יאושלים: גדולה יותר, ענייה יותר, חרדית-דתית יותר, ערבית יותר – ירושלים מודל 2024

היום, רביעי, יום איחוד ירושלים ה-57. על פניו – סיבה גדולה למסיבה. במהלך היום צפויים להתקבל אינספור החלטות ממשלה בנושא של ירושלים. כולן ייצעקו, כולן יהודהדו וכולן סביר להניח יישכחו רגע אחרי סיום החגיגות (מוזמנים לראות מה קורה עם החלטות הממשלה לדורותיהן בנוגע למעבר כלל משרדי הממשלה לעיר). וכן – כנראה שהפיד ברשתות החברתיות יתמלא גם בתמונות של כל המי ומי בירושלים, בכותל המערבי, נשבעים שאם תישכח ירושלים.

ואם משאירים את הציניות בצד – נשארים עם הנתונים. והם מראים שהמקום של ירושלים לא טוב והעתיד לא נראה ממש מבטיח. כמדי שנה ביום ירושלים, מכון ירושלים למחקרי מדיניות מפרסם את השנתון הסטטיסטי של העיר. לא מבטיח זה אנדרסטיימנט. כידוע – כבר מזה שנים לא מעטות שבירושלים לא חי רוב ציוני – והמגמה רק הולכת ועולה. ההווה – זאת אומרת הילדים – ממשיך במגמה ביתר שאת.

מזה מספר שנים טוענים רבים שירושלים, בשל גודלה ועוד יותר מכך בשל הדמוגרפיה הייחודית שבה, היא מיקרוקוסמוס של ישראל כולה – והתהליכים שמתרחשים בעיר כיום, כך אומר משפט שהפך להיות שגור בפי הרבה מאוד מומחים ופרשנים, יהיו אלה שיתרחשו ברמה הכלל ארצית בשנים הקרובות, ועל כך ככל הנראה כדאי לתת את הדעת.

(גרפיקה: מכון ירושלים למחקרי מדיניות)

את הדוח השנתי של מכון ירושלים – "על נתונייך ירושלים 2024 – מצב קיים ומגמות שינוי" – חיברו עומר יניב, יאיר אסף-שפירא, יונתן פרדו – חוקרים ממכון ירושלים. הדו"ח, שיוצא מאז שנת 1983, מציג תמונת מצב עדכנית ומפורטת של ירושלים במכלול רחב של תחומי החיים.

נתוני השנה החולפת שיקפו מגמות כלליות באוכלוסייתה של העיר. בסוף שנת 2022, לראשונה, גודלן של כלל האוכלוסיות בירושלים הסתכם ביותר ממיליון נפש – כ-600 אלף יהודים וכ-380 אלף ערבים. האוכלוסייה החרדית מנתה כ-270 אלף נפשות (כ-46 אחוז מהאוכלוסייה היהודית), האוכלוסייה הדתית – קרוב ל-140 אלף נפשות ואילו האוכלוסיות המסורתיות והחילוניות מנו מתחת ל-100 אלף נפשות – וביחד היוו כ-170 אלף נפשות.

בצד החיובי ניתן לציין כי בשנת 2023 נמשכה העלייה בשיעות ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה (גם כוח העבודה של נשים חרדיות בעלייה – אך בקרב הגברים החרדים המספרים נמוכים), ונרשם שיא חדש במספר התחלות הבנייה בעיר. כמו כן, בשנת 2022 התחזקה מגמת העלייה במספר העולים שבחרו בירושלים כמקום מגוריהם הראשון בישראל, נרשמה עלייה קלה בהיקף ההגירה הבין-עירונית אל ירושלים (אך נרשמה גם עלייה חדה עוד יותר בהגירה מירושלים).

(גרפיקה: מכון ירושלים למחקרי מדיניות)

***

כשאלו הדברים החיוביים – אפשר להבין שהמצב רחוק מלהיות מעודד. ירושלים של שנת 2024 ממשיכה במגמה של השנים האחרונות – היא הופכת, כאמור, להיות ענייה יותר, פחות יהודית, פחות ציונית ויותר חרדית-דתית.

אז מה מספרים המספרים על ירושלים? על פי מפקד האוכלוסין לשנת 2022 – מספר תושבי ירושלים עמד על 1,005,919 (לעומת 966,200 בסוף שנת 2021) ואוכלוסיית העיר היוותה כ-10 אחוזים מכלל אוכלוסיית ישראל. ירושלים שומרת, בפער ניכר, על מעמדה כעיר הגדולה בישראל: היא גדולה ביותר מפי שניים מתל אביב (492,872 נפשות) וגדולה ביותר מפי שלושה מחיפה (289,507).

יש לציין כי הנתונים שמפרסם מכון ירושלים בשנתון מעט נמוכים יותר מאשר אלו של המפקד (שמדברים על למעלה ממיליון תושבים וזאת בשל נתוני דגימה שונים והכנסת אוכלוסיית הזרים כולה למדגם) ועומד על 981,700 נפשות – 597,000 יהודים ואחרים (581,200 יהודים, 12,400 ללא סיווג דת, 3,500 נוצרים שאינם ערבים), 384,700 ערבים (371,400 מוסלמים, 13,000 נוצרים). באחוזים מדובר על 61 אחוז יהודים ואחרים אל מול 39 אחוז ערבים (יצוין כי בשנת 2010 היה המאזן 64 אחוז יהודים אל מול 36 אחוז ערבים).

(גרפיקה: מכון ירושלים למחקרי מדיניות)

יצוין כי אוכלוסיית ירושלים צמחה מהשנה שעברה ביחס של 1.6 אחוז, גידול טבעי נמוך יותר מהממוצע הארצי שעומד על 2.2 אחוז (וזוהי מגמה שנמשכת כבר מספר שנים). האוכלוסייה היהודית בירושלים גדלה בשנה החולפת ב-1.1 אחוז בלבד (לעומת 2.3 בישראל) ואילו האוכלוסייה הערבית בירושלים גדלה ב-2.4 אחוז (לעומת 2.1 אחוז בישראל כולה).

בקרב התושבים היהודים, ובניגוד למתרחש בכלל ישראל, בירושלים נרשם רוב חרדי ודתי מובהק. לפי נתוני השנתון של מכון ירושלים – 46 אחוז מתושבי העיר היהודים הם חרדים, 23 אחוז דתיים או דתיים מאוד, 14 אחוז מסורתיים ו-15 אחוז חילונים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

כפי שכבר צוין לעיל, מה שקורה בירושלים היום יתרחש בישראל בעוד 15 עד 20 שנה, ועל פי השנתון של מכון ירושלים ניתן לראות כי מספר החילונים-מסורתיים בכלל הארץ נמצא בירידה לעומת עלייה במספר החרדים והדתיים.

***

אחד ושאים שמעסיק יותר מכל באשר לירושלים הוא נתוני ההגירה מהעיר ואליה – נושא כואב שנעשה עוד יותר כואב, כאשר בשנה החולפת נבלמה ההאטה בהגירה השלילית מירושלים ונרשמה עלייה במספר (שגם כך היה גבוה).

בפן החיובי – לירושלים עברו מיישובים אחרים 12,200 תושבים חדשים – גבוה יותר מאשר בשנה הקודמת (!11,900). על פי השנתון – מספר הצעירים בגילאי 15 עד 29 מבין הנכנסים היה הגבוה ביותר – 44 אחוז (אך איך חלוקה לפי מגזר או אופי זהות דתית).

בפן השלילי – בשנה הנבדקת עזבו את העיר 27,700 תושבים – גבוה משמעותית משנת 2021 (22,700) ומשנת 2020 (18,800). על פי מכון ירושלים היישובים המרכזיים אליהם היגרו תושבי ירושלים היו בית שמש (18 אחוז), תל אביב (6 אחוז), גבעת זאב ובני ברק (4 אחוזים), מודיעין (3 אחוזים). מאזן ההגירה השלילית עמד על 15,500 תושבים – זינוק  משמעותי משנים עברו, שמעיד אולי יותר מכל על מצבה העגום של ירושלים.

(גרפיקה: מכון ירושלים למחקרי מדיניות)

ומה באשר לעוני? ירושלים היא אחת הערים העניות ביותר בישראל והענייה ביותר מקרב הערים הגדולות. בשנת 2022 חיו מתחת לקו העוני 38 אחוז מהמשפחות בירושלים (126,700 בתי אב), 42 אחוז מהנפשות (418,900 תושבים) ו-51 אחוז מהילדים (203,200). תחולת העונה בירושלים גבוהה באופן ניכר בהשוואה לישראל כולה שבה חיים מתחת לקו העוני 20 אחוז מהמשפחות, 21 אחוז מהנפשות ו-28 אחוז מהילדים.

על פי מכון ירושלים – העוני בולט לרעה במגזר הערבי – 58 אחוז מתושבי העיר הערביים חיו מתחת לקו העוני, בהשוואה ל-32 אחוז מהתושבים היהודים.

באשר להכנסה – ההכנסה הממוצעת של משק בית חרדי בירושלים (שמונה כידוע הרבה יותר נפשות ממשקי הבית האחרים) היתה 12,600 שקלים בחודש לעומת 20,200 שקלים למשקי הבית האחרים. משק בית ערבי (שגם הוא גדול מכל האחרים) הכניס סך של 10,400 שקלים בחודש. יצוין כי פערי ההכנסות זהים גם ברמה של כלל ישראל (אך הם מעט גבוהים יותר מאשר בירושלים).

ירושלים, כאמור, היא המובילה מבין הערים הגדולות מבחינת עוני – 42 אחוז מתושבי העיר נמצאים מתחת לקו העוני בירושלים, כשהבאה אחריה היא בני ברק (38 אחוז). בערים בינוניות-קטנות באזור ירושלים בולטות לרעה בית"ר עילית (47 אחוז), בית שמש (41 אחוז) וכוכב יעקב (40 אחוז).

***

ואיך נראה העתיד של ירושלים? מערכת החינוך הירושלמית – שהיא מורכבת יותר מאשר העיר עצמה – יכולה להעיד יותר מכל על הכיוון אליו הולכת העיר.

מבחינה מספרית – בשנת הלימודים תשפ"ג היו בירושלים 305,400 תלמידים – 120,500 בחינוך הערבי, 117,500 בחינוך החרדי ו-67,400 בלבד בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. בהשוואה לשנים קודמות – ישנה מגמת עלייה ברורה וחדה במספרים במגזרים הערבי והחרדי לעומת עלייה קלה בלבד עד לא מורגשת בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

לשם השוואה – בשנת הלימודים תש"פ (2020-2019) היו בירושלים 291,000 תלמידים – 115,000 בחינוך הערבי, 108,700 בחינוך החרדי ו-67,300 תלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. וההפרשים? תוספת של 5,500 תלמידים בחינוך הערבי, כ-8,800 תלמידים יותר במערכת החינוך החרדית ורק 100 תלמידים יותר בממלכתי והממלכתי-דתי.