יום חמישי שעבר, 27.10, דקות ספורות לאחר סיומה של עוד ישיבה מן המניין של מועצת עיריית ירושלים – עופר ברקוביץ הטיל את מה שמסתמן כמו הפצצה הפוליטית הראשונה של הבחירות לראשות העיר בעוד שנה (31.10.2023), כשהודיע על "פסק זמן מהחיים הציבוריים".
ההכרזה הזו של ברקוביץ, יו"ר האופוזיציה העירונית ויו"ר התעוררות מהיום שבו נוסדה התנועה אי שם בשנת 2007, שנה לפני הבחירות אומרת הרבה על המצב הפוליטי בירושלים ואולי גם על העתיד של העיר.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
ברמה המעשית, בעוד כשבועיים – ב-17.11.2022 – יתקיימו בחירות פנימיות על ראשות תנועת התעוררות בין עינב בר כהן, מספר 2 ברשימה והדמות המקורבת ביותר לברקוביץ בשנים האחרונות – לבין אדיר שוורץ (מספר 8) שמכהן כיום כיו"ר ועדת הביקורת העירונית. יממה לאחר מכן או ממש בסמוך לכך – עופר ברקוביץ צפוי להניח מכתב התפטרות ממועצת עיריית ירושלים ובכך לסיים פרק משמעותי בחייו האישיים אבל גם פרק ארוך ומרשים בדברי ימיה של התעוררות.
בראיון בלעדי ל"כל העיר" שופך ברקוביץ אור על מה שהוביל אותו לקבל את ההחלטה הלא פשוטה לעזוב. דווקא עכשיו – שנה לבחירות לעירייה ולראשות העיר. ברקוביץ, במהות שלו, אינו אדם רגשן אבל בשיחה איתו בהחלט ניכר שמדובר באירוע של ממש. בכיכר ספרא וגם בתוך התעוררות ידעו שברקוביץ חושב על עתידו בחודשים האחרונים – ועדיין, ההודעה שלו הפתיעה לא מעט מהאנשים.
- "לוקח פסק זמן מהחיים" – הודעת הפרישה של עופר ברקוביץ
- היורשים: הקרב על ראשות התעוררות ביום שאחרי עופר ברקוביץ
"הנושא של לאן פני התרוצץ לי בראש בחודשים האחרונים", פותח ברקוביץ את הראיון וממשיך: "וביתר שאת בשבועות האחרונים – לקראת תהליך הבחירות הפנימיות בהתעוררות, שמתקיים כל פעם שנה לפני הבחירות. רציתי לדעת שאנחנו עושים תהליך מסודר. רצית לקבל החלטה אסטרטגית קדימה כשהשאלה המרכזית היתה האם זה הדבר הנכון שאני אמשיך להוביל את התעוררות. ביום חמישי שעבר קיבלתי את ההחלטה שזה לא הדבר הנכון כרגע, וכפי שהודעתי – החלטתי שאני לוקח פסק זמן".
קראתי את הודעת הפרישה שלך מספר פעמים – אתה מפרט שם בכלליות סיבות אישיות וציבוריות שהובילו אותך להחלטה – מה הגורם המרכזי שגרם לך לעזוב?
"אין דבר מרכזי אחד – יש שילוב של די הרבה נושאים. זה קשור ברצון ובצורך שאני רואה להתחדשות בהתעוררות אחרי 15 שנה שאני הייתי בראש. אני חושב שזה תמיד טוב לרענן ולהתחדש, בטח אחרי 15 שנה. בנוסף – הערכת המצב הפוליטית, וגם מערכת היחסים עם ראש העיר משה ליאון, וחוסר היכולת לשתף איתי פעולה נלקחו בחשבון בהחלטה. גם השיקולים של מה המשמעות של אופוזיציה מבחינה מעשית לחיים שלי. איך מתפקדים ומה עושים. העובדה שאני עושה את זה 15 שנים, 11 מהן ללא שכר, היא משמעותית. פלוס ההשפעות על המשפחה והצורך לתפקד בעולמות מקבלים – הפעילות הציבורית ועבודה ופרנסה.
