זעקת בעלי המספרות בירושלים – כבר ארבעה שבועות מאז שהחל סגר הקורונה הכללי שהמספרות מושבתות. הספר ומעצב השיער ברוך אליזרוב (31), שמנהל מספרה ברחוב יפו למעלה משמונה שנים, ועם וותק של 15 שנה בתחום, מספר בשיחה עם "כל העיר" כי "לידי יש כבר שלוש חנויות למסירה, דלת ליד דלת, מי ברחוב יהיה הבא בתור?".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
"יש הבדל ענק בין הסגר הראשון לסגר לשני – בסגר הראשון כולנו היינו באותה תחושה", מספר אליזרוב, "כולנו פחדנו, הבנו והכלנו יותר את המצב, כרגע אנחנו בסגר השני פחות רואים את האחריות של הממשלה, את האכפתיות והשוויון בהחלטות, וזה משפיע לא רק עלינו, זה משפיע על כולם, אתה רואה את זה בסגר שכמעט ואף אחד לא מתייחס אליו, מבחינת השלכות כלכליות זה קשה מאוד, זה לקחת ריזיקות ולהסתכן בזה שאתה נשאר בעסק ולהמשיך עם השכירות, מבחינת הבנקים הכל עובד כרגיל, מבחינת ארנונה קיבלנו הנחה לשלושה חודשים ומבחינת מיסים והלוואות הכל עובד ויורד כרגיל. הגורם היחיד שהתחשב ובא לקראתי זה אך ורק בעל הנכס, מזל שאשתי עובדת חיונית, היא מחזיקה את הבית כרגע, בתור בנאדם שהיה פוגש עשרות לקוחות ויותר עכשיו זה אתה והמשפחה, השכנים ואנשים במכולת אין הרבה מה לעשות, מבחינה נפשית זה מתסכל, זה לא זה".
אליזרוב מספר כי במהלך הסר הוא קיבל פניות מלקוחות: "אומרים לי 'עזוב אותך, הכל חרטא, לא אכפת לי בידוד השיער מציק לי, מגרד. אני חושב שיש פתרון לכל דבר. אפשר להפעיל כמעט כל דבר בכל תחום במגבלה מסוימות ובתנאים מסוימים תחת פיקוח כמובן, אבל ניתן לעשות, הרבה קולגות שלי, לא רק אני, שהם מיואשים, אחד מהחברים בעל מספרה הלך לעבוד בסופר".
אליזרוב קורא למקבלי ההחלטות בממשלה, "שיסתכלו באמת על מה קורה אצל העצמאים, אצל כל בעלי העסקים, לא להסתכל מגבוה רק לבעלי הרשתות שעשו את ההון הגדול שלהם ולא יקרה כלום אם הם לא ירוויחו חודש חודשיים. אנחנו, בעלי העסקים הקטנים שמתגלגלים ומנסים לשרוד להתחשב בנו, יותר לרדת לעם, לעבור לראות כמה חנויות למסירה, להשכרה".
"צריך להבין גם שבעלי הנכסים עצמם – כמה הם יכולים לוותר על השכירות?, אומר אליזרוב, "גם להם יש הלוואות ומשכנתאות שהם לקחו, מנסים להתחשב בך, אבל הם גם חלק מהמעגל הזה, אז כמה אפשר לחיות על חשבונם. כמה בעל החנות יכול לעשות לך הנחה, הוא גם צריך לפרנס בית, ופה המדינה צריכה לקחת אחריות".
אליזרוב מבהיר: "אני לא רוצה מענק, אני לא רוצה כסף, אני רק רוצה שיתנו לי לחזור למספרה במגבלות מסוימות. שיתנו לי לעבוד. כולם שומעים שיש כל מיני ספרים שמגיעים לידוענים ולאנשי ציבור למיניהם, למה אנחנו לא? לקחתי את האחריות על עצמי לפתוח עסק, לקחתי אחריות לשלם את כל ההוצאות הנלוות כמו עובדים וארנונה וכו'. יש לי התחייבויות – תנו לי לעמוד בהן".
אני
אני חושבת שאין ספק שזו מחלה ארורה תנסו לחשוב אחרת