המפגש המרגש של לוחם השריון הירושלמי עם בנו הפעוט

הרבה סיפורי גבורה הולידה מלחמת 'חרבות ברזל', וגם לא מעט סיפורים מרגשים. אחד כזה הוא סיפורו של סג"מ איתי לוי, קצין לוחם בחטיבת השריון 460.

עם פרוץ המלחמה, בשבת השחורה של ה-7/10, איתי היה ממש בסיום קורס הקצינים. שעות אחרי פרוץ הלחימה הוא הוקפץ לדרום והיה מוכן בשטחי הכינוס. ימים ספורים לאחר מכן, הוא התבשר שאשתו בחדר הלידה. איתי, שהמתין כמו אלפי לוחמים, לרגע הכניסה לעזה קיבל אישור יציאה מיוחד כדי להיות לצד רעייתו.

אולם בדרכו לירושלים הוא התבשר שהוא כבר אבא. את הלידה הוא פספס, אבל הצליח לפגוש את בנו הבכור, את רעייתו ואת בני המשפחה הנוספים. גם את הברית סג"מ איתי לא פספס – הוא קיבל אישור מיוחד לשעות ספורות, חגג את ברית המילה וחזר בחזרה לשטח הכינוס בדרום.

רועי ורעייתו נתנו לבנם את השם רועי ישראל. "כשהכל התחיל", הוא מספר, "עלו לי לראש 3 פרקי תהילים: 'שיר למעלית אשא עיני אל ההרים', 'שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה", ו'מזמור לדוד השם רועי לא אחסר'. באותם רגעם הבנתי שאין לי שליטה על מה שעומד לקרות במלחמה הזאת. אחרי שהייתי בבית חולים עם אשתי עברתי בבית הכנסת ולמדתי קצת פירושים על הפרק. דוד המלך משווה את עצמו לשה בתוך עדר של צאן. הוא סומך על הקדוש ברוך הוא בצורה מוחלטת שמה שיקרה לו בדרך לא יחסר דבר, שהוא יוביל אותו. כמו שלא ידעתי אם אצא בכלל ללידה או לברית, ובסוף יצאתי וזכיתי להיות שם, וכמו שאין לי שליטה על זה שנפצעתי – זה הרגיש לי מתאים. השם ישראל, כמובן מדגיש – דווקא היום, את עם הנצח, העם הקדוש".