העתירות שנשמעו השבוע בבג"ץ, מבקשות, למעשה, מהשופטים ליתן פסק דין שיפסיק את המשך הכניעה של ממשלת ישראל (לדורותיה) לחרדים המסרבים להתגייס לצה"ל, או לכל הפחות להפסיק את הזרמת הכספים למגזר החרדי, שלשיטתו הצורך בלימוד תורה והחשש מפני פגיעת השירות בצבא באמונתם, גוברים על חובתם האזרחית. הפסיקה של בג"ץ, חשוב להודות, צפויה, גם לחרדים עצמם, אך אלה כבר הכריזו "נמות ולא נתגייס".
ועדיין – פתרון הדילמה לא יימצא בעולם המשפט: הפתרון הוא בידי הנהגת החרדים, שמוטב לה לפעול לטובת כלל החברה, מתוך הבנה שבכך היא תיטיב גם עם החרדים עצמם.
הגם שזה בגדר מובן מאליו, דומני שאין זה למותר לפתוח ולהדגיש, שטור זה לא עוסק בכלל ה"דתיים", אלא בסקטור מסוים מתוכם, אלה המכונים "חרדים שתורתם אומנותם". הרוב הברור של הדתיים (האחרים) מכיל בתוכו את טובי בנינו, אלה אשר בצד כיבוד אמונתם – עובדים ומתגייסים. בין אלה לבין ה"חילוניים" קיים כבוד הדדי והערכה. דתיים כאלה – ירבו כמותם – תורמים לקירוב הלבבות ולאחדות בקרב חלקי האוכלוסייה השונים.
עוד צריך להדגיש, שגם בתוך ה"חרדים" יש שתורמים תרומה משמעותית אשר באה לידי ביטוי בהתנדבות בארגונים כאלה ואחרים (זק"א, ארגוני ההצלה, ידידים ועוד ועוד) ובתרומות לנזקקים. אמנם גם חילונים רבים תורמים כך, אלא שספק אם אלה מסוגלים היו לעשות את מה שעשו אנשי זק"א או איחוד הצלה, בטיפול וזיהוי של גופות שרופות ו/או מרוסקות אשר הביא נחמה מסוימת למשפחותיהם. זה התאפשר דווקא תודות לאמונתם.
אלא שבצד אלה, יש שמתרגמים את אמונתם ככזו שאוסרת עליהם לשרת את המדינה בשום צורה, כשלשיטתם עליהם להתמקד אך ורק בלימוד תורה. חשש נוסף שהם מביעים הוא ששירות בצבא עלול "לקלקל את מידותיהם" (להתבולל בשפת הרחוב שיצא להפגנות). כאילו לא די בכך, הם גם לא לומדים לימודי ליבה וגם לא עובדים ופרנסתם תלויה בתקציבי עתק שמשולמים מכספם של אלה שעובדים ומשרתים. התנהלות כזאת חותרת תחת הבסיס שעליו נשענת כל חברה (לא רק חברה ב"מדינה"), זה אשר מושתתת על תרומה שוויונית של חבר בה, בין בנשיאה בנטל ובין בחלוקה צודקת של משאביה. ככל שחלק מהשייכים לאותה חברה מחליט, גם לא לשאת בנטל, ובצד זה גם לקבל יותר מחלקו היחסי בחברה – אין לחברה כזאת כל יכולת קיום.
עו"ד קובי קמר (צילום: פרטי) – לאתר הבית: kamarlaw.co.il
רוצים להישאר מעודכנים?
מצב זה "הסתייע" – למעשה נגרם – כתוצאה מהתכופפות ממשלות השונות (כאמור – לדורתיהן) לדרישות החרדים, בין משום שאלה היו "לשון מאזניים" ובין כדי "לקנות שקט". עד למלחמה הנוכחית עוד היתה מחשבה שאפשר להסתדר עם פחות חיילים ואפילו משך שירות החובה קוצר ל-32 חודשים. אז חשבו שצריך או מספיק "צבא קטן". בא אסון ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו ונהרגו מאות חיילים ועוד אלפים שנפצעו ויצאו מכשירות. במקביל נפתחה חזית בצפון ונראה שלא יהיה מנוס מכניסה קרקעית, שמחייבת עוד כמות גדולה של חיילים. בנוסף מתמודד הצבא אל מול החזית באיו"ש ובמקביל גם אל מול "אויבים רחוקים". היום מבינים כולם שהמדינה לא תוכל להתגבר על כל אלה אלא אם יגדל מספר החיילים המתגייסים.
למרות כל זה, ולמרות שהחוק הקיים מחייב גיוס בלא אפליה, הוא לא נאכף על ידי הממשלה, שבראשה בנימין נתניהו, זה שתלוי בחרדים (והוא רחוק מלהיות "מאמין") לצרכיו. במצב דברים זה, וכאשר הגוף היחידי שיכול (אולי) לגרום לשינוי המצב הוא בג"ץ, הוגשו העתירות שנועדו שזה ייתן פסק דין אשר יורה לממשלה לאכוף את החוק, בין אם על ידי גיוס שוויוני, ובין אם בהפסקת הזרמת הכספים האדירה לסקטור זה, זו אשר באה, בין השאר, על חשבון צרכים חברתיים חשובים שעבורם "אין כסף".
