידידים והכנסות מהצגות חוץ שמגיעות למרכז ולפריפריה.
תיאטרון החאן
אולם התיאטרון מכיל 230 מקומות, כך שמחיר ההצגות בחאן נחשב לגבוה יחסית ועומד על 220 שקלים, כשאנשי התיאטרון מבקשים להדגיש כי בפועל אף אחד כמעט לא משלם את המחיר הזה, כשיש הטבות והנחות שכל אחד יכול ליהנות מהן.
בעונת ההצגות הקודמת היו לחאן 7,500 מנויים, 2,000 מתוכם מנויי סטודנט ו־1,500 מנויים הם לסדרת הצגות החוץ בתל אביב, כך שבהחלט אפשר לומר שהתיאטרון פונה למנעד רחב של גילאים. זאת ועוד, בשנים האחרונות, כך לדברי אנשי החאן, צפו בהצגות של התיאטרון כ־100,000 איש מדי שנה הן בתיאטרון הבית בירושלים והן בהצגות חוץ שהוא מקיים ברחבי הארץ.
התיאטרון מייצר בכל שנה 5-4 הפקות חדשות, שמורכבות בעיקר מעיבודים קלאסיים והפקות מקוריות, שרצות לצד הצגות ישנות יותר.
בשנה החולפת, 2017, עשה החאן כ־330 הצגות, כשמדובר בנתון שהולך ועולה בכל שנה, כך למשל בשנת 2010 עמד מספר ההצגות של החאן על כ־240. כמו כן, במהלך העונה האחרונה הציג החאן למעלה מ־30 הצגות בתל אביב, כשגם כאן המספר הולך וצומח בכל שנה (ב־2010, לדוגמא, העלה החאן 8 הצגות בלבד בתל אביב).
ההיסטוריה של תיאטרון החאן
על כנפי ההיסטוריה
משכנו של תיאטרון החאן, ברחוב דוד רמז 2 (בסמוך למתחם התחנה, גן הפעמון והסינמטק) הוא במבנה היסטורי שקיים מאות שנים, מאז שלטון העות'מאניים בארץ ישראל, שידע גלגולים רבים ברבות השנים. יש הסבורים כי המקום שימש פונדק דרכים בימי שלטון התורכים, ויש הטוענים כי היה בית חרושת לייצור משי ולגידול עצי תות.
(צילום: באדיבות תיאטרון החאן)
בתחילת המאה ה־20 המבנה הנטוש נוצל לאחסון בירה על ידי מסדר הטמפלרים, ובימי המנדט הבריטי למחסן נשק. עם החזרת המבנה לשטח ישראל הוקמה במקום נגרייה. בשנת 1965 פיליפ דיסקין, מייסד החאן והמנהל האמנותי הראשון שלו רכש את הנגרייה, ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1967, נחנך התיאטרון, בסיוע ראש העיר דאז, טדי קולק ז"ל, הקרן לירושלים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים שגם ביצעה את השיפוץ במקום.
אדריכלי הפרויקט שימרו את המאפיינים הייחודים של המבנה כמו הקמרונות הצולבים התומכים באולם המרכזי, ואבן ריחיים של בית בד, אשר הוצבה בחצר הכניסה לתיאטרון. בשנת 1968 הוקמה במה קטנה אשר חצובה בתוך סלע, שפועלת גם כיום. בשנת 1972 נחנך במרתף התיאטרון מועדון לילה, "פיאנו בר", שהוצג בו קברט סטירי-פוליטי, וגלריה שמכרה אביזרי תיאטרון.
(צילום: באדיבות תיאטרון החאן)
גם האולם המרכזי עבר שינויים, בשנה הראשונה לפעילותו נצבעו אבני השיש הלבנות, אשר ציפו את התקרה והעמודים, בשחור, בכדי שיהיה אפשר להאיר כראוי את ההצגות המועלות באולם. בשנת 1979 נעשו באולם שיפוצים לשיפור האקוסטיקה והמושבים הוחלפו. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1989, מערכת התאורה הידנית הוחלפה בתאורה ממוחשבת, המושבים דורגו בשיפוע והבמה הניידת קובעה למקום שבו היא נמצאת כיום.
