אבל כבד נפל הבוקר, רביעי, על שוק מחנה יהודה ועל ירושלים בכלל, עם היוודע דבר מותו של עזרא שרפלר, עזורה בפי כל, מהדמויות המוכרות והאהובות ביותר במחנה יהודה מזה עשורים רבים, ומי שלא אחת כונה על ידם 'האבא של השוק'. עזורה ז"ל הותיר אחריו את אשתו רחל, שתיבדל לחיים ארוכים, 9 בנים ובנות ועשרות נכדים ונינים. בן 87 במותו.
שרפלר ז"ל, עזורה בפי כל, נולד בשנת 1935 בעיר דיארבקיר בטורקיה. בשנת 1949 הוא עלה עם משפחתו לישראל. את החודשים הראשונים בישראל העבירה המשפחה במעברה בעתלית, אבל מהר מאוד עברו לירושלים, לשכונת בקעה. בחלוף השנים, לאחר נישואיו עם רחל, הם עברו להתגורר בקטמון, שם הקימו את ביתם וגידלו את ילדיהם, ושם הוא חי עד יומו האחרון.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
את המסעדה בשוק הוא פתח בשנת 1952, תחילה במקום קטנטן ברחוב הראשי של השוק העיראקי, שבו מטבח עם פתיליות ומספר שולחנות שאפשר למנות על כף יד אחת.
המקום היה אולי קטן ממדים, אבל האוכל היה גדול והאיש היה ענק, וכך גם המיתולוגיה שהלכה והתפתחה סביב 'עזורה' – מיתולוגיה שהובילה לאזכורו באחד משיריו של יוסי בנאי ז"ל, שנולד וגדל בשוק.
"איש יקר מאוד. היה יותר אבא מאשר סוחר", אומר בעצב נינו פרץ, אחד הסוחרים המוכרים בשוק, בעבר יו"ר ועד הסוחרים. "השם שלו הולך לפניו כבר עשרות שנים. בעבר, אני מדבר איתך על לפני 50-40 שנה, הסוחרים היו מגיעים לשוק בסביבות השעה 6:00 בבוקר, אחרי שכל הלילה הם היו בדרכים – בוחרים פירות וירקות. אז הם היו מגיעים רעבים, כאילו שעת צהרים, ועזורה היה דואג להם לאוכל. הוא האכיל דורות של סוחרים ומבקרים בשוק. הוא ייסד את הקטע של קובה חמו בתוך פיתה, מנה שהיום היא מנת גורמה, הוא עשה כבר לפני 50-40 שנה".
במסעדה אצל עזורה / מתוך הספר 'כשאימא שלי היתה מלכה' / מאת יוסי בנאי
במסעדה אצל עזורה
בשוק הקטן שמאחורי השוק הגדול
ראיתי במטבח בתוך סירים על גבי פתיליות,
געגועים רבים
שחיפשו קצת חום על אש קטנה,
וכל ריחות תפוחי האדמה,
האורז וקציצות התרד,
שחדרו לנחיריי
החזירו לי לרגע את אימי
שממנה אני בא
ואליה לא מפסיק ללכת.
פרץ מוסיף ומספר כי "עזורה היה מתייחס לכולם כאילו הם משפחה. מי שלא היה כסף, לא נורא – קודם כל תאכל. מחר תשלם. הוא התחיל במקום קטן מאוד, היה מבשל בעצמו על הפתיליות. הוא היה דואג לכולם כמו אבא. רואים את ההתנהגות הזו אצל הילדים והנכדים שלו. התנהגות למופת. משפחה מדהימה".
"דוגמא טובה לצניעות שלו", ממשיך ואומר פרץ, "ניתן למצוא בעובדה שבמשך עשרות רבות בשנים המקום שבו היתה המסעדה לא היה שלו. הוא היה שם בשכירות והסתפק במה שיש. הוא באמת היה דמות למופת. מנוחתו בגן עדן".
השפית טלי פרידמן, יו״ר ועד סוחרי שוק מחנה יהודה: "שוק מחנה יהודה דומע וכואב את לכתו של עזרא שרפלר ז״ל, המייסד של מסעדת ׳עזורה׳. שרפלר היה עוגן קולינרי משמעותי ומקור גאווה עבור כלל סוחרי השוק ועבור הירושלמים בעשרות השנים האחרונות. הלב הגדול והרחב שלו ושל בני משפחתו שמנהלים ביד רמה את המוסד הירושלמי האהוב, בולט עד היום בכל מנה שמוגשת ב״עזורה״, תמיד בשפע, תמיד עם נשמה גדולה, תמיד עם שמחה. ועד סוחרי השוק, סוחרי ובאי השוק איבדו היום אדם ענק, עניו ונעים. אנו נפעל על מנת להנציח את שמו של עזורה כיאה לאדם שאהב והתחבר מדם ליבו לשוק מחנה יהודה. יהי זכרו ברוך".