הפגנת החרדים בצומת הסינמה סיטי (צילום: איציק אביב)
אמנם טרם ניתן פסק דין, אבל הערות השופטים – גם אלה שנחשבים "שמרנים" – לאורך הדיון לא מותירות ספק לאן פניהם ומה יהיה פסק הדין. גם החרדים יודעים מה יהיה פסק הדין, אך אלה כבר הכריזו לאיים: "נמות ולא נתגייס". אלה מוכנים למות "על קידוש תורה", אבל ממש לא מוכנים לסכן חייהם כדי להגן על המדינה, זו שלשיטתם "מוגנת ממילא" ע"י לימוד תורה ותפילות. המסר ליקיריהם של אלה שנרצחו באסון ה-7 באוקטובר ובמלחמה שבאה אחר כך, הוא שמבחינת אותם חרדים "תמותו אתם – לא אנחנו". שמעתי גם כאלה שסיפקו "הסבר" מזעזע מאין כמותו: "אלה שנרצחו לא הקפידו בלימוד תורה ובמצוות". יש גם (לא חרדים, אלא "סתם ביביסטים") שלא התביישו לומר שהנרצחים הם "שמאלנים". על השאלה "אז איך זה שלימוד התורה לא מנע את אסון מירון, זה שנהרגו בו דווקא חרדים ?", כמו גם על שאלה נוספת – "כיצד לימוד תורה ואפילו אלוהים לא מנעו את האסון הנורא", אין בפיהם כל מענה.
קשה לי להאמין שהציבור החרדי עצמו לא מבין בעצמו שאי אפשר להמשיך ולהסתדר במצב כזה. אין לי ספק, שאלה ש"מותר להם לחשוב" מבינים את הבעיה ואם היה הדבר בידם – הם אפילו היו שמחים להתגייס, ללמוד ליבה ולפרנס את עצמם בכבוד. הבעיה נעוצה ברבנים שהם כפופים להם ואשר אולי לא באמת מתמצאים בעניין או דבקים באותן מחשבות (לטעמי מחשבות שווא) ש"התורה תגן עלינו". הצהרתם ש"נמות ולא נתגייס" תחולל "מהומת עולם".
מוטב אחרת וגם אפשר אחרת: פתרון הבעיה נעוץ באותם רבנים, וגם אלה ש"מייצגים" אותם, קרי חברי הכנסת של המגזר החרדי. ככל שאלה ישכילו להבין – ויפה שעה אחת קודם – שעליהם "להחליף דיסקט", אפשר יהיה "להסתדר". יתכבדו אלה ויבינו, שככל שלא "ישנו פאזה", אנו עלולים להגיע למצב שבו לא תהיה כאן מדינה; אז גם לא יהיו "חרדים" ובטח לא יהיה מי שיממן אותם. ככל שאלה חפצים במציאות שתאפשר שוויון ומניעת השסע בעם, יתכבדו ויתרמו את תרומתם כדי להציל את המדינה – וגם אותם עצמם – מחורבנה. עוד כדאי שישכילו להבין, שבהתנגדותם ללימודי ליבה הם גוזרים על הצעירים שלהם בורות ולמעשה מונעים מהם לרכוש השכלה שתסייע בידם לרכוש מקצוע ולפרנס את עצמם ואת משפחותיהם בכבוד. מאחר שזו בגדר "משאלת לב", הפתרון האחר האפשרי הוא ש"העדר ההולך אחריהם" לא יישמע להם ויעשה את הדבר הנכון, גם עבורם וגם עבור המדינה.
ככל שכך יהיה כבר לא יהיה צורך במשפט.
- הכותב הוא עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי
''כל הפוסל במומו פוסל''
לכבוד המומחה למשפט פלילי היקר,
אני מציע לך ללמוד קצת יותר מהידע השטחי שיש לך על החרדים ולכתוב את הכתבה מחדש.
איך אפשר להכליל את כל הציבור ש"תורתו אומנותו" ביחד עם קוצו של יוד של הפלג הקיצוני שבו ?
קל להדביק השקפות לציבור שלם ועוד לפרוך אותם…
אתה רק מראה שלא הבנת כלל את השקפתם.
אז מה אם שתי חסרי שכל טענו איזה שטות…
בסוף המטומטמים נמצאים בכל מקום
וממש הראת לנו את זה .
בכל אופן תודה על האובייקטיביות שלך…
חזי
אבל לא יהיה קובי… אם יש גורם אחד עיקרי שלוקח את החרדים לתהום ומנסה גם אותנו יחד עמם (אבל לא ניתן לזה לקרות), הרי זאת ההנהגה שלהם.
וכההנהגה הזאת פוגשת פוליטיקאים אופורטוניסטיים שרואים אך ורק את טובתם האישית, הרי שבית המשפט הוא הגורם העיקרי שיציל אותנו מאבדון.
קצת מפתיע לראות כזאת גישה נאיבית נעורך דין פלילי.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
צודק, העניין לא יגמר בבית משפט אלה בבית הכלא.
שלהבת
קובי, תחפש את מאמרו של חיים רמון – בענין הצבא וגיוס חרדים, ותחזור לכאן שוב. או. קי?