לפני כשבע שנים, בקיץ 2015, זמן קצר לאחר הרצח המזעזע של שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בעיר (30.7.2015), הקימו מיקה ואורי בנקי את עמותת ‘דרך שירה בנקי’, לזכרה של בתם. העמותה, כפי שאמרו מיקה ואורי בנקי בהלוויית בתם, מציעה לשנוא פחות ולאהוב יותר את האחר.
את ההכרה בחשיבות פועלם קיבלו בני הזוג בנקי ואנשי העמותה פעמים רבות מאז, אולם נדמה כי ביום רביעי הקרוב, ערב יום העצמאות ה-74 של ישראל, יקבלו בני הזוג בנקי את ההכרה הגדולה מכל – השאת משואה בטקס המסורתי בהר הרצל. בין דברי ההסבר לבחירתם להשיא את המשואה, אמר שר התרבות חילי טרופר: "בהספד מעל קברה של שירה הם אמרו ‘ננסה לשנוא פחות ולאהוב יותר, וכך נציע לכולכם’, ומאז הם מפנים את כוחם וליבם כדי לחבר בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. רבים מדברים על אחדות, מיקה ואורי בנקי עושים אחדות".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
השבוע, רגע לפני טקס המשואות, תפס "כל העיר" את אורי בנקי לשיחה על הבחירה, על העמותה, על שירה ועל הלקח מאותו מצעד קשה וכואב בשנת 2015.
כשלושה שבועות עברו מאז הבחירה בכם להשיא משואה – איך התחושות?
"הם לא השתנו הרבה. כפי שכבר אמרתי אחרי הבחירה – התחושה היא של גאווה ושל התרגשות, של שמחה פחות – אנחנו לא שמחים כי שום דבר שקשור לשירה לא מעורר בנו רגש של שמחה. אפשר בהחלט לדבר על גאווה, אבל לא על שמחה".
אחרי ההכרזה, היו תגובות שונות שתהו אם קיבלתם את הכבוד רק בגלל הרצח של שירה ז"ל. תגובות שככל הנראה לא מכירות את הפעילות של עמותת 'דרך שירה בנקי'. אולי זה המקום להרחיב ולספר על עמותת 'דרך שירה בנקי'?
"אני אגיד ראשית שאותם אנשים צודקים – עצם העובדה ששירה נרצחה לא מצדיק הדלקת משואה ביום העצמאות. אני חושב שמה שמצדיק הדלקת משואה, לעניות דעתי הבלתי קובעת, זה שהקמנו עמותה לזכרה של שירה – וגם פה הזיכרון של שירה הוא פחות חשוב, הוא רק המנוע – החשוב זה הפעילות של העמותה, שמתעסקת בקידום סובלנות ומתינות במרחב הציבורי במדינת ישראל. העמותה הזו עוסקת בשורה ארוכה של פרויקטים חינוכיים בשיתוף פעולה עם המון גורמים – משרד החינוך, עיריית ירושלים, מרכז רבין, המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף, מועצה אזורית מטה אשר, אגודת הסטודנטים בחיפה ועוד שלל גופים שלטוניים וגופים של מגזר שלישי – שביחד איתם אנחנו עושים פעילויות חינוכיות לילדים ולנערים, למורים ולציבור הרחב שכל מטרתן היא לקדם חברה שלא מנסה לטשטש את המחלוקת, כי הן קיימות ואנחנו חברה מאוד מגוונת, אבל כן מנסה להפחית את השנאה בין החלקים השונים במרחב הציבורי".
שירה בנקי ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
אתה מרגיש שאתם מצליחים – הרי השיח הציבורי הוא נורא מתלהם?
"אנחנו נמצאים במשיכת חבל תמידית בין מי שמושך להסתה, לשנאה ולחוסר סובלנות לבין הצד השני, של מי שרוצה שיהיה טוב. אין לי ספק שמבחינה מספרית – הרוב בצד שלנו. אבל העולם הוא כזה שמי שצועק יותר חזק ומתלהם יותר מקבל את הבמה. אחד האתגרים שלנו, של ‘דרך שירה בנקי’, הוא לצעוק מתינות. זה קשה. מאוד קשה. כי אם אתה צועק אתה לא מתון. ומצד שני, אם אתה רוצה להישמע – אתה חייב לצעוק. אז אנחנו עושים את זה בשקט ובהתמדה. אני חושב שלפעילות שלנו יש השפעה. מורה שמשתתף ומנחיל את הערכים האלו אחר כך לתלמידים שלו, שהם ממשיכים עם זה הלאה לחברים ולמשפחה – זו הדרך. אני לא נאיבי ואני לא חושב שאנחנו הופכים התנהגות של אנשים, אבל אני די משוכנע שמי שמשתתף בפעילויות שלנו מושפע מהן.
"לטעמי, אחת התשובות הטובות לעניין הזה היא זו: עומד מישהו על במה כלשהי וצועק דברי הסתה ובלע, הוא לא שואל את עצמו מה האפקט שלו ומה ההשפעה – הוא יודע שיש לו אפקט. אז גם אני, כשאני צועק את המתינות, יש לזה אפקט. הצד השני של ההסתה זה המתינות, וזו משיכת החבל שדיברתי עליה, ואני מקווה שבסוף ננצח".
תרחיב בבקשה על הפעילויות של העמותה – מה בדיוק אתם עושים?
"אני אתן דוגמא – יש לנו, ל’דרך שירה בנקי’, פעילות משותפת עם המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף ומרכז מורשת רבין. אנחנו משתפים פעולה כבר למעלה מחמש שנים בפעילות לתלמידי כיתות י’ – דתיים וחילונים – שמקבלים שלושה ימי לימוד: אחד במרכז מורשת רבין, אחד במרכז להנצחת מורשת גוש קטיף ואחד כאן בירושלים, במעגלי השיח של ‘דרך שירה בנקי’. התלמידים מתחלקים לקבוצות מעורבות – חילונים ודתיים – ומי שמדריך אותם זה מדריכים משני הגופים.
"בנוסף, יש לנו תוכנית ‘זאת ירושלים לזכרה של שירה’ שמיועדת למורים ערבים ויהודים בשיתוף היברו יוניון קולג’ ובתמיכת עיריית ירושלים ומשרד החינוך. מביאים מורים מכל המרחב הירושלמי – מזרח ומערב העיר כולל גוש עציון – להשתלמות שנתית שמוכרת לגמול השתלמות, של היכרות ולימוד על הנראטיב ועל מה שמטריד מורים מכל החלקים של העיר. זה רק דוגמא קטנה ויש עוד מגוון פעילויות".
הפעילויות הללו כרוכות במפגשים פרונטליים רבים – איך היתה ההתמודדות בתקופת הקורונה עם כל המגבלות שהיו?
"היתה התמודדות. לצערי חלק מהדברים התבטלו, חלק עברו לזום וחלק בהתאם למגבלות. להגיד שזה לא פגע בנו זה יהיה שקר, אבל לא מכה אנושה".
גם מבחינה תקציבית?
"לא. לפני כשנתיים יצאנו במסע גיוס המונים שהיה מאוד מוצלח, ואנו צפויים לצאת בעוד אחד בחודשים הקרובים כדי לגייס עוד משאבים לארגון שלנו. כמובן שככל שיהיו יותר משאבים, אז האפקט יהיה גדול יותר. הכל זה עניין של משאבים. ככל שיהיו יותר – נשפיע יותר".
"הזיכרונות היפים ביותר הם הרגעים בהם שירה היתה עולה על במה ושרה"
נחזור לטקס הדלקת המשואות, הנאום שלך ושל מיקה כבר כתוב? תוכל לחלוק איתנו מה יהיה בו?
"הדברים כתובים, אבל יעברו מן הסתם עוד שיוף קל בשבוע הקרוב. לגבי התוכן – לא יהיו הפתעות. אנחנו ממלכתיים. נשמור על כללי הטקס".
לכבוד מי תשיאו את המשואה?
"לכבוד כל מי שהולך בדרך שלנו".
אורי בנקי עם שירה ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
כמעט שבע שנים חלפו מאז הרצח של שירה – איך ההתמודדות היומיומית של בני המשפחה?
