למרות היותו בן 44, יוסי לא ויתר על דקה של שירות מילואים. בפלוגה כולם הכירו אותו והוא הכיר את כולם – מהצוותים הוותיקים ועד הצוותים הצעירים (צעירים ביותר ליתר דיוק, 25 שנה יותר צעירים).
באימונים שקדמו לכניסה הקרקעית לרצועת עזה, שאלתי אותו למה הוא עדיין עושה מילואים? הוא חייך, הסתכל השמיימה, וענה שדווקא הוא מרגיש שאלו יהיו המילואים האחרונים. ואז הסביר שהיה צריך להשלים 4 שנים כי היה בשליחות בחו"ל ופספס את צוק איתן, אז הוא צריך להחזיר את הזמן האבוד, וממילא הוא מסיים עוד שנייה.
יוסי היה הכהן הגדול של הפלוגה. הוא היה זה שתמיד התנדב לשאת דברי מוטיבציה ולהגיד את הדברים הנכונים לפלוגת מילואים, שהיתה צריכה להתחבר ולהתגבש כל שנה מחדש. איש עם הסתכלות רחבה והבנה בסיבתיות של מדינת ישראל, שלא פוגשים כל יום; יוסי היה נאחז בענפים היסטוריים גבוהים להסביר את צדקת דרכנו ואת מהות עם ישראל בארץ ישראל באמצעות מדינת ישראל. בתור חובב היסטוריה בעצמי, נהניתי להקשיב לו כל פעם מחדש מסביר את כורח המציאות ואת הנסיבות שהביאו את כולם לעמוד יחד לבושים במדי זית.
יוסי הרשקוביץ ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
דווקא היה זה במילואים הקודמים לפני שנתיים, שגיליתי כמה הוא מחובר לשורשים ההיסטוריים שלו. ישבנו הוא ואני, שני ההרשקוביצים של הפלוגה, במטרה למצוא קשר משפחתי אי שם בעבר הרחוק. מסתבר שיוסי, כמו איש החינוך המובהק שהיה, הגיע מוכן למטלה. בעוד שאני גללתי בגוגל על הקהילות היהודיות במזרח אירופה, יוסי שלף דפים מתוך כיסו והחל לספר ולהסביר על מחקר העץ המשפחתי שלו ושאל, "יאללה הרשקוביץ, בוא נחפש מתי המשפחות שלנו התפצלו…".
רוצים להישאר מעודכנים?
אם אינני טועה, הממצאים הראו שביני לבין יוסי הפרידו 120 שנים של קירבה משפחתית, כשאי אז בסוף המאה הקודמת, מישהו מהמשפחה שלו החליט לעזוב את הכפר הקטן בהונגריה בעוד הזרם שלי נשאר.
קשה להסביר זאת במילים, אך יוסי היה מהאנשים האלה שידע שהוא מיוחד. הוא לא נתן לך תחושה שהוא מיוחד למרות שידע זאת. הוא הצליח לנתב את הייחודיות הזאת שלו להכיר את האנשים מסביבו לעומק. לדבר עם אנשים ולחבר בין אנשים. עם כולם היה לו דיבור ועם כולם הוא ידע לדבר.
ואיך אפשר שלא להזכיר את העובדה שיוסי היה אמן. הכינור שניגן הוא דימוי כמעט מושלם להסביר את הנוכחות של יוסי; הוא תמיד ידע לזהות את הרגע הנכון שבו הוא מוציא את הכינור כשהרגיש שמתאים ולהתחבר בהרמוניה לניגונים שמתנגנים מאחורה. כמו עם חיבורו לאנשים, זה היה טבעי. אף אחד מעולם כנראה לא שאל מדוע הוא הביא כינור איתו למילואים, כי זה יוסי. זה היה טבעי וזה התאים וזה היה נפלא. זה השתלב כל כך עם האופי שלו. תמיד משתוקקים לשמוע מה שיש לו להגיד… תמיד מתחברים לנגינה שלו…
איש טוב ומיוחד היה יוסי. לא בכדי מדי שבוע צצים סרטונים, ציטוטים ותמונות שלו בכל מרחבי הרשתות החברתיות. לא עובר יום והוא לא חסר לנו בפלוגה – שידבר איתנו כשקשה לנו, שינגן לנו כשמשתרר שקט בחוץ ושפשוט יהיה שם. כי אם יוסי שם, אז ברור שכולנו נהיה.
אלי הרשקוביץ (צילום: אלבום משפחתי)
משתמש בדרך
אכן היה איש מיוחד