גרימת מוות ברשלנות – זו העבירה שבה הורשעו מנהל מכינת בני ציון יובל כאהן והמנהל החינוכי של המכינה אביב ברדיצ'ב, בשל חלקם באסון צפית – אסון השיטפון. שש וחצי שנים חלפו מאז אותו יום גשום בסוף חודש אפריל 2018, שבו החליטו המנהלים של מכינת בני ציון להוציא את חניכי המכינה לטיול בנחל צפית. למרות מזג האוויר. למרות האזהרות והחששות משטפון.
התוצאה – כזכור – קשה ומרה: תשע חניכות וחניך מהמכינה נהרגו בשיטפון – בהן 3 חניכות תושבות ירושלים והסביבה: יעל סדן ז"ל מהר חומה, מעיין ברהום ואלה אור ממעלה אדומים.
שש וחצי שנים לאחר אסון צפית הנורא והקשה וכשנה וחצי לאחר שוועדת הבדיקה הממשלתית הגישה את מסקונתיה (שמרביתן לא יושמו) – הורשעו שני המנהלים/נאשמים, אבל לא לפני שבית המשפט הקל בסעיף ההרשעה – גרימת מוות ברשלנות ולא המתה בקלות הדעת. ההבדל בין שני הסעיפים משמעותי עד מאוד – הענישה המקסימלית בגרימת מוות ברשלנות היא של עד 3 שנים, בהמתה בקלות דעת הענישה כבר מזנקת ל-12 שנים.
בבית המשפט מרבית ההורים של החניכות הוכו בתדהמה. הם כעסו, צעקו, ביקשו לדבר עם השופט ולהסביר לו. זעקו את זעקת החניכות והחניכים שנהרגו.
שרון סדן: "לא לומדים לקח"
"אם להודות על האמת – זה לא הפתיע אותי", אומרת בשיחה עם "כל העיר" שרון סדן, שאיבדה באסון את בתה יעל ז"ל, בוגרת מגמת בלט וריקוד בתיכון לאומניות. "הלך הרוח במדינה שלנו בנוגע לחיי אדם הוא לא ערך עליון. רואים את זה שוב ושוב תחת אותו מנהיג, תחת אותן אסונות. דבר לא משתנה. לא לומדים לקח. ההיסטוריה שלנו נעה מאסון לאסון. וזו הבעיה הכי קשה".
אתם אחרי שנים של מאבק, כולל ועדת בדיקה, את לא מרגישה שחל שינוי כלשהו?
"עולם המכינות לא למד את הלקח. משרדי הממשלה לא למדו ולא לקחו אחריות. תגיד לי אתה – איזה לקחים הופקו לאחר ועדת החקירה? היו שינויים פה ושם, אבל לא זעזוע של עולם המכינות. לא שינוי מהיסוד. הקלות הבלתי נסבלת של צוות יהיר. שחושב שהוא אלוהים. זה לא משנה כמה ההורים ניסו למנוע. "אנחנו יודעים מה טוב עבורם" הצהיר אביב המדריך – היהירות הזו, השחצנות, הן הבעיה".
אתם מתכוונים לערער על סעיף ההרשעה?
"אנחנו נמתין לגזר הדין, דיון ראשון נקבע לחודש מרץ. אני מאוד מקווה שיתייחסו בגזר הדין למספר הילדים שנהרגו באסון. הכוונה היא שכל עונש שייגזר יוכפל לפי מספר הילדים".
לא בכדי מתייחסת שרון סדן לעניין הענישה בכל מקרה ומקרה. בהחלטתו קבע השופט "זו לא עבירה אחת, אלא 10. זה המעשה המוסרי בשל קדושת החיים של קורבן ושל כל משפחה".
רוצים להישאר מעודכנים?
זה משמעותי מאוד לעניין הענישה. בענישה המקסימלית של סעיף ההרשעה – גרימת מוות ברשלנות – מדובר על 3 שנים בכלא. עכשיו אם כל מקרה הוא לגופו, אזי העונש הוא 3 שנים כפול 10 הרוגים – 30 שנים.
"זה אסון שניתן היה למנוע, הילדים לא יצאו לטיול על דעת עצמם", מוסיפה ואומרת שרון בכעס מתובל בייאוש. "הם הובלו לשם. הובלו תחת שחצנות, תחת יהירות. תחת אמירות של אני יודע מה טוב. מי זה מזג האוויר בכלל. זה בדיוק המתכון לאסונות שנופלים עלינו. הם אחראיים, הם ידעו. הם ידעו והתעלמו. זה פשע. לא צריך לעשות להם שום הנחה".
איציק אור: "כל עונש צריך להיות מוכפל ב-10 קורבנות"
גם איציק אור, אביה של אלה ז"ל ממעלה אדומים, תולה את תקוותיו בגזר הדין. "ההחלטה שהתקבלה השבוע היתה קשה לעיכול", הוא אומר. "אנחנו חושבים שהם צריכים להיות מורשעים בעבירה החמורה ביותר".
איציק אור מוסיף: עכשיו נחכה לגזר הדין. השופט השאיר פתח של תקווה עבורנו, כשקבע שלא מדובר על עבירה אחת אלא על 10 עבירות, ויש לקוות שהעונש שיושת על שניהם יהיה בהתאם. הענישה הקבועה בחוק כפול 10. אני לא מאמין שהם יקבלו 30 שנה, אבל יש לקוות שכל עונש שלא ייגזר עליהם יוכפל ב-10 הרוגים. זה יהיה צדק".
אתם אחרי מסע מפרך של 6.5 שנים – אתה מרגיש שיש שינוי בעולם המכינות?
"אני חושב שכן יש שינוי מסוים. לא כמו שהיה צריך להיות אבל כן שינוי קטן. עברנו באמת מסע ארוך. מלחמות אינסופיות. היינו בכנסת, שכנענו שרים. דרשנו שתוקם ועדת חקירה ממלכתית. בסוף קמה ועדת בדיקה באיחור של 3 שנים ולצערנו מסמסו את המסקנות שלה.
"יש לנו כעס גם על הממשלה. עבדנו עלינו בעניינים. אמרו לנו שיש ועדת חקירה עם סמכויות, אבל באותיות הקטנות הקהו את הסמכויות ולא נתנו לוועדה כלים ואפשרות להעניש את האחראיים".
אז איזה שינוי יש?
"במכינות. כיום כל טיול של מכינה מצריך אישור של חדר מצב במשרד החינוך. אני חושב שרוב עולם המכינות מתנהג באחריות גדולה יותר מאשר בעבר. לא יודע מה יקרה בעוד כמה שנים, כי עדיין אין חקיקה בנושא. לכן החקיקה חשובה ובכנסת חייבים לבצע את זה".
אלה אור ז"ל עם הוריה – איציק ושרית (צילום: באדיבות המשפחה)
תגובות