אובדנות היא תחנת קצה של שבר נפשי. במקרים רבים הכתובת על הקיר ואנחנו מעדיפים שלא לקרוא אותה. זו לא האשמה, רובנו מעדיפים שלא להישיר מבט לאובדנות, אלא רק בדיעבד.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
כן, אובדנות. אובדנות חוצת מגזרים, גילאים והבדלים דמוגרפיים. זאת הזמנה שלנו להתעורר לפני, לזהות מצוקה ואת הנקודה בה צריכה להידלק נורה אדומה.
מה אומרים המספרים? בישראל מתאבדים בכל שנה למעלה מ-500 בני אדם. למעלה מ-10,000 ניסיונות התאבדות מתבצעים בכל שנה. כל יומיים, שלושה אנשים מתים כתוצאה ממעשה אובדני. בעולם, כמיליון בני אדם מתאבדים. כל 40 שניות. בזמן שתסיימו את קריאת טור הזה מישהו בעולם ימות כתוצאה מהתאבדות.
בתום שנת הקורונה נשארנו להתמודד עם הנזקים שנגרמו לבית, למערכות יחסים, לעסק, לגוף ולנפש. הקורונה היא אדמה פורה ללידתם של משברים נפשיים או החרפתם, וכתוצאה מכך עולים שיעורי ההתאבדויות.
מהי הדינמיקה של התאבדות? התאבדות היא סיום חיים של אדם שלא היה יכול יותר להכיל את הסבל הנפשי שלו. התאבדות היא אירוע רב נפגעים שמתרחב לעוד כ-20 בני משפחה וחברים אשר נותרים מאחור.
לפני שנצלול לכלי הזיהוי והמניעה בקהילה, בואו נפריך שלושה מיתוסים:
התאבדויות אינן ניתנות למניעה: המחקר מלמד באופן חד משמעי שרוב ההתאבדויות ניתנות למניעה. הלך הרוח האובדני מאופיין באמביוולנטיות בין החיים למוות. האדם שנמצא בגל אובדני לא רוצה למות, אבל הוא לא יכול להמשיך לחיות עם הסבל הנפשי.
אסור לדבר על התאבדויות כי זה יוצר תגובת שרשרת ומעודד התאבדויות נוספות: שיח ישיר על אובדנות מונע התאבדויות, אך יש לעשות זאת באופן נכון. יש להימנע ממתן מידע לגבי אופן ההתאבדות כדי לא ליצור חוויה של האדרת המת, על מנת להימנע מאפקט מדרבן. לעומת זאת, בשגרה, פעולות הסברה ושיח על התחום מרחיבים את הידע ועוזרים במניעת התאבדויות. שיח ישיר עם אדם אובדני שנמצא במצוקה הוא קריטי להצלת חייו. כשאדם אובדני נמצא בתוך עצמו, עם המחשבות האובדניות שלו, הוא בודד וחנוק. דווקא היכולת לנהל דיאלוג נושם סביב משאלת המוות שלו – מפיג בדידות, מוריד חלק מהעול ובעיקר נותן תחושת שייכות. זה מציל חיים.
רק איש מקצוע יכול לעזור לאדם אובדני: כל אחד יכול לקחת חלק בהצלת חיים. החום האנושי, האמפתיה וההקשבה – הם משאבים אינסופיים שעומדים לרשותנו ברגע שזיהינו אדם במצוקה. יתרה מכך – אם אותו אדם נמצא במסגרת טיפולית, יש חשיבות עצומה לעטיפה של הקהילה אותו. מחקרים מראים כי היכולת הפשוטה להיות עם אדם, לחבק, לישון לידו בלילה, להקשיב באמפתיה עמוקה תוך הושטת יד חמה למעטה הבדידות – היא מצילה חיים, ואת זה כל אחד מאיתנו יכול לעשות.
איך נזהה אדם בסביבה שלנו בסכנה אובדנית? השלב הראשון הוא שלב ההערכה של הסיכון. איך לזהות שאדם מהקהילה שלנו נמצא בסיכון או חשד לסיכון אובדני?
שינוי ושייכות: שינויים המשפיעים על מידת השייכות שלנו יכולים להעלות את הסיכון האובדני. שינויים בחיים המקצועיים כמו – שינוי ארגוני, הורדה בדרגה, חל"ת, פיטורין, החלפת הנהלה בחברה, או שינויים בחיים האישיים כמו – משבר גיל, יציאה מהארון, יציאה בשאלה, פרידה, גירושין, מעבר דירה, שינוי בית פר. כל מעבר שאדם חווה ומערער את תחושת הביטחון והשייכות לקהילה, למקום למשפחה.
ייאוש: אנשים יכולים להתבטא אחרת במרחבים דיגיטליים. לפעמים המרחב מעניק לנו חופש, לגלות יותר ממה שהיינו מספרים לאדם קרוב. כאן, ננסה לאתר את הרגש שעולה מהשיתופים של אותו אדם בקהילה. האם האדם שאנו דואגים לו מבטא ייאוש ביחס לבעיה שהוא מתמודד איתה? אחד המאפיינים הבולטים של עלייה בסיכון אובדני היא אובדן הגישה לתקווה. האדם בסיכון יכול לבטא ייאוש ביטויים שליליים על החיים, "אין לי כוח יותר", "החיים האלה לא שווים", "אין לי בשביל מה לחיות" ועד לביטויים ישירים – אני הולך להתאבד. אדם בסיכון לא רואה אפשרות לפתרון בעיותיו. מאפיין נוסף של האדם בסיכון הוא חשיבה דיכוטומית והתבטאות דיכוטומית של הכול או כלום, שחור לבן.
