השלכות הקורונה על המסחר והעסקים הן רבות. יש לומר דבר חשוב: עבורנו, אנשי העסקים, זו אחת התקופות הקשות שידענו – וידענו ימים קשים. מדובר במספר שיא של ימים שבהם המסחר במדינה כולה, ובטח בירושלים, היה סגור. למעלה מ-180 ימים ליתר דיוק. תחשבו איזו פגיעה כלכלית קשה זו, והכי עצוב זה שאין לזה אח ורע בעולם. אנחנו – בעלי העסקים, נפגענו הכי הרבה ובעיקר בענף, המסעדנות אך גם בענפים נוספים בצורה זו או אחרת.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
המכה היא כל כך קשה עד שהיא שעדיין מטלטלת רבים מן העסקים. גם כאלה שהצליחו לשרוד עדיין מדשדשים. אני חושבת שמי שאין לו עסק פרטי לא מבין את הסטירה המאוד חזקה שקיבלנו. לצערי חווינו סוג של "איפה ואיפה", שלא לומר אפליה. יש לציין כי משה לאון תמך בנו ועשה רבות כדי להשאיר את השווקים פתוחים. הממשלה הייתה צריכה לאפשר לשווקים שנמצאים באוויר הפתוח להישאר פתוחים – הכי בטוח זה שוק פתוח, זה היה הסלוגן שלנו אז. בעוד שעודדו הרבה שווקים אחרים בעולם להישאר פתוחים, אצלנו צמצמו את זה ואף נתנו לנו לעבוד רק בתוך בתי העסק.
כיום יש התאוששות מסוימת, אך אנחנו עדיין מנסים לשרוד בגלל "הבור" שנותר מהתקפה הקשה שבה היינו סגורים. בשוק מחנה יהודה אפשר לראות צעירים רבים, בעיקר מתיירות הפנים, כלומר ישראלים שמתחילים לחזור אט אט אל השוק האהוב. הפדיונות נראים טוב יותר ואני יכולה לעדכן שהמצב במגמת התאוששות. לא הכל שחור, אך התמונה רחוקה מלהיות ורודה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אם יש תחום אחד שניזוק ועדיין לא "תוקן" זה המחסור בכוח אדם בעיקר בתחום המסעדנות אליו אני שייכת, אך גם במפעלים שונים וברשתות השיווק בקניונים. עובדים רבים לא ממהרים לחזור מהחל"ת, גם לאחר שהתקופה תמה ושוק העבודה אמור להתחיל "לספק" עובדים. העובדים הללו הצליחו לחסוך כסף רב בתקופה שבה לא עבדו באופן רשמי. ייתכן ועבדו באופן לא רשמי או שמצאו פתרונות כאלה ואחרים שיכניסו להם כסף גם כאשר היו בחל"ת. מצב זה הוא נוח עבורם. הם מיעטו לבזבז כספים, כי רוב הזמן לא היו מסעדות, בתי קפה, טיסות לחו"ל או מקומות בילוי שונים.
אנחנו בעלי העסקים נואשים להם וזקוקים לכל עובד. משרד התעסוקה החליט דווקא בתקופה זו להוציא את המובטלים לקורסים שונים, מה שגורם להם לא למהר לחזור למקומות העבודה ולמלא את החסר, וגם זה פוגע במעסיקים. במקביל, חלקם עוד מקבלים דמי אבטלה ויוצאים לקורסים והכשרות מסובסדים. היה ראוי לעשות זאת בזמן החל"ת ולא כעת.
למרות הקושי הכלכלי מתקופת הקורונה, גם כשישנה אפשרות לקחת חלק באירועים שידוע כי יכניסו לבעלי מסעדות סכומים שיסייעו להם לחזור לתלם הכלכלי, אין להם יכולת להשתתף בשל מצוקת כח אדם ובשל שחיקת הצוות הקיים שעובד מסביב לשעון, דבר שבאופן טבעי גורר, לא אחת, ביקורות מצד לקוחות, הטוענים כי ישנה בעיה בשירות, לך תסביר להם שהצוות ואתה ״מתאבדים״ כל השבוע ועובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה בחצי מכמות כח האדם הדרושה לתפעול עסק בצורה מתבקשת.
התחושה היא שחזרנו אחורה לחלוטין. רובנו עוד חיים על הלוואות שנלקחו בזמן הקורונה וצריכים להחזיר כספים. תזרים המזומנים לא השתנה הרבה ואנחנו במחסור אדיר של עובדים, עד כדי כך שלפרקים אנחנו משאילים עובדים מבית עסק אחד לשני.
בעקבות המצב יש בתי עסק שלא פותחים בכל ימות השבוע ועובדים על מתכונת מצומצמת, יותר בהתאם למספר העובדים שיש לרשותם. בעלי העסקים מתקשים למצוא עובדים ואלה שכן מוכנים לעבוד ולחזור דורשים שכר מופרז ואחוזים גבוהים, לאחר שהתרגלו להרוויח שכר גבוה יותר בתקופת החל"ת. גם זה מקשה על גיוס עובדים.
הכותבת היא טלי פרידמן, שפית ובעלים של "האטלייה" ויו"ר ועד סוחרי שוק מחנה יהודה
נאפו
אין מדינה. ואין אזרחים.
כל אחד לנפשו.
יש כנופיות מאורגנות שיש להן כח לעשוק את האנשים הבודדים שאינם מאורגנים.
התקנה היא שהאנשים הבודדים יתאחדו וישאפו ליצור כוח שיוכל לעצור את העושק והניצול והעוול.
בתי המשפט נשלטים על ידי כנופיות שרואות את טובת עצמן ואין לסמוך עליהם כלל. הכל הופך לכוחני ואלים במדינה שוד וגזל בכל פינה.
אלירם
איך יהיו עובדים שיסכימו לשכר שלא מכסה את השכר דירה בירושלים ?
רק ערבים שלא משלמים ארנונה ושאר מיסים למדינה יכולים לעבוד בירושלים.
רק יהודים עשירים מחו"ל יכולים לקנות דירה בירושלים ולבוא אליה רק בחגים… המדינה הרגה אותנו.