"בסוף אתה לוקח את מכלול השיקולים הללו, ויש פה סל מחירים. מה הערך, החשיבות והאלטרנטיבות – הגעתי להבנה שבמצב הנוכחי, בעיקר מבחינת התעוררות אבל גם מבחינה אישית, הדבר הנכון ביותר יהיה לזוז הצידה. לאפשר לאנשים אחרים להוביל את התנועה. אני שלם עם ההחלטה. אני מקבל את התחשות של הוקרה גדולה, שעליה אני שמח מאוד, וגם של אכזבה, שאני מבין. תמיד הייתי בן אדם שמסתכל קדימה, לוקח אחריות עובד ואופטימי – אני עדיין כזה – ועדיין זו ההחלטה".
משה ליאון (צילום: ראובן קפוצ׳ינסקי)
יכול להיות שיש גם תחושת מיצוי, אולי אפילו תסכול?
ברור שעדיין לא מציתי את המשימה שלי ואת השליחות שלי והיכולות שלי – יש לי הרבה מה לתת לעיר ולמדינה ישראל ובשלב מסוים אני מתכוון לחזור לחיים הציבוריים".
אני אתעכב על אחד מכל השיקולים שהזכרת – הערכת המצב הפוליטית. למעשה, בניתוח המצב בירושלים ובהתעוררות – נראה כי אין כיום אפשרות לנצח ולסחוף את הבוחרים כפי שהיא לפני הבחירות של 2018. המצב הפוליטי, המצב בעיר אחרי הקדנציה של ליאון – מוצלחת פחות או יותר – הוא כן צבר כוח. למעשה, אני יכול לומר די בביטחון שאם היית חושב שאפשר לנצח – לא היית פורש.
"כבר אמרתי – הערכת המצב הפוליטית היתה חלק מהשיקולים בקבלת ההחלטה. אבל אני חושב שאת התוצאה מול ליאון אפשר היה להתחיל לבחון רק אחרי קמפיין בחירות, שהיה מסייע לנו ולי באופן אישי במערכה. ליאון הצליח בדברים מסוימים – ניקיון, אסתטיקה, גננות – שהיו במצב פחות טוב בירושלים, ועל כך אני מברך אותו בהחלט. אבל הוא לא מתמודד עם הסוגיות הגדולות של ירושלים – המצב הכלכלי, גובה הארנונה, תעסוקה, שינוי צביון בשכונות, העובדה שהציבור החילוני לא מרגיש בבית, הצעירים לא סופרים את העיר, תחבורה, עומסי תנועה קשים – יש הרבה מאוד אלמנטים שדורשים הסתכלות אסטרטגית ולא טופלו מספיק טוב.
"בסופו של דבר עשיתי את השקלול הפוליטי והאישי ביחד עם היכולת, או בעצם חוסר היכולת, לשתף פעולה עם ליאון מהצד שלו והגעתי להחלטה. אני היום בן 39 – כל חיי כאדם בוגר – אני מכיר את עצמי כיו"ר התעוררות בירושלים. הרגשתי שזה הזמן הנכון והמתאים ללכת להתחזק בכישורים במגזר העסקי, במקומות אחרים. בסוף את התוצאה היינו יכולים לבדוק רק בקמפיין. ועדיין, אני בהחלט חושב שהמצב הדמוגרפי בירושלים – שבו למעלה מ-50 אחוז מהקולות של הבוחרים יהיו מקרב הציבור החרדי – בהחלט משפיע על הערכת המצב הפוליטי. חלק מהמצביעים שלנו עזבו את העיר בשנים האחרונות. הדמוגרפיה והעובדה שבקרב המפלגות החרדיות לא מדובר בבחירות חופשיות – הממסד הפוליטי החרדי הוא כזה שליאון מנהל אותו מערכת יחסים של שליח – ויש לזה השלכות על המערכה על ראשות העיר.
"אני לא אומר שזה בלתי אפשרי לנצח את הקרב על ראשות העיר – אבל זה דורש יצירתיות, וזה דורש מחשבה ויצירת שיתופי פעולה אחרים".
