האם תקרת הזכוכית של האישה הירושלמית מתחילה להיסדק?

היום, יום רביעי, 8.3, מצוין ברחבי העולם והארץ יום האישה הבינלאומי, וכמו שזה נראה גם בשנת 2017 תקרת הזכוכית עדיין ניצבת מעל לראשה של האישה הירושלמית – האם היא מתחילה להיסדק או עומדת איתנה? והאם למעשה הדרך להצלחה של הנשים הירושלמיות בעולם התעסוקה הופכת להיות קלה יותר או תלולה יותר?

קודם כל קצת מספרים: לפי הנתונים המעודכנים ביותר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) ההכנסה הממוצעת לחודש של אישה ירושלמית שכירה עומדת על 6,403 שקלים בחודש (ברוטו), לשם השוואה, שכירה בתל אביב מרוויחה 10,597 שקלים. כמו כן, גבר ירושלמי שכיר מרוויח בממוצע 7,882 שקלים. הפער ניכר גם בקרב העצמאיות: בעוד ששכרה הממוצע של הירושלמית העצמאית עומד על 5,739 שקלים, התל אביבית העצמאית מרוויחה 8,136 שקלים בחודש, והירושלמי העצמאי מרוויח בממוצע 10,282 שקלים.

האם אישה חזקה היא אישה עצמאית? מספר העצמאיות בירושלים עומד על כ־10,800 נשים, לעומת כ־19,800 נשים עצמאיות מתל אביב, ולעומת כ־17,100 גברים עצמאים ירושלמים. כמו כן, מספר השכירות בירושלים עומד על כ־112,000 נשים, לעומת כ־99,200 תושבות תל אביב ולעומת כ־137,300 שכירים בירושלים. יצוין שמספר הירושלמיות בכוח העבודה בעיר עומד על כ־130,000, ובתל אביב כ־124,800, ומתוך אלו יש יותר בלתי מועסקות בירושלים – כ־9,000 נשים, לעומת כ־3,800 נשים בלתי מועסקות בתל אביב.

ומה בנוגע לשבירת ההגמוניה הגברית בזירת תפקידי הניהול בירושלים? מתוך הנשים המועסקות בירושלים ובתל אביב (המספר זהה – כ־121,000 נשים), כ־5,600 מהירושלמיות הצליחו לפלס את דרכן לתפקידי ניהול בכירים, לעומת כ־12,400 נשים מנהלות בתל אביב. הפער ניכר גם מול כ־13,900 גברים מירושלים שעובדים בתפקידי ניהול בכירים.

במפתיע או שלא, התחום שהכי מעסיק נשים כאן בעיר הוא החינוך: כ־31,700 נשים עובדות בתחום, לעומת 14,200 נשים בתל אביב. התחום הבא שהכי מעסיק ירושלמיות הוא שירותי הבריאות, הרווחה והסעד, עם 25,700 נשים, לעומת 17,500 תל אביביות. יש לציין כי בתחום זה מועסקים 11,600 גברים ירושלמים ו־6,400 תל אביבים. כמו כן, נראה כי גם בתחום האקדמי ידן של הנשים היא על העליונה – כ־45,800 שכירות בירושלים הן בעלות משלח יד אקדמי, לעומת 28,200 גברים בירושלים.

האם תקרת הזכוכית של האישה הירושלמית מתחילה להיסדק? (צילום אילוסטרציה: ThinkstockPhotos גטי אימג')

עם זאת, באקדמיה טוענים כי יש להתייחס לנתונים בהתאם להרכב הדמוגרפי של ירושלים. "צריך לקחת בחשבון שהרבה מההבדלים הם בקרב האוכלוסייה החרדית – למעשה, נשים חרדיות עושות יותר תארים אקדמאיים מגברים", אומרת השבוע פרופ' מיכל פרנקל, מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, "כשהוראה על יסודית גם כלולה בזה. בנוסף, שיעור התעסוקה של נשים הוא גבוה בכל הארץ ביחס לזה של גברים. פער השכר בין האישה הירושלמית לאישה התל אביבית הוא קומבינציה של מבנה ההזדמנויות התעסוקתיות וסוג האוכלוסייה בכל עיר. ההתפלגות של התושבים בירושלים שונה מאוד מההתפלגות של התושבים בתל אביב. ירושלים כידוע היא העיר הענייה בארץ, יש בה אוכלוסייה חסרת אמצעים, כמו החרדית והערבית. גם מספר הילדים בירושלים גבוה מאשר בתל אביב".

