יו"ר מינהל קהילתי גנים היוצא: “הכי חשוב היה לשמור על שלום בית בשכונה”

ד”ר נתנאל פישר לא תיכנן להיות יו”ר מינהל קהילתי. החוקר במדע המדינה לא ממש התכוון לפתח קריירה משנית כפוליטיקאי מקומי בירושלים. “חזרתי עם המשפחה מהפוסט דוקטורט בארצות הברית”, הוא משחזר, “בדיוק היתה תקופת בחירות למינהל הקהילתי ‘גנים’, האחראי על השכונות קרית מנחם, עיר גנים וגבעת משואה, לא הכרתי בדיוק מה זה, אבל חשבתי שזו הזדמנות טובה להתנדב אז החלטתי להתמודד. דפקתי קצת על דלתות של שכנים כדי לשכנע אותם שיבחרו בי והצלחתי להיכנס להנהלת המינהל הקהילתי. חשבתי להיות חבר הנהלה מן המניין ולנסות להשפיע”.

אלא שאחרי כשלוש שנות חברות בהנהלה, נפטר במפתיע אייל משה ז”ל, היו”ר הקודם של המינהל הקהילתי, ופישר נבחר לעמוד בראש המינהל הקהילתי במקומו, תפקיד אותו מילא בהתנדבות בשבע השנים האחרונות, וכך איש התיאוריה מהאקדמיה עבר להתנסות מעשית בפוליטיקה ובעשייה הציבורית בירושלים.

לפני כשבועיים, בשעה שתושבי קרית מנחם הלכו לקלפיות לבחור הנהלה החדשה למינהל הקהילתי, התיישב פישר, שהחליט שלא להתמודד לכהונה נוספת, לסכם את התקופה המאתגרת בה עמד בראש מינהל קהילתי החולש של למעלה מ-30 אלף תושבים, כמו עיר קטנה בישראל. הסוגיות שהיו על שולחנו יכלו בקלות לספק חומר לסדרת טלוויזיה – פיתוח ואדי האסבסטונים, הבנייה ברכס לבן, מבול תוכניות להתחדשות עירונית, חיזוק האוכלוסייה הוותיקה לצד קליטת משפחות חדשות, יחסים בין חרדים ושאינם חרדים ועוד.

אבל לפני הכל, עולה השאלה איך מושבניק מבית גמליאל, שם נולד וגדל פישר, מגיע לעיר ירושלים? “אחרי שסיימתי ללמוד בישיבה בעתניאל רצינו אני ואשתי להתקרב לירושלים”, הוא מספר בשיחה עם “כל העיר”. “לא הכרנו אף אחד בירושלים, ובחרנו בקרית מנחם פשוט באמת בגלל מחירי הדיור. לאט-לאט התחלנו להכיר את השכנים. מבחינתם אני תמיד אהיה חצי-חצי, ולמרות שאני משתדל – לא יחשיבו אותי כירושלמי אמיתי. אבל אם תשאל את הילדים שלי, הם יגידו שהם ירושלמים לגמרי. אני רואה איך הם גדלים – מתניידים לבד ועצמאיים. הם אוהבים את המגוון הירושלמי. המושב שבאתי ממנו הוא מושב דתי, נכון שיש בו אנשים על הרצף, אבל עדיין זה רצף דתי. אנחנו מנסים לשמר כמה ערכים מהמושב ולצאת לרכיבות אופניים בטבע לדוגמא. שזה משהו שאפשר לעשות בקלות מקרית מנחם אבל באופי הם עירוניים לגמרי. בסופו של דבר לגור בירושלים זה לגור במדינת ישראל האמיתית”.

