"שנה עברה ומה שעובר לי בראש זה פחד. אימה של ממש. חוסר ודאות לגבי מה קורה עם הבת הקטנה שלי, שנמצאת בידיים של אנשים שראינו שמסוגלים לעשות דברים נוראיים ובלתי אנושיים. זו הרגשה נוראית", כך, בקול סדוק ובמילים מצמררות מתאר אלברט ארייב, אביה של קרינה ארייב, תושבת פסגת זאב אשר נחטפה בשבת השחורה של ה-7/10 מהבסיס שבו שירתה כתצפיתנית, את מה שעובר עליו ועל בני משפחתו ב-365 הימים שחלפו מאז. שנה שלמה שבה התמונות היחידות שהוא ראה של קרינה הן בצילומי התעמולה שפרסמו מחבלי החמאס הנתעבים.
אבל אלברט, כמו גם בני המשפחות של כלל החטופים והחטופות, לא מאבדים תקוה. הם נלחמים בשבילה, בשביל היקרים שלהם. "אני לא מאבד את התקוה לשניה, אין לי את הפריבילגיה הזאת", הוא אומר בנחרצות. "עד שנקבל את קרינה בחזרה נתפלל ונעשה כל דבר שיחזיר אותה".
עברה שנה שלמה מאז אותה שבת – אתה מרגיש שנעשים מספיק מאמצים להחזיר את קרינה ואת כל החטופים הביתה?
"לדעתי האישית לא. אמנם מדברים על זה לא מעט, אבל לא עושים מספיק. כמו שאומרים – 'מעשים לחוד דיבורים לחוד'. לא כולם בתוך הבית אצלנו חושבים כך, אבל לדעתי האישית הדרג המדיני לא עושה מספיק. הדרג הצבאי עושה את מה שמוטל עליו, הלחץ הצבאי ממשיך, אבל המדינה צריכה לרצות את זה, היא צריכה לייצר תנאים כדי שהצד השני ישב אותנו וינהל משא ומתן. כתושב ישראל אני מצפה שהדרג המדיני יעשה הכל כדי להחזיר את האזרחים שנחטפו. ברמה האישית, ראש הממשלה הנבחר אחראי לאזרחיו, כמו שהצבא נכשל בשביעה באוקטובר, כך הדרג המדיני נכשל ולא מצליח להביא פתרון יצירתי או כל פתרון כדי שיחזיר את החטופים".
ספר קצת על ההתמודדות היומיומית שלך, שלכם כמשפחה.
"אני כל הזמן פונה אליה, אל קרינה, ומדבר איתה לפני השינה בכל תפילה, מהבוקר עד הלילה. הבית הפך להיות בית כנסת. אישתי והילדה שומרות שבת ומתפללות ומבקשות מהבורא שיחזיר לנו אותה בריאה ושלמה, ואיתנו יש עוד המון יהודים שמתפללים. במשך שנה לא פגשתי אף בנאדם שאמר לי שהוא לא רוצה את החטופים כאן. כולם רוצים, אבל יש כאן שאלות של מחיר – לדעתי אי החזרת החטופים זה כשלון מדיני, איך מסתכלים על זה לוחמים שהולכים להילחם למען המדינה?".
אראייב ממשיך בשטף הדיבור ואומר: "יש לנו את ארץ ישראל אין לנו מדינה אחרת, חייבים להחזיר אותם – הניצחון יהיה כשהם יחזרו והצבא ידאג להבטיח את שלומם של אזרחי ישראל על ידי שמירה חזקה על הגבולות, וסיכול של כל פעולה ונסיון תקיפה של ישראל. אנחנו חייבים לשדר כוח ולהיות חזקים. לא לתת לקונספציה להשתלט. ברגע שמתקרבים לגבולות פשוט להוריד, בלי אזהרה, פשוט לירות שתהיה ענישה. המצב במדינה ימשיך להיות מסוכן אם לא תהיה ענישה על פגיעה ביהודים. כל העולם חייב להבין את זה שפגיעה ביהודים, המשמעות של זה לקיחת החיים של התוקף. בלי אזהרה, בלי הכלה. שמירה חזקה על גבולות המדינה".
***
אירוע טבח ה-7/10 מייצרים, כידוע, הרבה ויכוחים ומחלוקות בחברה הישראלית, אפילו סביב הנצחה או הזכרון. אלברט פורס את משנתו ומדגיש: "חייבים להזכיר את כל מי שנפל באותו היום, חייבים לדבר על החטופים, חייבים להזכיר מה קרה לנו ב-7 באוקטובר", מציין ארייב ומוסיף, "האמנו שהעולם טוב ושאפשר לחיות עם אויבים על ידי קניית שקט נקרא לזה כך. אבל העולם אכזר. אנחנו לעולם נצטרך להגן על עצמנו ולהיות חזקים. אני לא חושב שזו המלחמה האחרונה לצערי. אנחנו נמצאים באיזור מאוד מסוכן וצריכים להיות מאוד חזקים ולא רק עשירים ומפותחים כדי להמשיך ולחיות כאן. חייבים לדאוג לבטחון בכל סנטימטר במדינה שלנו".
תגובות