פרופ' פרנקל מבהירה ואומרת כי "המבנה של שוק העבודה הירושלמי שונה מאוד מהמבנה של שוק העבודה התל אביבי. הרבה מהעיסוקים שזמינים באזור ירושלים הם במוסדות ציבור, ביחס למרכז הארץ, שם יש יותר תחומי תעסוקה פרטיים, והרבה יותר מועסקים בשוק הפרטי, ובמגזר הציבורי השכר נמוך לעומת הפרטי. בירושלים יש את כל משרדי הממשלה, בנק ישראל, הביטוח הלאומי, הכנסת וכל מה שמסביב, ולהוסיף לזה את המאפיינים של תל אביב כעיר גלובלית וכמרכז עסקי של ישראל, מבחינת ההזדמנויות שהמקום נותן".

גם חברת הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני) מצביעה על המצב הסוציואקונומי בירושלים כפרמטר שמשפיע באופן ישיר על מעמדה של האישה הירושלמית בעולם התעסוקה. "ישנו פער במיצוב הסוציואקונומי של ירושלים אל מול תל אביב", מדגישה מיכאלי בשיחה עם "כל העיר", "תל אביב היא עיר הרבה יותר עשירה, ויש קורלציה בין מצב העיר למצב התושבות והתושבים בעיר מבחינת השכר. למרבה הצער, תל אביב היא גם מרכז עסקי משמעותי וחזק יותר מירושלים. נכון שיש משרדים ממשלתיים ושירותים חברתיים, אבל יש מעט מאוד מעבר לזה. בתל אביב יש גם משרדים ממשלתיים, גם את כל השירותים החברתיים ומעבר לזה גם המגזר הפרטי שמפותח הרבה יותר. יש מגוון של משרות בתל אביב, הרבה יותר עסקים והרבה יותר תעשייה מכל מיני סוגים. אנחנו רואות שבאופן מובהק נשים בירושלים יותר מוחלשות. יש גם פער מפורש בין גברים לנשים בתל אביב, וזה מועתק בהתאמה לירושלים. אם נשים באופן כללי עדיין מוחלשות ממשרות לרעה מגברים, אז ברור שבעיר המוחלשת יותר נשים הן המוחלשות יותר.

"פחות נשים מנהלות", ממשיכה ואומרת מיכאלי, "תפיסת האישה כסמכות זה לא דבר טריוויאלי, ולא רק בחברה המסורתית. גם אם נשים יותר משכילות ויותר מקצועיות, הן עדיין מועסקות בתפקידים פחות חשובים ובשכר יותר נמוך מגברים. אנחנו יודעות כבר הרבה שנים שיש באקדמיה יותר נשים בתואר ראשון, שני ושלישי, ולכן זה אחד הדברים המתסכלים והמקוממים ביותר, והחובה של הממשלה היא לשנות את המצב הזה, באופן שגם מחזק נשים, ומאפשר להן לצאת לעבוד בעבודות יותר משמעותיות, כלומר לספק להם שירותים חברתיים שמטפלים בילדות ובילדים. עוד תפקיד של הממשלה הוא ליצור יותר שוויון במדינה, גם בין תל אביב לירושלים וגם בין הפריפריה למרכז, ולחזק באופן כללי את המצב הכלכלי של כל האזרחיות והאזרחים במדינת ישראל, נשים וגברים".

ואילו חברת הכנסת רחל עזריה (כולנו), תושבת ירושלים, לשעבר סגנית ראש העיר, טוענת כי "באופן כללי ירושלים היא סוג של אניגמה – מצד אחד הדיור מאוד יקר, ומהצד השני המשכורות יותר נמוכות מתל אביב לכולם. ירושלים זו עיר מאוד מגוונת, ותל אביב היא עיר קצת יותר הומוגנית. יש פה כל מיני אוכלוסיות עם רמת חיים שונה, עם שיעור שונה של השתתפות בשוק העבודה. בנוגע לפערים בין הגברים לנשים בירושלים – נעשית הרבה עבודה כדי לצמצם אותם. בירושלים יש הרבה עובדי מדינה, ולכן יש פחות עצמאיות. פונקציה נוספת היא שהרבה מאוד חרדיות הן עובדות הוראה. באופן כללי נשים ירושלמיות יולדות יותר ילדים. ידוע שכשנשים יולדות ילדים הן מנסות לעבור לעבודות עם שעות מוגדרות, כי הן צריכות לאסוף את הילדים מהגנים ומבתי הספר, ולכן שכרן נמוך יותר. ריבוי הנשים במשלח יד אקדמי הוא גם נתון שחל על נשים חרדיות, כי נשים חרדיות כן לומדות. אני בעיקר הייתי רוצה לראות יותר נשים במדעים, בהנדסה ובמדעי המחשב. מדעים זה מקפצה משמעותיות לשכר גבוה יותר, להזדמנויות וליכולת לפרנס בכבוד".

ח"כ מרב מיכאלי (צילום: ניר קידר)

ח"כ רחל עזריה (צילום: אורן בן-חקון)