תוואי המצעד אינו סוגיה של ריבונות, אלא של תבונה ורגישות / מאת יוסי חביליו
במשך שנים ארוכות, יש מי שמתריעים – ואני ביניהם – על הבעייתיות והמסוכנות הנובעות מהמעבר של מצעד הדגלים ביום ירושלים דרך שער שכם והרובע המוסלמי. בשנה שעברה, החששות והאזהרות שלנו התממשו במלואן. האש שהתחילה פה אצלנו בירושלים – התפשטה והציתה את המדינה כולה: החל מירי רקטות מרצועת עזה וכלה במהומות מדממות בערים המעורבות.
מצעד הדגלים, שהחל כמסורת חגיגית ומאחדת, הפך עם הזמן למפגן אלים של התעמרות בתושבים ובעלי עסקים ברובע המוסלמי. עבור יותר מדי מהמשתתפים במצעד, רגע השיא איננו ההגעה אל הכותל המערבי, אלא המעבר דרך שער שכם והרובע המוסלמי: שירים עם נימה גזענית ואלימה, ונדליזם מכוון כנגד רכוש, והתעמרות בבעלי העסקים והתושבים בתוואי המצעד. לצערי, משנה לשנה החיכוכים רק גוברים – והלהבות גדלות. יש פחות משתתפים שצועדים מתוך אהבת העיר והארץ, ויותר משתתפים שצועדים מתוך שנאת האחר. אני לא רואה שום חשיבות בכך שהמצעד יעבור דווקא דרך הרובע המוסלמי, והבחירה של מארגני המצעד לעשות זאת מראה לדעתי על רצון, או לפחות על אדישות, להבערת השטח.
יוסי חביליו (צילום: מצילים את ירושלים)
בעיניי, סוגיית תוואי המצעד והמעבר שלו בשער שכם והרובע המוסלמי היא לא שאלה של ריבונות, אלא של תבונה ורגישות. בירושלים, לפעמים מספיק מעשה של אדם אחד כדי לערער את היציבות של העיר כולה, אז קל וחומר כאשר מדובר על מעשים של קבוצת צעירים משולהבת המקבלת רוח גבית ממארגני המצעד או מגורמים פוליטיים קיצוניים. לכן, נדרשת פה אחריות לאומית, ועמדה מחמירה של משטרת ישראל וכוחות הביטחון.
ירושלים כולה צריכה להיות מרחב בטוח ופתוח למגוון הדעות, הקהילות והמגזרים, אבל אם מצעד הדגלים מעודד או מכיל אלימות וגזענות, אז הוא לא צריך לעבור באזורים רגישים. מי שאוהב את ירושלים – לא מנסה להבעיר אותה. מי שאוהב את ישראל – לא מנסה לגרור אותה בכוח לעימותים. את יום ירושלים אפשר וצריך לחגוג, אבל לא באלימות ולא בהתססה.
כשאני צופה בסרטונים משנים קודמות בהן המצעד עבר ברובע המוסלמי, אני לא רואה אנשים ביום חגם, אלא צעירים ששים אלי קרב. מארגני המצעד צריכים לעשות ככל יכולתם כדי לעקור את המסורות האלימות שחוזרות על עצמן. זו אחריות שלהם ושל ההורים. ועד שזה יקרה – הרשויות צריכות לעשות את המקסימום כדי להרחיק ממוקדי תבערה את אלו שמתעקשים לעלות לירושלים עם חביות נפט.
- הכותב הינו עו"ד יוסי חביליו, סגן ראש העיר, יו"ר סיעת מצילים את ירושלים
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
ירושלים השלמה – לנצח / חגית משה
"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו".
כך כתב דוד המלך על ירושלים עירנו, העיר שיהודים התפללו וחלמו עליה יום-יום כשהיו בגלות, וכל חלומם היה לראות אותה שלמה ומאוחדת. גם כאשר מדינת ישראל קמה, הכיסופים אל אבני המקדש בהר המוריה רק גדלו. ותיקי קוראי "כל העיר", שהיו ילדים שגדלו בירושלים לפני שחרורה בשנת 1967 ודאי זוכרים את החלום לגעת באבני הכותל המערבי. אותם ילדים שהיום הם מהלכים בין חומות העיר העתיקה עם מקל הליכה ונכדים לרגליהם.
