זו השנה הרביעית ש'דרך שירה בנקי' מקיימת בירושלים אירוע שנתי לזכרה של שירה, שנרצחה בפשע שנאה במצעד הגאווה בשנת 2015. האירוע נערך בתשעה באב בשל סמיכות הזמנים ליום השנה, אך יותר מזה בשל העובדה שתשעה באב הפך במרוצת השנים ליום המרכזי בלוח השנה היהודי בו אנו עוסקים בשנאת חינם ובמחירה.
במשך 73 שנות עצמאות (וגם לפני זה) ידענו מחלוקות רבות אך התנחמנו בעובדה שמול איום משותף נדע להתלכד. יהורם גאון אפילו שר על זה שיר (מילים חיים חפר, לחן דובי זלצר) "העם הזה המפולג כל השנה – כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה". נטינו לשכוח כי סכנה חיצונית אינה ערובה מפני הרס פנימי, שכחנו כי כאשר למדנו על שנאת חינם בין יהודים בירושלים של סוף ימי בית שני, באותה עת ממש היו אותם יהודים מצויים בסכנה חיצונית חמורה – הלגיונות הרומאים, אשר הם אלה אשר הביאו לבסוף את מכת המוות על הקיום הלאומי היהודי בארץ ישראל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת5"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
בתשעה באב 2020 לא עומדים לגיונות רומאים בשערי עירנו ונראה כי בטווח זמן נראה לעין לא נראה לגיונות אויב כלשהם מאיימים באמת על קיומנו הלאומי. אלא שלאויב ולסכנה פנים רבות ומפתיעות.
הקורונה נחתה עלינו בעיצומה של מערכת בחירות בשלוש מערכות, כשהיא מוצאת אותנו בעיצומו של פילוג פוליטי קשה, מר ומתיש. בסופו של דבר התיישבו הניצים הפוליטיים לממשלת אחדות לאומית שהביאה עימה סוף לבחירות, אך ספק גדול בלשון המעטה אם הביאה עימה אחדות כלשהי. על רקע זה חזרה הקורונה והרימה את ראשה כשהיא מאיימת על הבריאות של כולנו, על הפרנסה של רבים מאיתנו, על השגשוג הכלכלי של מדינת ישראל ועל אורחות חיינו. בהתמודדות עם הקורונה, עם המשבר הפוליטי ועם המחלוקות השונות, לא רק שמותר שיהיו קולות מגוונים ולא רק שלגיטימי לבקר עמדה זו או אחרת, לצאת להפגנות ולהביע מחאה או תמיכה, אלא שלעיתים זו אף חובה מוסרית ראשונה במעלה.
שירה בנקי ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
ולא רק זאת, אסור שהקורונה תשתק הבעת עמדה אף אם אינה בקשר עם הקורונה, כמו למשל שביתת העובדים הסוציאליים. מצב חירום בריאותי, מדיני, כלכלי או צבאי אסור שיהיה עילה להשתקת מחלוקות, שכן ההיסטוריה מלמדת אותנו שהשלטון, כל שלטון, נוטה לשמר בידו כח הולך וגדל. לצד כוחו של השלטון חייבים החברה האזרחית, ארגוני עובדים ואופוזיציה לשמר את כוחם שלהם – מאזן הכוחות וביזור הכח במוקדים שונים הוא זה שמבטיח לנו דמוקרטיה אמיתית.
אבל, וזה אבל גדול שיש להשמיע אותו באורח ברור ובקול צלול: מחאה לגיטימית ככל שתהיה – נגד או בעד סגירת חופי ים וסגירת בתי כנסת, מתן קנסות ברחוב ובחנויות, הטלת סגרים, דרך קבלת ההחלטות של הממשלה, סדר העדיפויות הלאומי, הרכבה הגדול של הממשלה ואף נגד או בעד העומד בראשה – הבעת מחאה או תמיכה כזו צריכה להיות עניינית ומשוחררת משנאה ובוודאי מאלימות. בחברה דמוקרטית אסור שהכוח יהיה מרוכז במקום אחד – ואני חושב שזה טוב ונכון שיש לנו במדינת ישראל מוקדי כח רבים, ממשלה, כנסת ובתי משפט, אבל גם שומרי סף, עמותות שונות, ארגונים פוליטיים שונים (לימין ולשמאל), הסתדרות וועדי עובדים ועוד – לכולם יש כח ולכן אף אחד אינו פטור מאחריות.
נכון, עיקר הכח ועיקר האחריות הוא על הממשלה, הרשות המבצעת, אבל מי שמוחה נגד השלטון או נגד מהלכים שלטוניים מקווה יום אחד, מחר או בעוד ארבע שנים, לאחוז בהגה השלטון בעצמו והגלגל יתהפך, והוא יצפה שמי שמוחה נגדו ומי שמפעיל כח במוקדים חוץ שלטוניים יעשה זאת באחריות ללא שנאה וללא אלימות.
ולסיום, ירושלים היא עיר שיש בה ייצוג לכל 'השבטים' ואם נדע בירושלים לעבוד ביחד, לחיות ביחד ולנהל את המחלוקות שלנו ביחד, ללא שנאה, הסתה ואלימות, יש סיכוי שמציון תצא תורה לחלקים אחרים במדינה.
אורי בנקי
לתרומה לעמותת 'דרך שירה בנקי'.
יחד זו מילת המפתח!
תודה רבה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אישית נוקט כרגיל בשיטת הידברות הנינוחה ולא בויכוח שהוא בעצם דו-קרב מילולי, בהידברות ניתן להשיג הרבה יותר מאשר בהסתה , הדברים מופנים גם כלפי ליברמן ולפיד שכל מהותם הסתה נגד החרדים ( גם נגד החוליגנים והמסיתים מהמגזר הכאילו חרדי יש לי בטן מלאה ).
אני
כמה כוח צריך בכדי להמשיך ןלהאמין בטוב. איך זה עוד אפשרי כשהמציאות כה מחרידה. למרבה הצער, סביר להניח שאותם אלו שבוחרים בדרך השנאה והאלימות, אינם מסוגלים להבין מילה מדבריו של אורי בנקי, והוא משכנע רק את המשוכנעים. מקווה שהוא צודק ושאני טועה…