טוראי דניאל ווגל (19), לוחם מגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, עלה, לפני שנה לארץ לבדו מניו יורק בשביל להיות לוחם בצה"ל. הוא גר בבניין של חיילים בודדים בשכונת ארנונה. את הדירה שלו הוא חולק עם עוד שלושה שותפים. "יחד, אנחנו משפחה קטנה", הוא מספר. סבא שלו, שהיה ניצול שואה, נפטר כשהיה צעיר, ולדבריו הזיכרון ממנו מעניק לו כוחות. "כשיש משהו קשה, כשאנחנו בשטח אני חושב על סבא שלי, שאם הוא היה רואה אותי במדים, במדינה של היהודים, הוא היה יכול להיות גאה בי", הוא מתאר. עם הגעתו לארץ למד ווגל במשך חצי שנה במכינה "קול עמי" שבקרית ענבים ובאוגוסט השנה הוא התגייס לצה"ל.
למה עלית לארץ?
"זאת המדינה שלי, איך אני יכול לחיות חיי נוחות בניו יורק כשאחים שלי נלחמים? אין מצב. איך אני יכול להישאר שם, כשאני יודע שכל החבר'ה שגרים בארץ עושים צבא. הבנתי שזאת הדרך שלי".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
טוראי דניאל ווגל (צילום: דובר צה"ל)
איך החלטת שאתה רוצה להיות לוחם?
"לפני המכינה הגעתי לארץ ולא ידעתי כל כך מה אני רוצה לעשות בצבא. במכינה דיברנו עם חבר'ה ישראלים ועם בני משפחה שגרים בארץ, והחלטתי להיות לוחם. ברור שיש מלא תפקידים שהם לא של לוחמים אבל לוחם זה משהו עם כבוד כי זה לא קל".
איך המשפחה שלך מתמודדת עם הבחירה שלך?
"המשפחה שלי ממש גאה בי. לאמא שלי זה קשה מאוד, אבל אבא שלי מאוד גאה ואוהב את זה כי כל הצד של אבא שלי גרים בהרצליה, וגם הוא גר כמה שנים בקיבוץ בדרום, אז הוא מרגיש שזה הבית שלנו. אנחנו ציונים, והוא ממש שמח על הדרך שבחרתי. הם גם הגיעו לטקס ההשבעה שלי וראו אותי עם מדים, והיה מאוד מרגש".
מי עוזר לך כשקשה?
"אני לא אוהב לדבר עם ההורים שלי על דברים קשים של הצבא כדי לא להדאיג אותם, אז אני מדבר עם החברים שלי מהמכינה שגם נמצאים בצבא ומכירים את כל הקשיים, וגם עם אחי הגדול אני מדבר".
- יהודה משי זהב – אב גאה לחייל בצנחנים
- "כל מה שרציתי זה לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל"
- סיפורו של סמ"ר מייקל דום – מעורר השראה ומרחיב את הלב
איך החברים בנח"ל מקבלים אותך?
"הם ממש שמחים לראות אותי פה במדינה ובצה"ל. בהתחלה זה היה קצת מוזר בשבילם, אבל אחרי שבוע הם הכירו אותי ויודעים למה אני פה. הם כל הזמן מזמינים אותי לבתים שלהם, לשבת ולחגים שבאים. קיבלתי הודעה בטלפון עם הזמנה לעשות את ערב ראש השנה עם החברים מהצבא. הם ממש נחמדים, העברית שלי סבבה, אבל לא מאה אחוז אז זה קצת קשה והם גם רוצים ללמוד קצת אנגלית, אז אנחנו מדברים עברית ואנגלית".
מה הכי קשה בלהיות חייל בודד?
"הפרידה מההורים שלי. אני לא יודע מתי הפעם הבאה שאני אראה אותם. אני גר עם הרבה חיילים בודדים שזה מאוד עוזר ואני מדבר עם אמא שלי בטלפון. אפשר לשמוע את הדמעות שלה וזה ממש קשה. למרות שקשה לי, אני יודע במאה אחוז שיותר קשה לה. חוץ מזה בשביל חיילים בודדים זה ממש- ממש- ממש קשה, הבירוקרטיה. אבל אם אתה באמת רוצה, אז ברור שאתה יכול. אני מאחל לכל עם ישראל, שנה טובה וקלה עם שלום, וחיים טובים ומתוקים".
תגובות