כ-24 משפחות של קראים מתגוררות כיום בירושלים, מהן רק אחת ברובע היהודי, סמוך לבית הכנסת העתיק הנמצא ברחוב הקראים 8. מספרם בארץ כולה כ-40 אלף וברחבי העולם חיים עוד כעשרת אלפים קראים – רובם נמצאים באנגליה, אוסטרליה, ארצות הברית, צרפת, רוסיה ותורכיה. בשנות ה-70 עדיין חיו כ-60 משפחות קראים בירושלים, אך עזיבת משפחות צעירות, בשל קשיי פרנסה ודיור, החלישה מאוד את הקהילה הירושלמית.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
המרכז העולמי הקראי ובית הדין המרכזי נמצאים ברמלה, שם יש לקראים שני בתי כנסת. מרכזים נוספים קיימים במושבים רנן ומצליח, ובערים אופקים, אשדוד, באר שבע, בת ים, ראשון לציון וקרית גת. אחת לחודש צעירים רבים ממרכזים אלו עולים לירושלים ומתכנסים ב"חצר הקראים" ברובע היהודי, שבמרכזה בית הכנסת בן כ-1,250 שנה.
ראשיתה של העדה הקראית באמצע המאה ה-8 וכמייסדה נחשב ענן בן דוד. הם מאמינים בתורה שבכתב בלבד ודוחים את פירושי התורה ואת ההלכה שנפסקה במשנה ובתלמוד. תלמידיו וחסידיו של ענן בן דוד נקראו "קראים" ושמם נגזר מאמונתם במקרא לבדו, אשר על כן כונו גם "בני מקרא". הם מפרשים את התורה על פי כוונת הכתוב המקורית (הפשט), ובהיקשים לוגיים במסורת ובמנהגים שלא סותרים את הכתוב המפורש. במאה ה-10 ראשי העדה עמדו בראש המתווכחים נגד ר' סעדיה גאון, שנודע בבקיאותו בתלמוד ויצא נגד הקראות בספרו "ספר תשובות נגד ענן".
מאז התגבשה ההלכה הקראית ורבים ההבדלים בינה להלכה הרבנית. לדוגמה, הקראים מקדשים את ראשי החודשים על פי אפשרות ראיית הירח, כפי שנאמר בתורה "עשה ירח למועדים". הפסוק "לא תבעירו בכל מושבותיכם אש ביום השבת" התפרש אצלם כאיסור בהחזקת אש בוערת בשבת, גם אם הודלקה מערב שבת, ולכן אינם מדליקים נרות שבת וגם פוסלים שימוש בשעון שבת. יחסי אישות אסורים בשבתות, בחגים ובימי צום. מעמדה של האישה בעדה הקראית שווה לגבר במתן עדות, בלקיחת חלק פעיל בתפילות בציבור, בחתימה על הכתובה ובזמן גירושים והקראים אינם מברכים "ברוך שלא עשני אישה".
בית הכנסת הקראי בירושלים (צילום: אדם אקרמן)
הבדלים אלו ורבים אחרים הביאו במשך הדורות להחרמות בין הקראים לרבנים ולהקנטות הדדיות. בשנת 2015 בג"ץ הכיר רשמית במעמדו של בית הדין הקראי וקבע שהם יוכלו להינשא ולהתגרש דרך מוסדותיהם – וכך הפכו לקהילה היהודית היחידה הלא אורתודוקסית במדינה שאינה כפופה לרבנות.
הקראים מתנגדים לקברי צדיקים ולפולחן הקמעות ורואים זאת כעבודה זרה. המזוזה אצלם מעוצבת בצורת שני לוחות הברית ועליהם עשרת הדיברות. הקראים אינם מניחים תפילין, אך מציינים בר מצווה בגיל 13. כיסוי ראש נחוץ לדעתם רק בעת תפילה, ברכה ושימוש בקודש. אין חינוך קראי נפרד, הם שולחים את ילדיהם בדרך כלל לבתי ספר ממלכתיים ולא ממלכתיים דתיים ובני העדה משרתים בצה"ל.
ראשוני הקראים הגיעו לירושלים בראשית המאה ה-9, ומטרת החיים בעיר עבורם הייתה התמסרות ללימוד תורה ולאבל על חורבן בית המקדש. העדה גדלה בהדרגה, והמרכז בירושלים הפך למוקד משיכה חשוב אשר הגיעו אליו קראים מכל התפוצות. עם הכיבוש הצלבני חרב כל היישוב היהודי בירושלים ועמו גם הקהילה הקראית. ההתיישבות הקראית בירושלים התחדשה רק לאחר כיבושה ב-1187 על ידי צלאח א-דין.
דורות ארוכים היו בקהילה לא יותר מתריסר משפחות. במפקד שנערך בשנת 1945 נמנו בעדה רק 16 נפשות. בית הקברות הקראי העתיק נמצא מדרום לעיר העתיקה. ניתן לראותו כיום לרגלי שכונת אבו טור, מעל גיא בן הינום. בפרוץ מלחמת העצמאות ונפילת הרובע היהודי נמצאו בעיר העתיקה רק שתי משפחות. בין השנים 1967-1947 לא ניתן היה לבקר ב"חצר הקראים" והיא ברובה נהרסה בידי הירדנים. הירדנים לא הרסו את בית הכנסת לגמרי, כי הוא היה מתחת למפלס הרחוב.
רחוב הקראים בירושלים (צילום: אדם אקרמן)
רוצים להישאר מעודכנים?
בשנת 1967, עם שחרור הרובע היהודי, החלו בני העדה הקראית בירושלים, שכיום ברובם מוצאם ממצרים, לפעול למען החזרת נכסיהם בירושלים. בתים, חנויות וקרקעות, בית הכנסת הושב לידיהם ושופץ בשנת 1978. על משקוף שער הכניסה לבית הכנסת מצוטט פסוק מספר ישעיהו (נו, ז) "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". מניחים כי הוא הוקם במאה ה-10 ובנוי מאולם מרכזי הפונה לכיוון הר הבית ואין בו כיסאות או ספסלים ורצפתו מרופדת בשטיחים מקיר לקיר.
בשנת 2016 נפתח בקומת הקרקע "מרכז מורשת בני מקרא". זהו מוזיאון בו ניתן לראות סרטון על העדה ומנהגיה, ומוצגים בו צילומים רבים ומסמכים רבים, ספרי תורה, חפצי קודש וערכות לימוד לעיון המבקרים. לבית הכנסת מיחסיים היהודים הקראים קדושה יתרה וקוראים לו "בית תפילה". נכנסים לבית הכנסת רק לאחר היטהרות גופנית וחליצת נעליים. לאחר מכן הם ממלאים את תנאי התפילה המצויים בתנ"ך: כריעה, ברכה, קידה, נפילה והשתחוות אפיים ארצה. בכך המתפללים מקיימים את המסורת המפורטת בפסוק מספר תהילים (צה, ו): "בואו, נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני יהוה אלוהינו עושנו".
מרכז מורשת הקראים בירושלים (צילום: אדם אקרמן)
הכותב: ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אביגיל
יקירי, לא כתבת על הקללה שהרמב״ם קילל אותם. והייתה לו גם סיבה ממש ממש טובה.
אבי
אביגיל היקרה ,"הקללה" נובעת מבורות רבנית טיפוסית."הקללה" של הרמבם שכביכול לא יהיה לקראים מניין.יש רק בעיה אחת,יקירה,לקראים אין מניין בהגדרה.תפילה בצבור יכולה להיות עם מספר קטן יותר.אין דבר כזה מניין,המצאה רבנית.