ורק כדי לסבר את האוזן באשר להתפתחות של החאן, יצוין כי בשנים הראשונות לקיומו ועד לשנת 1974 הועלו בתיאטרון בדרך כלל 2 הפקות חדשות בשנה, כיום, כאמור, עולות 5-4 הפקות בשנה ובסך הכל כ-330 הצגות.
זאת ועוד, בסוף שנות השמונים החל תיאטרון החאן למכור מנויים, כשאנשי החאן מספרים כי היה מדובר על מאות בודדות מדי שנה, נתון נמוך משמעותית מכ־7,500 המנויים שמכר התיאטרון בשנה שעברה.
רוצים להישאר מעודכנים?
האתגרים, ההצלחות והתוכניות
כאמור, בשבע השנים האחרונות כיהן בתפקיד המנכ"ל דני וייס, שמתייחס בשיחה עם "כל העיר" לקשיים מהם סובלים מוסדות התרבות בעיר. "הדמוגרפיה של העיר גורמת לך כל הזמן לרוץ יותר מהר בשביל להישאר במקום", אומר וייס ומוסיף הסבר: "זאת מכיוון שכמות הקהל שלא צורכת את התרבות שאנחנו מייצרים הולכת וגדלה בתוך העיר. צריך לחשוב כל הזמן איך להגיע לקהלים חדשים בתוך העיר ומחוצה לה. בנוסף לזה, צריך להתמודד עם המצב הביטחוני, והכלכלי הקבוע של העיר הזאת. זה הופך את התמיכה העירונית במוסדות התרבות לדי נמוכה, ולפעמים אפילו מגוחכת. זה אתגר לנהל מוסד תרבות בירושלים, אבל העובדה היא שחלק ממוסדות התרבות המובילים בישראל ובראשם תיאטרון החאן לא יוכלו להתקיים אלא בירושלים".
דני וייס (צילום: ליאור מזרחי)
איך אתה מסכם את שבע שנות כהונתך כמנכ"ל?
"הכפלנו את מספר המנויים. חיסלנו גירעון צבור שבתחילתו היה על למעלה מ־7 מיליון שקלים וכרגע עומד על אפס, זאת הצלחה שאני מאוד גאה בה. הצלחנו למתג את התיאטרון כמוביל, לא רק בירושלים אלא גם ברמה הארצית. אנחנו התיאטרון היחידי מחוץ לתל אביב שיש לו סדרת מנויים גם בתל אביב עם למעלה מ־1,500 מנויים. הדבר המרכזי הוא שלכל ההצלחות הגענו תוך שימור מתמיד של תיאטרון החאן, כתיאטרון האיכותי ביותר בארץ. הגדלנו את הפעילות מבלי להתפשר על איכות, להתדרדר לפופוליזם ולהפקות מסחריות".
וייס, כפי שצוין, יסיים את תפקידו בתחילת חודש דצמבר, אז תתיישב על כס המנכ"ל אלישבע מזי"א, ביתה של עדנה מזי"א – מאושיות התיאטרון הגדולות בארץ.
מזי"א, שמתגוררת כיום בבית זית, נמנתה בין מייסדי ארגון "רוח חדשה", ששם לו כמטרה להפוך את ירושלים לאלטרנטיבה לאוכלוסייה צעירה ויצירתית. בשנת 2010 היא התמודדה על התפקיד, אך וייס קיבל את המינוי. כעת, עם עזיבתו היא נבחרה לנהל את התיאטרון.
"המטרה המרכזית, לצד זה שצריך לשמור על החאן כתיאטרון איכותי מוביל בארץ, היא להרחיב ולגוון את הקהל, גם בקרב מנויים ורוכשי כרטיסים", אומרת מזי"א. "אני רוצה להגדיל משמעותית את כמות המנויים, לפנות לקהלים שפחות נוטים לבוא לתיאטרון בכלל ולחאן בפרט. קהלים שירושלים התברכה בהם כמו אוכלוסיות דתיות. יש לי רעיון לחבר אוכלוסייה חרדית ליברלית לתוך החאן, לפנות לקהלים בפריפריה של ירושלים כמו גוש עציון ומעלה אדומים, ולהביא אוכלוסייה צעירה לחאן, שיכולה מאוד ליהנות מהמקום הזה. זה תלוי ברפרטואר ובשיווק, ואני מתכוונת להשקיע בזה".