פישר עומד בראש בית הספר למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט בהוד השרון, ובנוסף הוא חוקר נושאי הגירה ועלייה לישראל במסגרת פורום קהלת. בין שלל עיסוקיו, הוא צוות המייעץ לשר הדתות מתן כהנא בניסוח רפורמת הגיור, הזוכה בימים אלו לביקורת מהאגף החרדי-חרד”לי. “אנחנו בתקופה היסטורית בתולדות העם היהודי, חיים ביננו חצי מיליון איש ואישה שאינם יהודים לפי ההלכה”, הוא מסביר את העיסוק בסוגיה הטעונה. “עכשיו צריך להחליט מה עושים איתם, ואני בעד לפתוח את הדלת למי שמעוניין, לא בלי קריטריונים, אבל כן לפי עמדת רבנים בכירים בעבר – להסביר פנים לגר ולקרב את מי שרוצה בכך”.

איך היה המעבר מהעולם האקדמי לעולם המעשי והפרקטי של ניהול שכונה?
“המזל הוא שמי שחנך אותי היה אייל משה ז”ל, שהיה יו”ר המינהל הקהילתי. אנחנו אנשים מאוד שונים. הוא היה חיית שטח, ואני אקדמאי מפונפן עם הרבה רעיונות יפים בראש. הוא לימד אותי שני דברים עיקריים: האחד – שהפוליטיקאים והפקידים עובדים אצלנו, ולא אנחנו אצלם. הרבה פעמים לא נעים לנדנד, להציק, להרים עוד טלפון אבל צריך לזכור שאנחנו בוחרים בפוליטיקאים לתפקיד ומשלמים לפקידים את המשכורת ולכן הם חייבים לנו ולא להיפך. הם קמים בבוקר כדי לשרת את הציבור ולא צריך לפחד מלהיות נודניק.

“הדבר השני שלמדתי ממנו הוא שאין בעיה של כסף במדינה. אומרים לנו שחסר כסף, אבל זה לא ממש נכון. יש הרבה משאבים, והתפקיד של איש הציבור הוא לנתב אותם לשכונה שהוא מייצג. הכל עניין של סדרי עדיפויות”.

פישר הפנים את שתי התובנות שלמד בראשית הדרך, וקרית מנחם זכתה בשנים האחרונות להקצאת משאבים נדיבה והפכה לאחת השכונות שזכו להשקעה העירונית הגבוהה ביותר. חטיבת ביניים של בית הספר היוקרתי יאסא נפתחה בקרית מנחם לצד מעונות יום וגני ילדים חדשים שנפתחו, פסטיבל ‘ירוסלמי’ ליוצאי אתיופיה, ערבי פיוט, ריבוד כבישים, פיתוח גינות, שדרוג רחובות ופעילויות רבות למשפחות צעירות הם חלק מרשימת ההישגים בהם הוא מתגאה.

קרית מנחם (צילום: Ranbar, מתוך ויקיפדיה)

“בעידן הרשתות החברתיות שאנחנו חיים בו, אנשים חושבים שאם הם יכתבו פוסט שנון או ישלחו הודעת וואטסאפ הם עשו את שלהם, אבל זה לא אקטיביזם חברתי”, מסביר פישר. “הדימוי שלי הוא לפתוח דלת, וצריך להבין איך לסובב את המפתח על מנת שהיא תפתח. בכל פרויקט צריך להבין מי בסופו של דבר מחליט ואיך משפיעים עליו. לפעמים פעילים משקיעים המון אנרגיה בלהשפיע על מי שבכלל לא מקבל את ההחלטה. המהלכים הם מורכבים – לפעמים צריך להפסיד בקרב אחד כדי לנצח במערכה הגדולה ותמיד צריך להיות ממוקדים, כי האנרגיה של הפעילים מוגבלת. חשוב גם לדעת לשחק לטווח הארוך, לזרוע את הרעיונות והם יבשילו. צריך סבלנות כי לא כל ההישגים יגיעו בטווח הקצר. בסופו של דבר אני מאמין שהטוב מנצח, ואם מציגים את הדברים נכון ונהיה מספיק סבלניים ונחושים אז אנשים ישתכנעו”.