לאחר שחרור העיר, הכיסופים הללו הפכו ליום חג – יום שכולנו מהללים ומוקירים את זכותנו לייצג את אבותינו ולצעוד ברחובותיה העתיקים של ירושלים, והיום הזה הפך למסורת לא רק בקרב תושבי ירושלים אלה מסורת עבור עם ישראל כולו.
גם מצעד הדגלים ביום ירושלים הפך לחלק מהמסורת, לצד קבלת הפנים של ראש העיר, העצרת החגיגית בישיבת מרכז הרב, הענקת פרס יקיר ירושלים והשנה גם אירועים ססגוניים בשכונות.
חגית משה (צילום: ארנון בוסאני)
לצערי המצעד, שהיה אחד השיאים של יום ירושלים ואולי האירוע הכי מרגש בו צעדו אלפי בני נוער מכל רחבי הארץ שרים ורוקדים לכבודה של עירנו, בירת ישראל הנצחית, הפך לכלי משחק בידי גורמים פוליטיים, שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא האווירה המאוחדת שקיימת בחג יום ירושלים, ועל ידי ניהול מאבקים גרמו לכך שחלק מאווירת החג הפכה להפגנה פוליטית.
כשאנחנו מדברים על המעבר של צעדת הדגלים בשער שכם וברחובות העיר העתיקה, אנחנו מדברים על משהו שכבר הפך למסורת. יום ירושלים הוא לא יום של הפגנה או פרובוקציה, אלא יום של חג, שמחה וריקודים. במשך עשרות שנים עברו הצועדים בשער שכם, כחלק מאותה חגיגה גדולה לכבודה של ירושלים.
רוצים להישאר מעודכנים?
תארו לכם אילו בעקבות לחץ אלים של קבוצות שונות, בפסח היה מתבטלת ברכת הכהנים המסורתית בכותל או חמור מכך – בחג החנוכה היתה יוצאת המלצה של המשטרה לא להדליק נרות חנוכה בחלונות כי זה עלול להרגיז מיעוט כזה או אחר ולהוביל לאלימות. ברור לכולם שדברים כאלו לא יעלו על הדעת. יום ירושלים הוא חג – חג לכל דבר ועניין, חג שאנחנו מציינים בו חזרה לעיר הקדושה ליהדות, עיר עלייה חלמו מיליוני יהודים במשך הדורות וסוף-סוף אנו זכינו להיות הדור שגואל את הגעגוע הזה וזוכה להעניק לילדיו את האפשרות ללטף את אבני הכותל.
מצעד הדגלים, הוא חלק בלתי נפרד מסמלי החג הירושלמי, ואסור לנו להפוך אותו להפגנה על דעות כאלה ואחרות. המצעד חייב להישאר קונצנזוס, רק ככה המסורת תישמר ותזמין עוד בני נוער לצעוד בתחושה של שמחת ירושלים ולא הגעה להפגנה. אנו חייבים לשמור על המסורת, המסורת לעבור בשער שכם ורחובותיה הציוריים של העיר העתיקה. להגיע לעיר העתיקה אשר שוחררה על ידי חיילי צה״ל ב-67, עובדה זאת אינה צריכה להיבחן כל פעם מחדש. אנחנו כאן כדי להישאר!
דווקא בחג הזה – חג אחדות ירושלים – אנחנו צריכים לחגוג ולא לתת לאווירת הפילוג להרוס את האווירה הייחודית. חובתי הציבורית היא לחבר את הקהלים מכל המגזרים לא רק במצעד הדגלים אלא גם באירועי מיוחדים שיזמתי יחד עם ראש העיר בשכונות השונות בירושלים, בכדי שכולם מהפעוטות ועד זקנים ירגישו את החגיגיות של יום זה.
אני סמוכה ובטוחה כי החג הזה יהיה חגיגי כמידי שנה, עם עשרות אלפי החוגגים שבאים לחגוג לכבודה של העיר היפה בעולם במצעד ובשכונות. חג שמח ירושלים!
- הכותבת הינה חגית משה, סגנית ראש העיר, יו"ר הבית היהודי
מחפשים דירת גן בירושלים? היכנסו ללוח הנדל"ן של "כל העיר"
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות