העיקר בלי נשים: בית שמש בעידן בלוך הופכת לעיר ללא שמות פרטיים

יש בבית שמש ראש עיר, ראש העיר בלוך, לא חשוב שם פרטי, ובעירייה, שתחת ראש העיר בלוך, לא חשוב שם פרטי, כן, קידמו בשבוע שעבר יוזמה להסתרת השמות הפרטיים של נשים, ושל גברים, בשלטי הרחובות בעיר.

מדובר במהלך שנולד מתוך פשרה, כך הסבירו בעיריית בית שמש, פשרה עם הנציגים החרדים הקיצוניים במועצה, שביקשו להסיר משלטי הרחובות את השמות הפרטיים של הנשים. אז מהי אותה פשרה? כל השמות הפרטיים יוסרו או יוצנעו, נשים וגברים כאחד.

פשרה? הרי זו התקפלות. זו הדרה.

להצניע את שמן הפרטי של גיבורות ישראל כמו חנה סנש, זו התחתית המבזה ביותר שאפשר היה להגיע אליה, תוך אשרור רעיונות אפלים של חרדים קיצוניים. הרי לא מדובר בשינוי קוסמטי על גבי שלט הרחוב – זהו צעד קיצוני, שמונע מתוך אג'נדה של נבחרי ציבור מפלגי הקצה של היהדות החרדית, שלא רוצים זיהוי של אישה בסביבתם, לא מרפק, לא ברך – ולא שם פרטי.

שם פרטי. לכל איש ולכל אישה יש שם שנבחר לרוב על ידי ההורים, זהו מרכיב משמעותי בזהות של אדם. קודם כל שמו הפרטי. טשטוש שמן הפרטי של נשים זהו מעשה בוטה של מחיקת זהות של ממש, גדיעת חלק אינטגרלי מאישיות – רק כדי לרצות את הפוליטיקה העדינה מול החרדים הקיצוניים, רק שלא ישברו את השותפות הפוליטית המדומה.

מהלך שמות הרחובות זה רק עוד פסיק בפעולותיה של קבוצה קטנה, אך ממוקדת, שכל כך משפיעה על אורח החיים החופשיים שלנו כאן. אנחנו מרגישה אותה בכל מקום, במיוחד בצמתים המרכזיים של חיינו – בנישואין, בגירושין ובמוות. ועכשיו גם ברחוב, מול הפנים שלנו.

אותה קבוצה קטנה שמנהלת לנו את תקציב המדינה, וחיש מהר פועלת לשנות את המציאות ברחוב, ולהכתיב את הנרטיב במרחב הציבורי. היום קוראים לזה פשרה, מחר זה היום-יום, הדרת שמות פרטיים של נשים תהפוך לנורמה, כי הרי יש לזה כבר תקדים. בית שמש תחילה.

אך כשההחלטה המקוממת הזו מגיעה עם חותמת 'כשר' מצד ראש העיר בלוך, אישה, אישה רבת פעלים, ד"ר, אשת חינוך, מורה, מחנכת, שצמחה בבני עקיבא, ועומדת בראשות אחת הערים עם תנופת הבנייה הגדולה בארץ, וגם עם הפוטנציאל להגדלת שמות הרחובות על שמן של נשים – זו פשוט יריקה בפרצוף. כדי למנוע את התפרקותה של הקואליציה השברירית בבית שמש, בלוך מוכנה לעשות צעד מסוכן לעבר המדרון החלקלק של החושך.

כך מתחילה המחיקה ההיסטורית הגדולה של נשים ענקיות שצעדו כאן.

אם זה קרה בבית שמש, הצעה שכזו יכולה גם לעלות במועצת עיריית ירושלים, ובעוד כמה שנים בגבעתיים, ובאשדוד ובקרית מלאכי ובחיפה, ואיפה לא. כשמוקדי השליטה נמצאים בידי קבוצות קטנות, עם כוח אלקטורלי עצום, שמשפיעות בפועל על חלוקת המשאבים במדינה, חלום בלהות שכזה לא נראה כל כך רחוק.

היקום דבר בישראל שידירו שמות פרטיים של נשים, שפועלן היה מספיק ראוי לכך שרחוב ייקרא על שמן? בירושלים, לדוגמא, מונצחת שמה של הלוחמת אסתר ציילינגולד ז"ל, שהדפה בידיה לוחמים ירדניים במלחמת העצמאות. עוד מונצחת בעיר הבירה שרה עזריהו, פעילה ציונית, פמיניסטית, סופרג'יסטית, אשת חינוך, ששימשה כציר בקונגרס הציוני וגם שמה של פרופ' סוזן דניאל-נטף, חוקרת יהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, מונצח ברחוב.

ואין ירושלמי וירושלמית, חילוני, חרדי, דתי, נוצרי, מוסלמי, שלא מכיר את רחוב הנרייטה סאלד, על שמה של פעילת הציבור, אשת החינוך שהקדישה את חייה לציונות – שמה ראוי להתנוסס בגאון ברחובות העיר, לא בהיחבא.

עדיין, זו רק תחילתה של מהפכה, להשלמת הפערים לקריאת כמה שיותר רחובות בישראל על שמן של נשים מכל רבדי האוכלוסיה הישראלית.

ואולי, בעוד הרבה-הרבה שנים, עד 120 שנה, כשילד יחלוף עם אביו ברחוב בלוך בבית שמש, וישאל אותו 'אבא, מי זה בלוך?', אז, אולי, הוא יספר לו שפעם היה פה ראש עיר צדיק, שמחק את כל השמות הפרטיים של הנשים מרחובות בית שמש. ייתכן כי יום אחד, חלילה, לא יידעו אפילו שבעיר בית שמש היתה ראש עיר, אישה, שאת שמה הפרטי אסור לכתוב, גוועלד מלהזכיר.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת9"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

יפעת ראובן (צילום: אתי נמיר)