אלישבע מזי"א (צילום: עמליה אשכול)
מי שמוביל את החאן מבחינה אמנותית הוא מיקי גורביץ, שמשמש ב־16 השנים האחרונות כמנהל אמנותי של החאן. בשיחה עם "כל העיר" הוא אומר: "אחד הדברים שמייחדים את החאן הוא שיש להקת שחקנים יחסית קבועה ו-ותיקה. יש שחקנים שנמצאים הרבה מאוד שנים וזה מאפשר לנו להתפתח יחד, ליצור שפה משותפת ולהעמיק. בנוסף, זה תיאטרון קטן, אולם אינטימי נעים ויש לנו גם קהל קבוע, שעם השנים לומד להכיר את הלהקה. הרבה פעמים מחכים לנו בחצר ומדברים איתנו".
איזו הצגה עוררה הכי הרבה אמוציות מהקהל והציבור?
"היו כמה. ההצגה "דוחקי הקץ" שכתב מוטי לרנר וביים רוני ניניו. זה היה מחזה חצי דוקומנטרי על הרבנים שכתבו את הספר "תורת המלך". ההצגה נקבה בשמם והראו תמונות שלהם. היו תגובות מהצד הימני של הציבור הישראלי. עשינו גם הצגה שנקראה "אדמה קדושה" של מחזאי לבנוני, ובבימויה של נולה צ'ילטון שהתרחשה בכפר ערבי כבוש. לא נאמר מי הכובש ואיפה הכפר, אבל היה ברור שאנחנו בירושלים עושים את ההצגה הזאת על עצמנו. גם היא עוררה תגובות, אבל הן לא היו אלימות או לא לגיטימיות".
אריה צ'רנר, בן 60, הוא ותיק שחקני להקת החאן. הוא חבר בלהקת השחקנים כבר 33 שנים, כשפרט לכך הוא משחק גם בקולנוע ובטלוויזיה. כמו מרבית שחקני החאן, גם צ'רנר מתגורר באזור המרכז (ראשון לציון), שם גם מתקיימות החזרות של הלהקה. "לא הייתי יכול לעשות את כל הדברים שאני עושה אם לא הייתי חי במרכז העשייה, שזה בתל אביב", מסביר צ'רנר.
תיאטרון החאן (צילום: לאון בלנקליידר)
מה השתנה בעולם התיאטרון ב־30 שנים האחרונות?
"הקהל רוצה מחזות אינסטנט והוא לא יכול לסבול הצגה מעל שעה וחצי ואין הפסקה. גם השפה השתנתה. פעם היה זמן להביא סיטואציה, ולתת לקהל להיכנס לתוך מצב. היום אתה נותן כותרת והקהל איתך. עולם האינטרנט חשף את הקהל לדרמות מחו"ל, וזה הפך את הקהל לידען".
אם גורביץ וצ'רנר נחשבים לדור הוותיק של החאן, הרי ששיר גולדברג, בימאית הבית של התיאטרון בשנה וחצי האחרונות, היא חלק מהדור הצעיר. "החאן הוא כמו משפחה, יש לנו תחושה של בית", היא אומרת.
מי הקהל שמגיע לראות הצגות של תיאטרון החאן?
"זה מאוד מגוון, יש את הקהל הוותיק שהוא יותר מבוגר. יש הרבה צעירים, יש קהל דתי, כיפות סרוגות. קהל איכותי מאוד וכייפי. קהל אינטליגנט מאוד, ידען, שאי אשפר לזייף איתו. יש משהו בקהל הירושלמי שתמיד מרגיש יותר פתוח לדברים יצירתיים. יש משהו מאוד מיוחד בעיר הזאת בעיני".
שלמה קליין ירושלים
החאן הוא תאטרון מדהים !!! ושחקניו נפלאים ביותר!!! לדעתי ארז שפריר הוא אחד השחקנים הגדולים בדורנו.וכמו כן כל הלהקה המצויינת.