עופר ברקוביץ (צילום: רפי קוץ)
ואתה חושב שמי מבין היורשים שלך בהתעוררות יתמודד על ראשות העיר?
"קודם כל – יש מנהיגות צעירה מדהימה בהתעוררות. זה בית גידול מדהים למנהיגים. רואים את זה עם השרה מירב כהן ועם דן אילוז שהיה מועמד לחבר כנסת מטעם הליכוד, ועם אלעד מלכא שהקים את אחד מהלובים הכלכליים החזקים בישראל, ועוד עשרות אנשים אחרים שיצאו מהתעוררות. אפשר להיות מאוד גאים בכך שהתעוררות יצרה אצלם את המוטיבציה, הניסיון והקשרים.
"באשר לשאלתך – אני מאוד סומך על שני המתמודדים לראשות התנועה – על עינב, שמלווה אותי כבר שנים, וגם על אדיר שוורץ. אני חושב שהתפקיד של התעוררות יהיה בראש ובראשונה להיות התנועה הציונית הגדולה במועצה ולהמשיך לייצג את האינטרסים של הציבור שלנו, כשמול זה צריך לשים את העובדה שכרגע נראה שהשלטון מגיע מהצד החרדי. המשימה תהיה לעשות את זה בצורה נאמנה, ישרה, בלתי מתפשרת כדי שהציבור שלנו יקבל את מה שראוי ומגיע לו לקבל – מבחינת האופי של השכונות, מבחינת היכולת לבלות בירושלים בכל ימות השבוע, מבחינת מקומות תעסוקה, תהליכים של התחדשות אורבנית, שמירה על אתרי הטבע. הרבה מאוד נושאים שמטרידים את הציבור ואנחנו יודעים לטפל בהם.
מי יהיה היורש? עינב בר כהן, אדיר שוורץ (צילומים: שרון גבאי)
"סוגיית ראשות העיר – אני לא יודע לומר כרגע. אני חושב שקצת מוקדם להתייחס להתמודדות כזו בין אם יהיו מועמדים אחרים או מישהו מתוך התעוררות. אני אתן לאנשים שהחליטו להוביל את התנועה בשנים הקרובות לקבל את ההחלטה ולהוביל את האסטרטגיה. אני אהיה להם ליועץ ואתמוך בכל מה שיידרש, אבל זה כבר מנדט שלהם להמשך הדרך".
אתה חלק מהאסיפה הבוחרת של התעוררות – למי תצביע?
"אני אשמור את ההצבעה שלי דיסקרטית".
רוצים להישאר מעודכנים?
@@@
כפי שציין ברקוביץ, אחד השיקולים שהכריעו היה השיקול האישי – במיוחד הצורך להתפרנס ולהתפתח. בשנה האחרונה החל ברקוביץ לעבוד במגזר הפרטי – בחברת 'נופר אנרגיה', וכעת נדמה שהוא הגיע למסקנה שהוא בשל לעשות את קפיצת המדרגה בפן העסקי על חשבון החיים הציבוריים בשל השיקולים שפורטו לעיל – הערכת המצב הפוליטית וחוסר היכולת לשתף פעולה עם ליאון.
למרות הודעת הפרישה (זמנית או לא תחליטו אתם) – לברקוביץ חשוב להבהיר ש"אני נשאר בירושלים, נשאר בהתעוררות, מאמין בתנועה ואמשיך להיות חלק ממנה ולסייע".
ספר קצת על התפקיד החדש שאתה הולך למלא?
