"הממשלה מקריבה אותם": הירושלמית והירושלמים שעדיין חטופים בעזה

רבבות בני אדם ליוו בשבוע האחרון את אורי דנינו ז"ל והירש גולדברג-פולין ז"ל, שני החטופים הירושלמים שנרצחו בשבי החמאס בעזה, בדרכם האחרונה. אורי ז"ל, שנולד וגדל בשכונת רמות, איש קבע, נחטף, כידוע, ממסיבת הטבע 'נובה', בשבת השחורה של ה-7/10. גם הירש ז"ל, יליד ארצות הברית שעשה עלייה עם בגיל 7, נחטף לאחר שבילה במסיבה בדרום. הוא נפצע באורח קשה במיגונית הדמים, שבה איבד את חברו הטוב, גיבור ישראל ענר שפירא ז"ל, ואיבד את ידו. בסוף השבוע שעבר – כך מעריכים בצה"ל, כשמחבלי החמאס הנתעבים שמעו את כוחות צה"ל מפטרלים מעל המנהרה שבה שהו, הם החליטו להוציא אותם, ביחד עם 4 חטופים נוספים, להורג. רצח בדם קר.

השבוע האחרון, עם היוודע הבשורות המרות, היה קשה מאוד, אולי אחד הקשים בשנת 2024. העדות הגדולה לכאב נראה בהלוויות של הנרצחים בכל הארץ – המוני ישראל ליוו אותם בדרכם האחרונה, בבתי העלמין ובצידי הדרך – כשהם עומדים עם דגלי ישראל וראש מורכן ומנסים, בלי מילים, להגיד למשפחות – אנחנו איתכם.

הזמן שלהם אוזל

ובינתיים, במנהרות החמאס בעזה ישנם עדיין 101 חטופים וחטופות ישראלים, אזרחי מדינת ישראל, חיילים וחיילות – ההערכות הן שכמחצית מהם בחיים. בין החטופים והחטופות ארבעה תושבי ירושלים והסביבה – קרינה ארייב מפסגת זאב, רום ברסלבסקי מפסגת זאב, אלקנה בוחבוט ממבשרת ציון ואליה כהן מצור הדסה.

השבוע הזה היה כואב מסיבה נוספת – ההפגנות למען החטופים שהתעצמו לאחר הרצח הפכו, לדברי גורמים כאלה ואחרים, לפוליטיות. עם הצהרות על כך שמשפחות החטופים והחטופות, שכל רצונם הוא להחזיר את היקר להם מכל הביתה, מעודדות את החמאס. אבל, ואת זה חשוב להגיד, המפגינים, בחלקם, אולי באים בגלל הפוליטיקה, אבל מאחוריהן יש את המשפחות – ואותן צריך לזכור ולשמוע, גם אם הזעקה שלהן לא הכי נעימה.

"אני מרגישה שהממשלה מקריבה את החטופים וזה דבר שלא יעלה על הדעת", אומרת בשיחה עם "כל העיר" סיגי כהן, אימו של אליה, שעדיין חטוף בעזה.

סיגי ואליה (צילום: אלבום משפחתי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

כהן, שעל פי שלל אנשים שמכירים אותה ואת דעותיה, היא אשת ימין, לא קפלניסטית שהפגינה נגד הממשלה, מבקרת את העיסוק האובססיבי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בציר פילדלפי דווקא כעת, שנעשים מאמצים לקדם עסקה להשבת החטופים: "אני מבינה את הצורך הבטחוני של ישראל ושיש להגן על המדינה, אבל אני רוצה לומר למקבלי ההחלטות שחיי אדם קודמים. יש שם אנשים שנמקים במנהרות וחייבים להחזיר אותם לפני הכל. אחרי שנחזיר אותם – שיעשו מבחינתי מה שהם רואים לנכון, אבל אי אפשר להשאיר אותם שם".

סוגיית ציר פילדלפי קורעת היום את העם – מה את חושבת?
"שצריכים להחזיר את אליה וכל החטופים והחטופות, מה שלא יהיה. אנשי הצבא אומרים אומנם שאפשר להתמודד עם יציאה מציר פילדלפי, אבל אני סקפטית מהבחינה הזאת, כי קשה לסמוך על משהו אחרי ה-7 באוקטובר, אבל אין לי ברירה – אני רוצה את הילד שלי בבית. אני רוצה שהעסקה תהיה כוללת, להביא את כולם, בלי שלבים. אי אפשר לעשות עסקה בחלקים. ואני גם יודעת, כן – יודעת, שהממשלה לא מתכוונת להמשיך אחרי הפעימה הראשונה. לכן, צריך לצאת מציר פילדלפי רק בסיום העסקה, רק כשכולם בבית".

סוף השבוע האחרון היה קשה עבור המדינה כולה. את יכולה לשתף את הרגשות שלך? את מה שעבר לך בראש? איך מרגישה אמא שהילד שלה נמצא בידי רוצחים?
"לא רק עבר, אלא עדיין עובר. עוד לא התאוששתי מהרצח הנוראי הזה. אני מכירה חלק מהמשפחות, זה שובר את הלב שאנשים ששרדו כל כך זמן בתנאים לא תנאים, בלי אוכל ואוויר וחיים בתוך מנהרות, נרצחו ברגע אחד. ברמה האישית – היה שבר גדול, פחד מהלא נודע, מחוסר הוודאות שאנחנו נמצאים בה".

"הגעגועים לאליה באמת לא ניתנים לתיאור, זה קשה מנשוא", ממשיכה ואומרת סיגי. "הוא כל הזמן איתי במחשבות, אני מדמיינת אותו ומתפללת עליו המון. זה מה שאני מבקשת מהציבור – להתפלל עליו, על אליה בן סיגלית ולדמיין איך הוא חוזר אלינו בריא בנפשו ובגופו. אני מדמיינת איך הוא חוזר אלינו וכולם מוחאים לו כפיים עם דגלי ישראל. מקווה שזה יקרה בקרוב ומאמינה שמחשבה מייצרת מציאות. חייבים נס".