בדידות וניכור: האם האדם מתרחק ומתכנס? אצל אנשים בסיכון אובדני נוכל להבחין בהתכנסות שקטה לתוך עולמם וכאבם הנפשי, הידרדרות בקשרים חברתיים, מין תהליך הדרגתי של ניתוק מהעולם. אט אט האדם בסיכון מנתק את עצמו מהעולם, הוא חש בדידות בתוך הסבל הנפשי שלו, הוא חי בין כלא פנימי שבו אף אחד לא מורשה להכנס ובסופו של דבר, היחלשות כוחות הנפש מובילה להתאבדות. איך זה יתבטא בקהילה? תבחינו שאדם בקהילה "נעלם", משנה את מידת הנוכחות שלו בקהילה, הופך מפעיל מאוד ללא פעיל. בנוסף, יכול להיות שתוכלו לזהות גם בכתיבה שלו, במילים עצמן – בפוסט שהוא משתף על החוויות והבעיות איתן הוא מתמודד, בתגובות שלו לשיתופים של אחרים.
בין השורות יש לשים לב ולזהות את שלושת המרכיבים: שייכות, ייאוש, בדידות. אלו נורות האזהרה הבסיסיות.
מהם כלי המניעה שעומדים לרשותנו?
הסכמה והתחייבות: להסכים ולהתחייב לפעול למניעת אובדנות בקהילה. להעביר מסר לחברי הקהילה – אנחנו יחד מונעים את המקרה הבא. אפשר לפנות אלי בכל דבר וגם עם הקשיים הכי חמורים שלכם.
שיח ישיר: אם יש חשש – לפנות באופן ישיר לאדם ולשאול. "מה שלומך? שמתי לב שקצת נעלמת לנו לאחרונה, מה קורה בחייך?" להקשיב הקשבה מלאה, לשלב שיחת טלפון או מפגש פיזי. אם יש עדות לייאוש או איתותים אובדניים – "האם יש לך מחשבות אובדניות? האם יש לך תוכניות? האם יש סכנה לחייך?" שיח ישיר מציל חיים והוכח מחקרית כמפחית התאבדויות באופן ניכר. בתוך השיח הישיר אנחנו מביאים אמפתיה קיצונית ואפס שיפוטיות למשאלת המוות.
אמפתיה: "במהותה היא היכולת להבין את חווית הכאב של האדם במצוקה, את כאבו כפי שהוא חווה אותו" (י. אורבך). מטרת ההקשבה האמפתית היא לייצר מרחב לפורקן רגשי ולהקל על העומס והכאב. אנחנו לא באים לפתור, להציע, לנאום, אנחנו באים להקשיב באמפתיה. הקשבה אמפתית באופן אותנטי יוצרת חיבור עמוק, מפיגה ולו לרגע את סערת הנפש, ואת הבדידות. לשדר לאדם האובדני – אני לא נבהל או נרתע ממשאלת המוות שלך ואני נשאר איתך כאן באמפתיה והקשבה – יכול להציל חיים.
הכותבת, גל נסים-עמנואל, היא אחות שכולה של מושיק, שמת כתוצאה מהתאבדות בפברואר 2015, מייסדת ומנכ"לית של תנועת מש"ה מילים שעושות הבדל העוסקת במניעת התאבדויות באמצעות הקהילה. מש"ה מעניק סיוע חירום לאדם בסיכון האובדני לבני משפחתו. זהו ארגון צעיר ששואף עד שנת 2026 להעניק את הליווי ל-10 אלף מקרים.
התנועה פתחה מודל ייחודי וחדשני להצלת חיים ומניעת התאבדויות בקהילה. מודל המשייה תכליתו לחצוץ בין האדם בסיכון אובדני לבין מותו באמצעות התערבות קהילתית נוכחת שתכליתה להרוויח זמן, ליצור מרחב אמפתי קשוב עד לירידה בסיכון והפנייה לגורמי טיפול. פעולה זו מכונה ROOFING – הגגה, שתכליתה יצירת מעטפת אנושית חמה, אמפתית ומחויבות סביב האדם בסיכון מתוך סביבתו הטבעית. מש"ה מבסס את פעילותו על כוחה של קהילה והכלים הבסיסיים הזמינים לכולנו: אמפתיה, ערבות וחום אנושי.
שירות הסיוע של מש״ה ניתן ללא עלות ועל ידי מתנדבים וכרוך במשאבים רבים. מזמינים אותך להיות חלק, לעשות הבדל בהצלת חיים. לינק לתרומה: https://meshulam.co.il/purchase?b=fb158437c2b086f8c82833a7cefdc4ba
להצטרפות לקהילת מש"ה בפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/451887599281162
(צילום גל נסים-עמנואל: יפעת יוגב)
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
דור קורונה
כתבה חשובה מאוד בזמנים התרופים האלה
נזקי הנפשיים העקיפים של הקורונה , כגון סגרים, נזק כלכלית, השבתת לימודים , ריחוק חברתי ועוד , עולים בהרבה מהנזק של הווירוס עצמו
נזקי ילדי גור הקורונה , ילוו אותנו במשך עשרות שנים לצערנו