"אני עובר לנהל פעילות מוניציפלית של חברת 'נופר אנרגיה' – החברה השלישית בגודלה בישראל בתחום של אנרגיה מתחדשת. בחודשים האחרונים פיתחתי מודל של אסטרטגיה חדשה של יצירת חברה משותפת בין ערים/רשויות לבין המגזר העסקי. מודל שהיה קיים בעבר בישראל והוא לא שכיח כיום. זה בעצם מאפשר לעיריות לקבל את ההון, את הידע, המיומנות במשק החשמל, הסכמי רכש, יזמות שקיימים במגזר העסקי לטובת האינטרס הציבורי. התחום של אנרגיה מתחדשת – גם לאור משבר האקלים והמשבר הגיאופוליטי עם רוסיה – הופך להיות יותר ויותר חשוב. בטח שאנחנו מבינים שרוצים לעבור מייצור אנרגיה מזהמת לייצור אנרגיה סולארית. בטח כשמבינים שאנחנו בעיצומה של מהפכת רכבים חשמליים שאמורה להכפיל את ביקוש החשמל".
"המודל שבניתי הוא כמעט מודל לאומי", ממשיך ואומר ברקוביץ. "הוא יאפשר לרשות מקומית להכניס מיליוני שקלים לרשות, להביא בשורה ירוקה, אולי להוריד את מחירי החשמל, לייצר ביטחון אנרגטי ולאפשר את מהפכת הרכב החשמלי. מבחינתי זה מאוד חזק כי זה משלב אלמנטים של הניסיון המוניציפאלי, מניעים ערכיים בעבודה וניסיון של מגזר עסקי ברמה הכי גבוהה שיש. זו חברה בורסאית של 3.5 מיליארד שקל, אני מקבל תפקיד בכיר, בעצם זכיתי כבר במכרז ראשון באופקים, ופרויקט נוסף מאוד גדול בחדרה. אני חושב שהניסיון והמהלכים שאני מקדם שם הם משמעותיים – וכעת, כשלא אמצא בניגוד עניינים – אולי אנסה להביא את זה גם לירושלים".
אתה מדבר על גגות סולאריים וכו'?
"גם, אבל ממש לא רק. זה גם פרויקטים סולאריים בקירוי בתי קברות ומגרשי ספורט, גדרות, קידום רכב חשמלי, אספקת חשמל מוזלת ועוד. יש פה עולם מלא שיש בו הרבה תועלות לרשות המקומית ולתושבים".
לסיום, מה תאחל לעצמך?
"עוד לפני זה – אגיד שאני מאוד גאה על הדרך וההישגים של התעוררות. מדרך הקמתה ושינוי הכיוון של ירושלים ב-2008 דרך העבודה שעשינו במגוון רחב של נושאים והרבה מאוד הישגים, תוכניות מאבקים שאני מאוד גאה בהם.
"אני מקווה שבדרך החדשה אמצא סיפוק. אפשר לאחל לי שאחזור להשפיע עם התעוררות, או מהלכים דומים מהסוג של התעוררות, כי אני חושב שמה שעשינו בהתעוררות – היכולת לחבר בין המגזרים השונים – חילונים, מסורתיים, דתיים ואפילו חרדים, ימנים ושמאלנים – לכדי תנועה אחת שיש לה חזון ברור: ציוני, סובלני, סבלני – זה מה שמדינת ישראל צריכה. אני מאחל לעצמי לעבוד עם אנשים טובים כמו אלה שעבדתי איתם ב-15 השנים האחרונות, שהם בעצם הסיפור – כי היכולת להביא כל כך הרבה אנשים לכדי פעולה זה סוד ההצלחה של התעוררות – אני מקווה שאצליח להגשים את זה ולעשות גם עבור מדינת ישראל".
בעצם, מהדברים האחרונים שלך אפשר להבין בין השורות שלא מדובר בפסק זמן ברמה של ירושלים – אלא יותר עזיבה ברמה העירונית?
"לא יודע לומר איך זה ייראה. התשובה היא שזה פסק זמן מהחיים הציבוריים. אני מאוד מקווה שאוכל לחזור ולעשות את זה בירושלים. אני חושב שיש לזה משמעות לכל מדינת ישראל".
ירושלמית
תודה רבה לעופר שתרם כל כך הרבה,פעל וקידם. הלוואי וירבו אנשי ציבור כמוהו.
סמל ודוגמא לנתינה,מנהיגות,יושרה ותבונה.
המון הצלחה בחיים החדשים.