"אין לי תשובה. לא שמנו פלסטר, תחבושת או תפרים וזה עבר. זה פצע עמוק וכואב, שהוא איתנו. אנחנו חיים לצידו. אין לי פה איזו תובנה. שאף אחד לא יידע".
העמותה עוזרת להתמודדות? העיסוק בדברים שבהם שירה האמינה?
"כמעט ההפך. זה דורש מאיתנו הרבה אנרגיה ומאמץ ועבודה. זה לא עוזר להתמודדות. אנחנו עושים את זה מתוך תחושת חובה. זה לא כלי בהתמודדות. אני לא יודע איך זה היה בלי, אין לי למה להשוות, אבל אני לא חושב שאם נסגור את העמותה יהיה וקום שנצטרך למלא".
רוצים להישאר מעודכנים?
הזיכרונות משירה ז"ל בוודאי חקוקים היטב – מהם הרגעים היפים במיוחד?
"יש הרבה מאוד זיכרונות. היפים ביותר הם הרגעים בהם היא היתה עולה על במה ושרה, עם הנאה וחיוך. מאוד מוזיקלית. זה מאוד שימח אותנו תמיד. וזה גם היה מפתיע, כי אנחנו לא מוזיקליים".
במבט לאחור, יש דברים שלמדת משירה?
"בשנים האחרונות, כשהיא התבגרה וגדלה והפכה להיות ברת שיח, היו לה את הרעיונות של סובלנות וקבלת האחר. אני לא יכול לומר שזה היה חד כיווני, אבל בהחלט היה שיח מפרה ובפירוש למדנו ממנה. הנכונות שלה לקחת חלק במצעד הגאווה, זה חלק מההיזון החוזר של נערה שגם מלמדת אותך".
בעוד מספר חודשים יתקיים מצעד הגאווה בירושלים – אתם תהיו בו?
"אנחנו הולכים כל שנה למצעד הגאווה, כולל באירוע המצומצם שהיה בשנת הקורונה. מקפידים לקחת חלק ואני לא מעלה על דעתי סיטואציה שבה לא ניקח חלק במצעד הגאווה בירושלים".
מיקה ואורי בנקי במצעד הגאווה (צילום: פייסבוק 'דרך שירה בנקי')
אתה מרגיש שזה סוג של ניצחון שהמצעד מתקיים וגדל?
"אתה יודע מה – זה סוג של לקח. הרי מה אנחנו אומרים על השנאה – שלא רק שהיא נוראית, היא גם לא אפקטיבית. מה רצה הרוצח לעשות? הוא בא מתוך אג’נדה שמתנגדת למצעד הגאווה. ואני אגיד לך – זו דעה שהיא לכשעצמה לגיטימית. למען הסר ספק – זו לא הדעה שלי, אני חושב אחרת, אבל זו דעה לגיטימית. במקום לקחת את הדעה הזו שלו ולהפוך אותה למאבק ציבורי, להפגין, לעשות עצומה – הוא הלך ורצח. אז הוא גרם לנו עוול נוראי, אבל שנה אחרי זה במקום 5,000 איש, היו במצעד הגאווה 25,000 איש.
"הקהילה הגאה מנהלת מאבק למען הזכויות שלה עשרות שנים. היא ניהלה מאבק לגיטימי בכל הצינורות המקובלים והיא הצליחה להגיע להרבה הישגים יפים בלי לרצוח. מנגד, הרוצח של שירה – עשה מה שעשה והגדיל את המצעד פי חמש – אז גם לשיטתו הוא לא הצליח. אז אני חוזר – זה לא ניצחון, זו הפגנה. אנחנו, כמו שירה, נמשיך לתמוך בזכויות הקהילה הגאה ונשמח אם בעוד אי אילו שנים כבר לא יהיה צורך במצעד. שזה יהיה מובן מאליו. הרי אתה לא רואה היום הפגנות בעד זכות הצבעה לנשים, כי אין בכך צורך. הלוואי ונגיע לזה בהקדם גם בנושא הקהילה הגאה".
מחפשים בית בעיר? היכנסו ללוח הדירות הגדול של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות