בשבועיים האחרונים כמעט ולא חולפת שעה מבלי שנקבל כותרת או פוש על עסקת החטופים המתבשלת (על אש מאוד-מאוד נמוכה, יש לומר), העסקה הזו שתחזיר סוף-סוף הביתה א 120 החטופים והחטופות שנמצאים בשבי החמאס בעזה כבר למעלה מ-9 חודשים. 279 ימים.
הסוגייה הקשה הזו, כך נדמה, עשויה להשפיע על המפה הפוליטית הישראלית, עשויה להשפיע על שרידות הממשלה, והיא עלולה גם לחרוץ גורלות – בראש ובראשונה של 120 הישראלים והישראליות שנמקים כבר 279 ימים בשבי ברצועת עזה. עשרות מהם כבר לא בין החיים.
ובתוך כל ההמולה הזו – הפוליטית, התקשורתית, הארצית – נמצאים משפחות החטופים. מחד, הם רוצים וצריכים להשאיר את הנושא בראש סדר היום. מאידך, הכותרות השונות, הדיבורים על כן עסקה לא עסקה, וקולות כאלו ואחרים שעולים בכנסת, כמו גם מחלוקות פנימיות בתוך המשפחות, הופכות את הסוגייה לקשה שבעתיים. בני המשפחה והחברים קרועים ונעים בין תקווה לייאוש. בין אמונה להתרסקות – והכל במרחק של כותרת אחת זו מזו. וכל מה שהם רוצים זה את היקרים להם בחזרה בבית.
"הלב שלנו כבר נשבר חמש או שש פעמים אחרי שדיברו על עסקה קרבה, שלבסוף התפוצצה", אומרת בכאב ליאל אברהם, בת הזוג של החטוף אורי דנינו, שגדל בשכונת רמות ועבר זמן לא רב לפני ה-7/10 להתגורר בגבעת זאב. "וזה עוד לפני שהזכרתי את זה שאורי הוא מהגברים הצעירים, והעסקאות לא מדברות על קבוצת הגיל הזו בשלב הראשון. יש עננה מרחפת סביב זה. אני מרגישה הפקרה, כמו בכל התשעת החודשים האחרונים. אני לא רוצה עסקה חלקית, אני רוצה את כולם. כשחטפו אותם לא עשו סלקציה. אני רוצה שכולם יחזרו, כולם. עם שלם איתנו, הבעיה היא שלא העם מחליט".
נשמע שיש לך בטן מלאה על מקבלי ההחלטות?
"אף אחד מאיתנו לא יודע מה תהיה ההחלטה. אני מאוד כועסת שאף גורם רשמי לא הגיע ודיבר איתנו, המשפחות, באופן פרטני, בנפרד, ושיקף לכל משפחה ומשפחה את תמונת המצב הפרטית שלה. זה הדבר הכי נורא – אנחנו שומעים כמו כל האזרחים מידע רק מהתקשורת. פרט למקבלי ההחלטות המצומצם שיודעים מה קורה בחדרי חדרים, אף אחד לא יודע הרבה. אני לא חושבת שזה נכון לדבר עכשיו על חלוקה לפי קטגוריות של חטופים. צריך להחזיר את כולם".
רוצים להישאר מעודכנים?
תשעה חודשים שלא ראית את אורי – חשבת שזה יגיע לידי כך?
"התחושות שלי בנוגע לזה מתחלקות. אני דואגת לדבר עליו, לספר עליו ולהרגיש אותו כאילו הוא כאן. מבחינת התחושה שלי זה כאילו הוא הלך לעבודה בבוקר, אבל מבחינת הגעגוע הוא מוחץ ומכווץ. העובדה שאין דדליין לחזרה שלו והאי וודאות שיש סביב זה, מובילה לתחושה קשה. אני לא יודעת כמה זמן זה יהיה וכמה כוח יהיה להחזיק, אני פשוט נותנת הכל בתקווה שזה יספיק עד לחזרה שלו. אני כל כך מתגעגעת אליו".
למה את הכי מתגעגעת?
"לנוכחות שלו, סתם לדבר איתו, לתקשר איתו, להתייעץ איתו. לא לקחתי החלטות כבר תשעה חודשים בנוגע לחיים שלי. אני מחכה ולא עושה שום דבר בלי האוקיי שלו – כל דבר שקשור אליי זה גם קשור אליו, ואני ממתינה. יש כל כך הרבה החלטות שאני רוצה לקחת, הרבה תוכניות שאני רוצה לממש, חלומות שאני רוצה להגשים, וכולם קשורים אליו. אני מחכה לחבק אותו, מחכה להגיד לו שעבר עליי יום רע. אני פשוט לא עושה את זה עם אף אחד מלבדו ואני מחכה שיחזור".
קיבלתם סימן או מידע כלשהו לגבי אורי?
"יש ערפל סביב הגברים הצעירים, הנושא הזה מאוד ממודר. אין לנו משהו קונקרטי. בליבי אני מרגישה שהוא חי, חזק ושורד. הוא פייטר, ועושה מה שצריך כדי להיות חזק ולעבור את זה ואני מקווה. אני מאמינה באמונה שלמה שהוא חי ואני מחכה לנס שיחזיר אותו אליי".
לסיום יש לאברהם מסר חשוב לעם ישראל: "אנחנו צריכים להמשיך ולהיות מלוכדים כדי להיות ראויים לאלה שכבר לא יחזרו, אלה שהגנו בגופם עלינו. אנחנו צריכים להחזיר את 120 החטופים שנמצאים בשבי בין אם חיים ובין אם מתים – צריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם. המשפחות, החטופים וכולם צריכים את האנרגיות החיוביות של העם הזה. אסור להתעסק במשהו שהוא לא החטופים והמלחמה. כל החוקים, גיוס, פגרות – הכל יחכה לאחר מכן. אנחנו חייבים להישאר מאוחדים ומלוכדים".
המסביר
המסקנה: להפסיק לצרוך תקשורת. הם סנסציונים וינפחו בועות ללא קשר למציאות, מסיבות פוליטיות ורייטינג בלבד.
עבור החמאס החטופים הם נכס איסטרטגי, ואם יינתן לו, אז מסיבותיו הנלוזות הוא יגרור את העניין במשך שנים על גבי שנים.