מטבעו כתב אישום, גם אם מנוסח באופן הוגן ותואם את הראיות הלכאוריות, מעורר בהלה. אלא שלא תמיד זה כך. לעיתים, תוך שהיא בוררת מתוך חומר הראיות רק את האלמנטים המחמירים, יש שהתביעה "מנפחת" כתבי אישום וחוטאת ב"האשמת יתר". בין כך ובין אם אחרת, כתב אישום מעורר בהלה, לעתים פאניקה של ממש. אין פלא שנאשמים "שוקעים". החשש מפני הרשעה, שהיא בפני עצמה עלולה להיות הרסנית, ועל זה החשש מפני הענישה הצפויה, משתקים מפחד. הרי עתידך מונח על הכף.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
לכאורה, עדיין יש תקווה. לכאורה, התביעה צריכה להוכיח את אשמתך מעבר לספק סביר. לכאורה עומדת לזכותך חזקת החפות. הכל אכן "לכאורה". המציאות שונה. בעולם המשפט מקובל לחשוב שהתביעה "לא סתם מאשימה". בעוד היא נהנית מאותה "חזקת תקינות" (בטורים קודמים שכתבתי נגעתי בביטוי אומלל זה) ומכך שעדי תביעה נתפסים מראש כאמינים, נאשם מתחיל מעמדת נחיתות. למרות "חזקת החפות", אתה מוצא עצמך במקרים רבים כמי שמצפים ממנו להוכיח את חפותו.
אלא במקום שיתנהל משפט באופן מלא, קרי שמדינה תוכיח אשמתו של אדם באמצעות הבאת ראיות שיוכיחו את שנטען בכתב האישום, הלכה למעשה מרבית התיקים מסתיימים ב"עסקות טיעון". חלקם הגדול – כבר בתחילת ההליך. כל צד והאינטרס שלו, כל צד וההסבר שלו.
האינטרס המוצהר והשגור בפיה כ"מנטרה" של הפרקליטות, הוא ש"נאלצה" לעשות כן מפאת "קשיים ראייתיים". לרוב זה בגדר "שטויות". למה מלכתחילה הגישה כתב אישום אם "קשה להוכיח" ולמה לא תחזור בה מכתב האישום אם "קשה להוכיח"? בנוסף, ויתור כאשר כתב האישום מוצדק פוגע באינטרס הציבורי/החברתי. הרי פרקליטות אינה יכולה להיות בגדר "סנטה קלאוס" שמחלקת מתנות. האמת היא שלרוב היא בכלל לא מוותרת על מאומה. במקרים רבים היא "מורידה" את אותם אלמנטים שמלכתחילה הוסיפה כסוג של "דלתא" ושממילא לא הייתה יכולה להוכיח (הנה סיבה אחת לאותה "האשמת יתר"). זוהי "עבודה בעיניים".
"ניחא" הפרקליטות, אבל מה שיותר מטריד הוא שלעתים סנגורים ממהרים לעשות עסקות טיעון כשהדבר לא באמת תמיד נדרש או באמת משרת את אינטרס הלקוח. גם סנגורים עלולים לעשות "מקח-טעות", למרות שהם בטוחים שהם עושים את המעשה הנכון. סנגור שימליץ לך לעשות עסקת טיעון מאמין בכנות שעסקה זו מיטיבה איתך. כדרך לשכנע גם אותך, הוא יסביר לך ש"כופף" את התביעה וזו "ויתרה", בין על סעיפי עבירות ובין על ענישה מחמירה.
בהיותך "הדיוט", אין לך יכולת לבדוק אם אכן העסקה נדרשת או "משתלמת". כך גם נאשמים מוצאים עצמם נאלצים "לעגל פינות". בכל זאת יש נאשמים, אלה שבטוחים בחפותם, שסירבו לקבל את ה"הצעה הנדיבה" וראו בה דווקא "רוע גזירה". אלה, ולו כסוג של "בדיקה כפולה", פנו – ומוטב תמיד מאוחר מאשר אף פעם לא – לשירותי סנגור אחר. חלקם הגיעו אליי. במקרים רבים אכן בדקנו ומצאנו שהחשש של הלקוח היה מוצדק: באותם תיקים התברר שההצעות לעסקות טיעון – גם אם הוצעו בתום לב ומתוך אמונת הסנגור שזה הדבר הנכון – לא היו אלא מקח טעות, וזו לשון המעטה. בחלקם תיקים שבהם הסיכויים של הלקוח לצאת זכאי היו טובים וכך באמת היה; חלקם לפחות זוכו מחלק מהעבירות או מהעבירות המחמירות. לעיתים דווקא מתוך שמיעת הראיות מצבו של הלקוח השתפר לאין ערוך. בדרך כלל גזרי הדין היו קלים בהרבה מאלה שהוצעו להם.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין זה אומר שיש לבטל מכל וכל הסדרי טיעון וגם עבדכם הנאמן "חטא" בהם. לעתים שמיעת הראיות בתיק אכן עלולה להחמיר את מצבו של הנאשם (תתפלאו, לעיתים תביעה, רק מתוך רשלנות או טעות, דווקא מגישה כתב אישום קל יחסית), ומכאן שדווקא מוצדק לנהל משא ומתן להסדר טיעון. תנאי הכרחי הוא לקבל "אור ירוק" מאת הלקוח. לשם כך צריך שיבין בעצמו את המצב.
כעת לנהל משא ומתן שמטרתו לשרת נכון את האינטרס שלו. סנגור שיודע לבצע בדיקה מקצועית ומיומנת של הראיות, יכול לאתר ולזהות את חולשתן בדרך שיש בה כדי לערער את בטחון הפרקליטות ביכולתה לשכנע שופט להרשיע. על זה נדרשות ממנו גם מיומנויות "חוץ משפטיות", בכלל זה נקיטה ב"טקטיקה" נכונה. הוא צריך להיות כזה שניחן ב"כושר מיקוח" גבוה (המונח השגור בלשון העם הוא "עסקה", לא השם האלגנטי כביכול "הסדר" ולא בכדי. לעתים זה ממש דומה ל"תגרנות בשוק").
אכן גם "חטאנו" בהסדרי טיעון, אלא שתמיד היה זה רק כאשר הדבר מתחייב וכאשר תוצאתן הייתה הפחתה ניכרת, בין בתיקון כתב האישום באופן מקל ובין בהפחתת אישומים, ובצד זה "כפיית" התביעה להסכים מראש לענישה מקלה. רק אז עסקות הטיעון לא יהיו בגדר "מעשה מגונה". באותם מקרים מתאימים, הסדר טיעון משרת נאמנה את כל האינטרסים מכל עבריהם: בראש בראשונה – הנאשם לא מקופח ; התביעה בכל זאת חסכה זמן; כך גם נחסך זמן שיפוטי. העובדה שבתי המשפט נוהגים לכבד בעצמם את הסדרי הטיעון, מעניקה לגיטימציה שאכן היה זה המעשה הנכון לעשות, גם מההיבט הציבורי.
הכותב: עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל. לשאלות ופניות ניתן לפנות במייל: [email protected]
ספרן
אנא "הפסק" להשתמש ב"מירכאות". אינך יודע כיצד "לעשות" זאת נכון.
כותב הטור
תודה שקראת.תודה על ההערה המנומסת.אקח לתשומת לב.
מכל מלמדי השכלתי.