השלט הישן של מסעדת עזורה (צילום: פייסבוק עזורה)
ירון צדקיהו, מהסוחרים המוכרים בשוק סופד: "את עזרא אני מכיר כבר שנים רבות. איש מדהים וביחד עם זה פשוט. לא התעסק ברכילויות ותככים. הוא התחיל במקום קטן, עבד בסגנון של פעם – של האוכל הביתי הטוב והמוכר, ובעיקר הטעים".
לדברי צדקיהו, "הוא היה נעים הליכות, התעסק עם הבישולים כל היום, אבל עם גבולות. הוא תמיד היה מסיים את יום העבודה בסביבות 16:00-15:00 – כשהסירים היו נגמרים. אחר כך הוא היה מסתובב בשוק, יושב עם החברים. הוא מהוותיקים והמייסדים של השוק, הוא היה עובד בימים של סבא שלי ז"ל ואבא שלי ז"ל. היה אהוב מאוד על כולם, פשוט אדם משכמו ומעלה".
צדקיהו מוסיף ומספר כי "גם אחרי שהמצב הבריאותי שלו הידרדר, עזורה היה מגיע לשוק גם על כסא גלגלים. היה לו חשוב לספוג את האווירה והניחוחות, להיות ליד הסירים. ממש מהאנשים האמיתיים של השוק, מהדור שלמרבה הצער הולך ונעלם".
רוצים להישאר מעודכנים?
"את עזרא ז״ל הכרתי בתור ילד קטן כשהוא פתח לראשונה את עזורה בשוק העיראקי", נזכר השבוע עוז אשר, בעלי עוז דגים מהשוק. "עזורה היה אדם צנוע שאהב את החיים, אהב את השוק והיה מחובר מאוד אליו. הוא הותיר חלל עמוק בלב הסוחרים שאהבו והעריכו אותו מאוד. הוא הותיר אחריו מורשת ומשפחה מיוחדת שמחויבת למוסד הטעים שיצר. תהא מנוחתו עדן".
לילך רובין, מבקרת אוכל בעברה ויזמית קולינרית בהווה, אומרת: "עזורה היה חלק מהדור של השוק שמיתג את הדבר שנקרא קובה. הוא ביחד עם מורדוך ורחמו הפכו את אוכל הפועלים למצרך כל כך מבוקש. עזורה הוא היחיד שאני מכירה שמחזיק את כל סוגי מרקי הקובה בכל יום נתון – חמוסטה, מטפוניה, סלק, חמו וגם מטוגן. אני חושבת שהוא היה מאלה שביססו את מרק הקובה כמרק עירוני ירושלמי. בירושלים לא הכי מבינים את זה, אבל עבור לא ירושלמים, הקובה זה אוכל ירושלמי, ועזורה ידע לתת את זה לפני כולם. להחזיק ארבעה סוגי מרק קובה בכל יום זה משהו שאין לו אחר ורע".
השיר של יוסי בנאי על עזורה (צילום: באדיבות רפי כפיר מדריך טיולים)
רובין מוסיפה ואומרת: "מה שראוי להערכה אצל עזורה הוא ההבנה והזיהוי שיש לאוכל כזה צורך. אנחנו מדברים על לפני עשרות שנים, והוא הבין שאנשי השוק, הסוחרים של פעם, צריכים ורוצים ארוחה חמה עם אוכל כמו של הבית. הוא פנה לגרעין המקומי, בעיקר לסוחרים של השוק, ללקוחות קבועים. עזורה הפך למותג הרבה לפני שהכירו אותו מחוץ לירושלים, וזה כי הירושלמים הפכו אותו למותג. הוא היה פורץ דרך בתחום האוכל בשוק – מהראשונים שמכרו חומוס, מהראשונים שיצרו את המאכלים הביתיים, הנציח מאכלים אורפאליים שאין להם ביטוי בשום מקום אחר. אני באמת חושבת שאפשר לומר שהאוכל שהוא ייצר היה סוג של מוזיאון חי. בהחלט מהמוסדות החשובים בירושלים. הוא מאבני הראשה של המטבח הירושלמי".
מרי
יהיה זכרו ברוך כואב הלב מי לא הכיר את עזורה עזורה זה השוק והשוק זה עזורה אפה יש עוד אנשים כאלה מכבד רגיש לב זהב תהייה נשמתו בצרור החיים אבדה גדולה בפרט לירושלמים שגדלו על המאכלים שכין לכל רעב מכל הלב והמשמה