אבל עם כל הכבוד להשקעה החומרית הגדולה בשכונה, בעיני פישר את ההישג הגדול ביותר שלו אי אפשר לזהות בעין. “הכי חשוב היה לשמור על שלום בית בשכונה”, הוא אומר. “במאבקים הגדולים בירושלים גם אם מישהו מנצח בהם – כולם מפסידים. בסופו של דבר גם אם ניצחת מאבק על פתיחת גן ילדים לזרם כזה או אחר, בסוף מה שנשאר מהמאבק הוא הדימוי שירושלים זה מקום של מריבות וזה פוגע בעיר. אם יש אווירה תמידית של מאבק על הקיום, אז אנשים יעדיפו לחיות במקום אחר. אף אחד לא רוצה להגיע למקום של מריבות בלתי פוסקות. אני חושב שהתפקיד של מינהל קהילתי הוא בדיוק לנסות לפתור את הקונפליקטים האלה ולדאוג לכלל הציבורים שחיים בשכונה בלי מאבקים. אנחנו כחברי הנהלות לא באמת פוליטיקאים. זו לא הקריירה שלנו, לא כולם חושבים על הכהונה הבאה, כי הקדנציה היא של עשור וזה ארוך מאוד ובסוף בסוף אנחנו שכנים וניפגש במכולת או בגינה הציבורית. לכן הצורך שלנו הוא דווקא לפתור מחלוקות ולא להנציח אותן כדי להרוויח בקלפי”.

אני לא זוכר את הפעם הראשונה בה נפגשתי עם נתנאל פישר אבל הוא זוכר אותה היטב. זה היה בחדר הישיבות של מינהל ההנדסה בעיריית ירושלים. מהצד האחד אני כראש מינהלת התחדשות עירונית, שש ולהוט לקדם תוכניות פינוי-בינוי, והוא מהצד השני, יו”ר טרי של מינהל קהילתי, שבתחומו מקודמות רבות מאותן תוכניות. בלהט הדיון האשמתי אותו בחוסר אחריות ושהמינהל הקהילתי אינו דואג לתושביו שמעורבים בהליכי התחדשות עירונית. הוא מצידו חשב שאנחנו טועים ולא באמת מבינים את המשמעות של קידום הפרויקטים הרבים אצלו בשכונה. מאז הקשר ביננו ידע נתקים, אך גם התקרבות ושיתוף פעולה.

אז התחדשות עירונית זו ברכה או קללה?
“גם וגם. בצד הטוב, יש כאן שיפור תנאי חיים של אנשים שגרים היום בבניינים מאוד בעייתיים. בנוסף, אם אתה רוצה למשוך אוכלוסייה חזקה לירושלים – אין היום דירות טובות להציע לאנשים שרוצים לעבור לגור בעיר ולכן זה חשוב. וכמובן, אם אנחנו רוצים לשמור על רכס לבן ועל השטחים הפתוחים שמקיפים את העיר, אז צריך לצופף את העיר ולחזק אותה פנימה. בסופו של דבר זה מהלך שהמדינה רוצה, שהעיר רוצה והתושבים רוצים”.

אם הכל כל כך טוב – אז מה הבעיה?
“בעיה ראשונה היא שיש סיכון שמנצלים אנשים שלא ממש מבינים על מה הם חותמים, ואחר כך חתימות גם יכולות להחליף ידיים ולעבור בין יזמים, והדייר כבר איבד שליטה על התהליך שקורה בבית שלו.

“הבעיה השנייה היא שחלק מהאנשים שרוצים התחדשות עירונית לא רואים בעיניים. הם רוצים שדרוג מקסימלי לנכס שלהם, אבל בלי לקחת על עצמם משימה לטובת הציבור. אני בעד שיפור תנאי המגורים אבל לפעמים זה מגיע לחמדנות. רוצים מקסימום חניות ותוספת שטח לדירה, שכדי לעמוד בהבטחות האלה צריך לתת עוד זכויות בנייה כמובן, אבל לא רוצים שיהיה אצלם בבניין גן ילדים או משהו לטובת הציבור. שזה יהיה בפרויקט אחר. אנשים צריכים לראות מעבר לאינטרס האישי שלהם”.

