"מהיפים שהתגלו אי פעם" – הממצא הנדיר מימי בית ראשון שנחשף בירושלים

החפירות של רשות העתיקות בעיר דוד ובאזור הכותל המערבי לא מפסיקות להניב תוצאות – והפעם מדובר על דרישת שלום בת 2,700 שהתגלתה בסמוך לכותל הדרומי, בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון.

הממצא – חותם אבן נדיר ביותר ויוצא דופן מתקופת בית ראשון, בן כ-2,700 שנה, הנושא שם בכתב עברי קדום ודמות עם כנפיים.

לדברי ד"ר יובל ברוך ונבות רום, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "החותם, העשוי אבן שחורה, הוא מהיפים שהתגלו אי פעם בחפירות בירושלים הקדומה ועשוי ברמה אומנותית גבוהה ביותר".

החפץ – שנחרת בכתב ראי, שימש את בעליו כקמיע, ולחתימת מסמכים ותעודות. הוא בעל חתך קמור משני צדדיו, עם נקב מפולש לאורכו, כך שניתן היה להשחיל אותו על שרשרת ולתלותו על הצוואר.

במרכזו מתוארת בפרופיל דמות, ייתכן מלך, בעלת כנפיים, לבושה כותונת פסים ארוכה, הצועדת לימין. לדמות רעמת תלתלים ארוכים המכסים את העורף, ועל ראשה כובע – או כתר. הדמות מרימה זרוע אחת קדימה, עם כף יד פתוחה, אולי כדי לרמז על חפץ כלשהו שהחזיקה. משני צדי הדמות חקוקה כתובת בכתב עברי קדום – "ליהועזר בן הושעיהו".

החותם הנדיר (צילום: אליהו ינאי-עיר דוד)

הארכיאולוג והאשורולוג ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ מרשות העתיקות, שחקר את החותם, אומר כי "מדובר בתגלית נדירה ביותר ויוצאת דופן. זו פעם ראשונה שמוצאים 'ג'יני' מכונף – דמות מאגית מגוננת, בארכיאולוגיה הארץ-ישראלית והאזורית. דמויות של דֵמונים מכונפים מוכרות באומנות הניאו-אשורית של המאות ה-7-9 לפנה"ס, והם נחשבו למעין שדים מגוננים".

החוקרים סוברים, כי החותם, שעליו הופיעה, בתחילה, דמות הדמון לבדה, נתלה כקמיע על צווארו של אדם בשם הושעיהו, אשר היה בעל תפקיד בכיר במנהל של ממלכת יהודה. מתוקף סמכותו ומעמדו, הרשה לעצמו אותו הושעיהו להתהדר בחותם, שעליו חרותה דמות מעוררת יראה – כזו המהווה סמל שלטוני. "נראה שהחפץ נעשה בידי בעל מלאכה מקומי – יהודאי, אשר ייצר את הקמיע בהזמנת בעליו. הוא הוכן ברמה אמנותית גבוהה מאוד", מדגיש ד"ר ווקוסבוביץ.

אתר החפירות בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון (צילום: אמיל אלג'ם-רשות העתיקות)

ההשערה היא, כי עם מותו של הושעיהו, ירש בנו, יהועזר, את החותם, והוסיף לו את שמו ואת שם אביו משני צידי הדמון. זאת, אולי, על מנת לנכס לעצמו באופן ישיר את הסגולות הטובות שהקמע אוצר בתוכו כפריט מאגי.

השם יהועזר מוכר מהמקרא (דבהי"א י"ב,ז') בצורתו המקוצרת – יועזר כאחד מגיבורי דוד המלך. כמו כן, בספר ירמיהו, מ"ג, ב', נזכר אדם עם שם מקביל, עזריה בן הושעיה, שבו שני חלקי השם הראשון רשומים בסדר הפוך והשם השני מופיע בצורה המקוצרת. השם מתקשר מבחינת צורת הכתב לחותם שהתגלה והוא מתאים לתקופה זו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

פרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, שהיה שותף למחקר, מציין כי "השוואת צורת האותיות והכתב לאלה של חותמות ובולות עבריות אחרות מירושלים מראה שבניגוד לחריתה המוקפדת של הדמון, חקיקת השמות על החותם נעשתה בצורה מרושלת: לא מן הנמנע שיהועזר עצמו, היה זה שחקק את השמות על החפץ".

"זוהי עדות נוספת ליכולות הקריאה והכתיבה הקיימות בתקופה זו", אומר ד"ר יובל ברוך, מנהל החפירה וסמנכ"ל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות. "בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, נראה שהאוריינות בתקופה זו לא היתה נחלתה של האליטה בלבד. אנשים ידעו קרוא וכתוב – לפחות ברמה הבסיסית, לטובת סחר. אנחנו מכירים טביעות חותם רבות כתובות, בכתב עברי קדום, מרחבי עיר דוד וממלכת יהודה".

החותם הנדיר (צילום: אמיל אלג'ם-רשות העתיקות)

עוד מוסיף ד"ר ברוך: "דמות אדם בעל כנפיים בסגנון ניאו-אשורי מובהק, היא ייחודית ונדירה מאוד באופנות הגילוף (גליפטיקה) של שלהי תקופת בית ראשון. השפעתה של האימפריה האשורית, שכבשה את האזור כולו, ניכרת כאן בבירור.

"יהודה בכלל, וירושלים בפרט באותה התקופה, היתה נתונה להגמוניה של האימפריה האשורית והושפעה ממנה – דבר שבא לידי ביטוי גם בהיבטים תרבותיים ואומנותיים. העובדה כי בעל החותם בחר בדמון כחותמו, עשויה להעיד כי הוא חש חלק מהמרחב – ממש בדומה לאנשים כיום בישראל, הרואים עצמם חלק מהתרבות המערבית. בתוך כך, אותו יהועזר החזיק גם בזהות מקומית, ולכן שמו נכתב בכתב עברי, והשם שלו הוא שם עברי, ששייך ליהודה. בשנים האחרונות מתרבות העדויות הארכיאולוגיות – בעיקר בחפירות עיר דוד ולמרגלות הר הבית, המלמדות על מידת ההשפעה של התרבות האשורית באזורנו, ובירושלים במיוחד".

ירושלים המקראית (צילום הדמיה: רשות העתיקות)

שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, ברך על התגלית: "הממצא המרהיב והייחודי שהתגלה בחפירות רשות העתיקות ועיר דוד, פותח לנו צוהר נוסף אל ימיה של ממלכת יהודה בתקופת הבית הראשון והקשרים הבינלאומיים שהיא קיימה, ומציג את חשיבותה ומרכזיותה של ירושלים כבר לפני 2,700 שנה. אי אפשר שלא להתרגש במפגש בלתי אמצעי כזה עם פרק בעברנו, בו בית המקדש עמד על תילו".

מידע נוסף על חותם האבן הנדיר יוצג לקהל הרחב ביום רביעי הבא, 4.9.2024, בכנס הארכיאולוגי השנתי של "מחקרי עיר דוד", שמתקיים זו השנה ה-25.