רב"ט אילן בולינדר (19), מתלפיות הוא חייל בודד שעלה לפני שנה לישראל מניו יורק, והתנדב לגדוד 605 מחטיבה 188 של הנדסה קרבית. הוא החליט לעשות עלייה לארץ בשל לא מעט סיבות, אבל הגדולה והמרכזית מכולן היתה בעקבות משלחת לפולין שלקח בה חלק. "סבא שלי היה ניצול שואה, הוא היה ארבע שנים באושוויץ ובבירקנאו. תמיד הרגשתי בלב שישראל תהיה הבית שלי. נולדתי וגדלתי באמריקה, אבל לא הרגשתי שם בבית. וגם רציתי לתרום ולהתגייס להיות חלק ממשהו יותר גדול ממני".
מה ראית במסע לפולין שבעקבותיו החלטת לעלות לארץ?
"ראיתי הרבה דברים, כמעט מיליון נעליים של אנשים שנפטרו, וזה פגע בי ברמה שאני אפילו לא יכול להסביר. הייתי בתוך תאי הגזים ונכנסתי לסוג של חלום – שמתי את היד שלי על קיר המחנה ואז שמעתי בתוכי את הצעקות, הרגשתי את סבא שלי. זה היה ממש עצוב. הרגשתי שהייתי שם פעם וזה היה ממש מוזר. החלק הזה בטיול פגע בי וברגע הזה הבנתי שאני צריך לתרום ויש לי מטרה וזה פי אלף יותר גדול ממני. ברגע שהייתי שם לא הבנתי אבל עכשיו אני מבין ואני ממש שמח שזאת הדרך שבחרתי. להיות בקרבי ולהגן על המדינה. זה ממש חשוב שכל אחד ינסה להגיע לקרבי בכל מקום, לא לקחת רק את הדרך הפשוטה.
רב"ט אילן בולינדר (צילום: דובר צה"ל )
"כולנו חייבים לנסוע לשם", אומר בולינדר, "לא רק בתור יהודים. זאת חוויה לכל אדם, לראות מה שקרה וללמוד שזה לא יקרה שוב. אנחנו לא מצליחים לתפוס מה זה המספר הזה שישה מיליון אנשים, אבל שם אתה כן מצליח להבין. הסבירו לנו שבכל יום בשואה מתו 2,500 אנשים בכל מיני דרכים. בבית הספר למדתי על השואה אבל לא התחברתי לזה, וכשהגעתי לשם זה עשה לי שינוי. גם אנשים שהם לא יהודים גם צריכים לדעת מה קרה. בשביל ההיסטוריה כולם צריכים להגיע לשם".
רב"ט אילן בולינדר עם משפחתו (צילום: דובר צה"ל)
מיד אחרי המסע לפולין בולינדר עלה לארץ ואחרי שחקר ובדק עם בן דוד שלו, ששירת בהנדסה קרבית, הוא החליט שזה המקום עבורו. "רציתי לעשות משהו מיוחד ואני בדיוק במקום שרציתי. וזה בזכות בן הדוד שלי, שכבר השתחרר מהצבא". בנוסף לבן הדוד, יש לו בארץ גם סבתא שמידי פעם הוא פוגש אותה בסופי שבוע. יש לו אחות תאומה ואח גדול בניו יורק. שניהם דתיים. "המשפחה שלי ממש גאה בי וסומכת עלי", הוא מספר, "ואין להם מילים. היה להם קשה אבל הם יודעים שאני פה ועושה דברים טובים. איתם זה הכל לטובה. הם ממש אוהבים את זה. אנחנו שומרים על קשר טלפוני. בטקס ההשבעה וסוף ההכשרה הם הגיעו, והיה מאוד מרגש".
- הצצה לחיין של גיבור מקומי – עלה לארץ כדי לשרת את המדינה ואז היקם את המרכז לחיילים בודדים
- טל, חיילת עם צרכים מיוחדים, בטייסת חיל האוויר
- סמל פ', חייל מוסלמי מאזור ירושלים, לוחם, שואף להיות קצין
איזה קשיים היו לך בהתחלה?
"השפה. ידעתי עברית גם קודם, אבל הייתי ביישן אז לא היה לי נוח לדבר. בהתחלה היה קשה וגם להגיע למקום שאני אפילו לא מכיר ואת האנשים, אבל ידעתי שאני צריך להיות חלק מזה והסתדרתי ממש טוב חוץ מדברים בסיסיים של סידורים לא היה לי הרבה זמן אבל דיברתי עם משקית ת"ש שעזרה לי וחברים. אין על האנשים פה, זה השוני בין האנשים בארה"ב לבין האנשים בארץ. אם לא החברים והסגל והמשקית ת"ש לא הייתי במקום שאני עכשיו. כשהגעתי לבסיס קיבלו אותי ממש יפה. ישר דיברו איתי והייתי חלק מהמחלקה ולא היו לי בעיות להסתדר, כולם תמיד עזרו לי – חברים ומפקדים. כל בעיה שיש לי אומרים לי אל תתבייש, בוא תשאל".
רב"ט אילן בולינדר ומשפחתו (צילום: דובר צה"ל)
מה התוכניות שלך?
"אני רוצה ללכת לקורס קצינים ואחרי זה להיות קצין ולחנך חיילים, זה משמעותי בשבילי ואני חושב שאני יכול לעשות תפקיד כזה. אני רוצה להגיע למקום גבוה ולתת את כל כולי. אחרי זה אני רוצה ללמוד פה. אני רוצה להישאר פה ולא לחזור לאמריקה. ירושלים היא עיר מאוד מיוחדת, יש בה אווירה שונה מכל הערים בארץ".
אלי בלילא מ אמריקה
בן אחותי זה בחור עם המון יכול להיות שהוא אומר משהו עושה את הדבר הנכון בחוכמה ובא רצון אני יודע שהוא יכול לעשות הרבה למדינת ישראל
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
הלווי שעוד בחורים כמוהו יחשבו בדרך שלו אני חושב עם ישראל להתחזק = צהל זה חלק מהחיים שכדאי לעשות ואני היום לא מצטער שעשיתי צבע הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל אחורה