נתפסת כמי שמתנגד לתוכניות התחדשות עירונית.
“הייתי בסיטואציות קשות ולפעמים לא נעימות, כשתושבים צועקים עליך שאתה מתנגד לתוכנית שתשפר את המצב שלהם. צריך להבין שאנחנו אף פעם לא התנגדנו קטגורית לתוכנית, אלא הגשנו התנגדויות למרכיבים בתוך תוכניות שאפשר לשפר לדעתנו. העמדה של מינהל קהילתי היא עמדה מורכבת, כי הוא צריך לייצג גם את התושבים שרוצים התחדשות עירונית וגם את אלו שגרים מסביב ושואלים איך הכבישים יעמדו בעומס של כל הרכבים החדשים ואיפה יהיו מוסדות ציבור”.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ובתוך המערכת העירונית אתה מרגיש שיש אוזן קשבת למורכבות הזו שאתה מתאר?
“אני חושב שכן. בהתחלה לא ראינו עין בעין, ואני חושב שבהתחלה ראש העיר לא הבין עד הסוף את המשמעות של התחדשות עירונית. אני חושב שגם אנחנו השתנינו וגם העירייה השתנתה. ראש העיר וגם מהנדס העיר הנוכחי מבינים שאסור להסתכל על התחדשות עירונית רק מזווית של פרויקט נקודתי. חייבים ראייה כוללת. בהתחלה לא הקשיבו לנו, כי היו מעט פרויקטים ורצו להניע את המערכת. היום, אם לא נעבוד נכון אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בסיטואציה כמו בדרום מזרח אסיה – ערים מבולגנות וענקיות, שהן אוסף של מגדלים חסרי כל קשר. אז כן, יש שיפור, אבל אנחנו עדיין לא מבינים לעומק את האירוע שקורה היום בדרום מערב ירושלים. מה קורה כשרובע שלם מתחדש. אנחנו בונים שכונה חדשה על גבי שכונה קיימת. גם ברמת המדינה אנחנו עדיין לא מבינים את זה וצריך הרבה יותר משאבים כדי לחדש שכונה קיימת. כשבונים את רכס לבן ברור לכולם שצריך כסף לתשתיות, למה זה לא ברור כשבונים מחדש את קרית היובל וקרית מנחם?”.

אז איך באמת יוצרים התחדשות עירונית אמיתית ולא רק של בניינים בודדים?
“קודם כל צריך הרבה מאוד משאבים. העירייה השקיעה כמה מאות אלפי שקלים בתכנון כולל, אבל זה רק ההתחלה. חייבים לחשוב על הקשר בין המתחמים השונים, על ההליכה ברחוב, על איכות החיים. איפה הילדים ישחקו מחר בבוקר, איך הם יגיעו לגן, האם לכל הקפצה לחוג או לחבר צריך רכב פרטי? צריך לעשות משהו יצירתי. הרי במגדלים האלו תגור אוכלוסייה של מושב ממוצע או קיבוץ. אולי צריך קומה אמצעית לשימושי תרבות, בית קפה, משהו. אני לא יודע הכל, אבל חייבים לחשוב על אופן החיים במגדלים. לפצח את האתגר זה אינטרס של כל הצדדים, גם של היזמים שרוצים בסופו של דבר למכור את הדירות. עדיין לא נפל האסימון שחייבים להשקיע בדבר הזה, וחייבים לעשות את זה עכשיו”.

נתנאל פישר בטקס חנוכת פארק האסבסטונים (צילום: ארנון בוסאני)

ערב אחד העביר פישר הרצאה לבני נוער באחת השכונות המבוססות יותר של ירושלים. בעוד הוא מדבר בלהט על חשיבות ההתנדבות והאקטיביזם של אזרחים מו השורה, אמר לו אחד התלמידים משפט שהימם אותו: “למה אני צריך להתנדב? ההורים שלי משלמים הרבה מאוד מיסים ופשוט צריך לספק לנו את השירותים שאנחנו צריכים”.

