סיפורי הגבורה מה-7 באוקטובר הולכים ומתרבים, גם שלוח השנה הולך ומתרחק מהשבת השחורה ההיא, כשישנם עוד ועוד סיפורים שמתגלים זמן רב אחרי שהתרחשו ומסופרים זמן נוסף לאחר מכן.
כזה הוא סיפורים של עידן דור ורם שלום, שני חברי ילדות מגבעת זאב, שבילו במסיבת הטבע 'נובה' בעוטף עזה, ונרצחו על ידי מחבלי החמאס הנתעבים.
"עידן ורם היו יכולים להציל את עצמם, אבל במקום זה הם בחרו להציל אחרים", כך מספר בכאב רב, אבל תוך גאווה גדולה, אופיר דור, אביו של עידן ז"ל, בשיחה עם "כל העיר".
עידן דור ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
אופיר ממשיך וחושף את מעשיהם של שני החברים הטובים ואומר: "הגיעו אלינו מלהב (יחידת המשטרה, נ"ש) וסיפרו לנו את סיפור נפילתם. הם הצליחו להשתלט על נשק של המחבלים והחלו לנהל איתם קרב. הם הצליחו להרוג מספר מחבלים ולהציל מבלים שבזכותם הצליחו לברוח, עד שטיל אר.פי.ג'י שנורה לעברם הרג אותם. הם היו יכולים לברוח ולהינצל, אבל שניהם היו לוחמים, עידן בנח"ל ורם בצנחנים – הם יודעים לתפעל נשק ולהילחם וכך הם עשו עד הרגע האחרון שלהם".
עידן ז"ל, בן 25 במותו, כלל לא היה אמור להגיע למסיבה. "רם היה בארצות הברית, ויומיים לפני המסיבה הוא נחת בארץ וביקש מעידן שיקנה לשניהם כרטיסים", מספר אופיר וקובע בוודאות: "עידן לא היה הולך למסיבה בלי רם".
עידן ורם זכרם לברכה (צילום: אלבום משפחתי)
חברים מגיל 0 – עידן ורם זכרם לברכה בילדות (צילום: אלבום משפחתי)
איזה קשר היה להם?
"הם נקברו אחד ליד השני וזה אומר הכל. הם חברי ילדות. האמת יותר מחברים, הם כמו אחים. מגיל אפס הם ביחד. בגן, בבית ספר, בכדורגל. המשפחות גרות מרחק 20 מטר אחת מהשנייה. כשאבא של רם נפטר לפני 8 שנים, אנחנו היינו שם ועזרנו – לוקחים אותו לאימונים ועוד. שאלו אותי כמה פעמים מה היה קורה אם רק אחד מהם היה חוזר – ואני כל הזמן אומר שאנחנו בכלל לא יכולים לחשוב על סיטואציה כזו. הם היו ביחד – בלב, בנפש ואפילו ברצח שלהם".
גךם במותם לא נפרדו – הקברים של עידן ורם זכרה לברכה (צילום: אלבום משפחתי)
עידן, בוגר בית הספר דנמרק שבשכונת קטמון, הוא בנם של אופיר ומיכל דור, תושבי גבעת זאב, שלהם עוד שלושה ילדים – ירדן (33), דניאלה (30) ועמית (20). משפחה מלוכדת, צנועה.
רוצים להישאר מעודכנים?
"עידן היה גבר שבגברים, אמיתי וכנה לגמרי", משתף אופיר. "היה ילד טהור, ילד של אהבת חינם, אהבת לרעך כמוך. השאיר מורשת של נתינה. לפני כמה ימים, פגשתי את חבריו במפגש בצפייה משותפת של גמר ליגת האלופות, כי עידן היה אוהד ריאל מדריד. אחד החברים שלו אמר לי 'עידן השאיר את היושרה שלו, לא דיבר רעה על אף אחד'. עידן היה אדם נקי. מכבד אותי ואת מיכל, ואהב מאוד את האחים שלו. אחרי הצבא רציתי שיעבוד אצלי בעסק הפרטי, כי אני קבלן. הוא היה אמור לעזור לי באחד הקיצים והבטחתי לו בונוס. בסוף, הוא לא סיים את העבדוה בקיץ ואחרי 4-3 ימים אמר לי שהוא רוצה לטוס לחברים שלו בדרום אמריקה. כמובן שנתתי לו וגם קיבל את הבונוס. הוא היה מאוד נאמן ואהוד על החברים שלו אז הוא נסע. אצלנו נאמנות זה עד הסוף.
"הוא היה שחקן כדורגל מאוד מוכשר. שיחק בבית"ר ובהפועל קטמון לפני שהפכו להפועל ירושלים. היה לו קסם ברגליים. כמה ימים לפני שנרצח עוד אמרו לי חברים שלו שלא ייתכן שהוא לא יהיה כדורגלן ולא יראו את הדבר הזה, אבל הוא ויתר על כדורגל באופן מקצועני. זו היתה הבחירה שלו".
אופיר ומיכל דור, הוריו של עידן ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
ספר קצת על ההתמודדות שלכם – הזמן עושה את שלו?
"הוא השאיר לנו חור ענק בלב. זה יותר גרוע מהיום הראשון, אי אפשר לחזור לחיים הרגילים. אנחנו בקשר בקבוצות תמיכה שונות עם עוד הורים, כולם באותה הרגשה. הזמן לא מרפא. אני מתגעגעים אליו המון, במיוחד בשבתות ובשעה 9:06 שזו הפעם האחרונה, שיצרנו איתו קשר כשהוא אמר לנו שיורים עליו והוא לא יכול לדבר. בשעה 10:30 בערך כבר ידעתי שאין לי ילד. הרגשתי שהלב שלי נכבה וידעתי, למרות שרק 8 ימים לאחר מכן הודיעו לנו שהוא נרצח. עוד הספקתי לראות אותו מכוסה בתכריכים, אבל בקושי היה מה לראות".
אתם עושים פעולות הנצחה לזכרו?
"יש הרבה דברים שאנחנו עושים. באופן כללי אני מדבר לא מעט עם כלי התקשורת, כדי לספר את הסיפור של עידן ואת מה שקרה ב-7 באוקטובר. הייתי בצרפת במשלחת מטעם משרד החוץ ונפגשנו עם שר החוץ הצרפתי. אנחנו מקימים, בעזרת גיוס המונים, פארק על שם חמשת הנרצחים תושבי גבעת זאב. יש גם סטיקרים ואפילו הוצאנו שיר וקליפ לזכרו. כל פעם שאני מתראיין או מתעסק בהנצחה זה לוקח ממני את האנרגיות שלי ואני מרגיש מרוסק. אני צריך יומיים-שלושה כדי להתאושש, אבל התחלתי כבר להתרגל".
ההנצחה של עידן ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
כעת יש על הפרק עסקה לשחרור החטופים בתמורה לאי אלו ויתורים מצד ישראל – מה עמדתך?
"אני מסתכל על משפחות החטופים ויודע שלחלקם לעולם לא יהיה קבר לעלות אליו, שהילדים שלהם לא יחזרו ואם בכלל יהיה להם קבר לעלות אליו. הם לא יודעים מה עם יקיריהם כבר שמונה חודשים וזה כאב בל יתואר. אני מאלה שלא רואים הרבה חדשות, לא מכיר את השמות ולא ממש מתעסק עם זה. דעתי האישית היא שצריך להחזיר את כולם ובכל מחיר. שהמדינה, אחרי הכשלון שלה, תחזיר את החיים גם אם זה אומר לשחרר את הנוח'בות שרצחו את הילד שלי. אני לא אצא להפגנה, אבל בעד עסקה ב-100 אחוז".
ההנצחה של עידן ז"ל בשטח המסיבה ברעים (צילום: אלבום משפחתי)
אני רק שאלה
השאלה שהיה צריך לשאול את ההורים היא: האם ההורים השכולים מוכנים שהנוחבות המשוחררים יהרגו להם עוד ילד?
אבל בתקשורת מגוייסת לא שואלים שאלות קשות