מבחינת פישר, המסר צריך להיות בדיוק 180 מעלות בכיוון ההפוך. “חונכנו שאנחנו צריכים לשרת את המדינה, ושהאנשים למעלה יודעים מה לעשות. אבל האמת היא שעם כל הרצון הטוב, מאוד קשה להם להרים את הראש מהשוטף ולחשוב קדימה. אין לפקידים את כל הפתרונות. להפך, אנחנו אלו שצריכים להציע להם את הפתרונות. הרי ראש עיר והצוות שלו לעולם לא יוכלו להגיע לשטח לכל נקודה ולהבין כל סוגיה. תחשוב על זה שתחת אחריותו של ראש עיריית ירושלים יש יותר תושבים מאשר היו תחת האחריות של דוד בן גוריון בהקמת המדינה”.

דווקא נראה שראש העיר הנוכחי מגיע הרבה לשטח.
“זה נכון שהוא בא לעבוד, ואני מאמין לו כשהוא אומר שאין לו מחשבות מעבר לתפקיד של ראש עיריית ירושלים. הוא באמת רוצה לעשות. אם אתה מסביר לו נחיצות של פרויקט, הוא נרתם ונכנס איתך מתחת לאלונקה ודואג שזה יקרה. אבל גם הוא צריך את הרעיונות הטובים שיגיעו מהשטח, ואם הם מוצלחים הוא יזרום איתם וייתן את הגיבוי והמשאבים שצריך. לא חסרות לי דוגמאות לזה”.

מינהלים קהילתיים זה דבר שיש רק כאן בירושלים – לדעתך זה מודל טוב?
“המינהלים נמצאים איתנו כבר יותר מ-30 שנה, מאז שטדי קולק הקים אותם. זה מודל טוב, כמובן שיש בו חסרונות אבל בעיני החשיבות הגדולה שלהם היא בכך שהמינהלים נותנים לאקטיביסטים פלטפורמה לעבוד זה עם זה ולשתף פעולה עם גורמי השלטון כדי לקדם מטרות. הרבה פעמים פעילים פשוט לא יודעים לעבוד עם השלטון וזה מתסכל. המינהל הקהילתי הוא כמו צינור מובנה, שיכול לקחת רעיונות מלמטה ולתרגם אותם לתוכנית עבודה ותקציב. יש כמובן חסרונות, כי המינהל לא רק מייצג את התושבים אלא מהווה גם גורם מבצע עבור העיריה בכל מיני פעילויות. לפעמים גם תבענו את העירייה בבית משפט, אבל אני לא נתקלתי בנקמנות מצידה על זה. יש גם מורכבות בשכונות מעורבות. עוד אין לי תשובות על הכל. נשאיר משהו לראיון בעוד שנה אחרי שיהיה לי קצת זמן לחשוב”.

את האקטיביזם האזרחי שלו, פישר מתכוון לקחת הלאה, לתלמידים שלו. “השירות הצבאי די עבר לידי”, הוא מספר. “וההתנדבות במינהל הקהילתי היא בעצם כמו לעשות מילואים אבל באזרחות. לי לקח המון זמן להבין איך צריך לעבוד, עם מי לדבר ואיך לדבר עם מי שצריך לעזור לך. יש המון אנשים אידיאליסטים עם כוונות טובות, אבל הם לא יודעים איך לעשות את זה נכון. לכתוב בפייסבוק, זה קל אבל אם אתה רוצה להשפיע – צריך לקום הכיסא ולעשות”.

אז אפשר ללמד את זה?
“אצלי במכללה הכנסתי קורס יזמות חברתית קהילתית. כדי לעשות שינוי צריך להניע את המערכת מבחוץ. בלי חברה אזרחית חזקה, ירושלים היתה נראית אחרת. המון יוזמות מוצלחות הגיעו מהחברה האזרחית, ורק אחר כך הממסד אימץ אותן. הרי גם אם ההורים של אותו נער היו משלמים 90 אחוז מס הכנסה, המדינה לא יודעת לפתור את כל הבעיות. צריך אזרחים פעילים ודינמיים שאכפת להם ושיעשו בשטח”.

העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון