חזית המשרדים של חברת ההייטק 'לייטריקס' בגבעת רם בירושלים מתעתעת. בתוך רכבת בתי האבן האפורים והישנים של הקמפוס הירושלמי, שנראים בבירור לנהגים מכביש בגין, פועלת אחת מחברות ההייטק המשגשגות בישראל – כזו שמגלגלת מיליארדים ושהשנה הצטרפה למועדון "חדי הקרן" היוקרתי לאחר שהשלימה סבב גיוס של 135 מיליון דולר לפי שווי של מיליארד דולר. לייטריקס (Lightricks), שכיום מעסיקה 300 עובדים – רובם מתגוררים בירושלים, היא למעשה החברה המפתחת של אפליקציות לעיבוד תמונות וידאו ועריכת תוכן במובייל בראשן facetune המוכרת, שזכתה ללמעלה מ-100 מיליון הורדות.
"זו שליחות בעיניי לבנות דווקא בירושלים חברת הייטק גדולה ולייצר דווקא פה מקומות עבודה", מבהיר ירון אינגר, 35, שותף וממייסדי החברה בראיון ל"כל העיר" כשהוא משיב לשאלה שלדבריו נשאלת בפניו לא מעט, במיוחד בחוג ההייטק בארץ – 'אז למה דווקא בירושלים?'. "תמיד תל-אביבים שואלים אותי מה אנחנו עושים בירושלים. אף אחד מהמייסדים לא במקור מירושלים. אני מרמת גן. למדנו פה תואר הראשון ונשארנו בירושלים כי אנחנו באמת מאוד אוהבים את העיר הזו. היום כ-70 אחוזים מהעובדים שלנו ירושלמים, כל השאר מתגוררים במרכז ובמודיעין. אני חושב שעוד 300 מקומות עבודה בתל אביב לא יזיזו הרבה, אני חושב שלבנות את הדבר הזה דווקא בירושלים בהחלט יכול להזיז את המחט".
כפי שזה נראה אינגר ושותפיו להקמת החברה – עמית גולדשטיין, ד"ר זאב פרבמן, איתי צידון וניר פוצטר, מצליחים להזיז את מרכז הכובד מהמרכז לבירה. הם מפעילים משנת 2013 את מטה החברה בירושלים עם סניפי משנה במינכן ובלונדון. במספרים: כפי שפורסם ב"כל העיר", בשנה שעברה החברה השלימה סבב גיוס כספים שני בהיקף של 60 מיליון דולר, מתוכם 15 מיליון דולר ייכנסו לחברה, שאר הכסף הושקע ברכישת מניות מעובדים ובהכפלת כוח אדם. בחברה, בין השאר דיווחו, כי הכנסותיה הסתכמו ב-2018 בלמעלה מ-50 מיליון דולר. עם נתונים כאלה – היום לא מעט עובדים בחברה הם מיליונרים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
עם הפנים ל-2020 – בשנה זו, לדברי אינגר, הם מתכוונים לצמוח ל-500 עובדים. את רובם הם מתכוונים לגייס ממסדרונות החוג למדעי המחשב באוניברסיטה העברית וגם מהאקדמיה לעיצוב בצלאל בירושלים. בנוסף, השנה השיקה החברה תוכנית מלגות לסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים בתארי מדעי הנתונים (Data Science) ולמידת מכונה (Machine Learning). במסגרת התוכנית העניקה לייטריקס ללומדים בשנה א' בתואר שני בחוג לסטטיסטיקה מענק בסך 13,800 שקלים לכיסוי הוצאות שכר הלימוד ו-5,000 שקלים לחודש למשך 12 חודשים לשנת הלימודים 2020-2019.
"אנחנו מאוד משתדלים היום שכל סטודנט שמסיים ללמוד מדעי המחשב יידע שיש אפשרות לעבוד בלייטריקס", אומר אינגר, "אנחנו מגייסים הרבה מאוד בוגרים טריים, גם מבצלאל. אנחנו מכשירים את כולם בתוכניות הכשרה מסודרות שיש לנו, זו אפשרות לצמוח בצורה משמעותית".
איך הופכים רעיון לחד קרן?
"אני חושב שלאט-לאט. לכולנו היו שאיפות גדולות, רצינו להיות מאוד גדולים ושיהיה לנו עובדים ורצינו מאוד להצליח, אבל התחלנו ממקום מאוד צנוע וקטן".
אינגר ושותפו החליטו ב-2012 לעזוב את לימודיהם באקדמיה, כאשר כמעט כולם היו בלב לימודי הדוקטורט. "החלטנו לעשות את ההקרבה הזו כדי לעשות משהו שבאמת האמנו בו", הוא מדגיש ומספר על הדירה הקטנה בנחלאות, שבה התחילו לעבוד במטרה להפוך את הרעיון למציאות. "זו היתה הדירה של זאב .(ד"ר זאב פרבמן, שותף וממייסדי לייטריקס, י"ר), קרובה לשוק, לכן כל יום בצהריים היינו הולכים לאכול בשוק כדי לדבר על מה עבדנו ומה עושים הלאה. היינו ארבעה אנשים, אבל בדירה לא היה מקום לכולנו, אז התפצלנו בין שתי דירות שונות, כשהיה אפשר לראות מדירה אחת את החבר'ה בדירה השנייה, היינו עושים ככה שלום אחד לשני", הוא צוחק.
ובכל זאת, מדובר היה בהימור רציני.
"בוודאי, זה היה הימור. היינו באקדמיה לא מעט שנים. זאב למשל היה באקדמיה כמעט עשור, סטודנט לעד כזה, וכמו שכולם יודעים המשכורות באקדמיה לא משהו. בשלב כזה לבוא ולהגיד 'אני עוזב את כל מה שיש לי ומפסיק לקבל מלגה מהאוניברסיטה ומתחיל בעסק עצמאי שאני לא יודע מתי אני הולך להרוויח כסף, אם בכלל' – זה הימור. זה היה מאוד מפחיד", כך הוא מתאר את הימים הראשונים שבהם חבורת לייטריקס חסכה שקל-שקל. "זו תחושה של אנחנו באוויר ואנחנו צריכים ללמוד לעוף, אבל לכן כל זה הגיע עם מוטיבציה מאוד גדולה להצליח. הדבר הכי חשוב – שלא עשיתי את זה לבד. זה יצר בינינו ערבות הדדית מאוד גדולה. בזכות הצוות ההתחלתי שלנו זה הצליח להתרומם".
איך בוחרים מתוך סך הרעיונות את הבוננזה?
"כשאנחנו בתוך זה אנחנו לא באמת יודעים אם זה יעבוד או לא. ניסינו כמה דברים שונים – רעיון אחד שתפס היה החלקת הפנים בתמונה. החלקה הכי פשוטה שיש, פילטר, שלפני שמונה שנים היה מאוד מיוחד. למעשה מדובר בטיפול נקודתי באזור בפנים בתמונה אם רוצים להחליק אותו, פשוט קיבלנו תוצאה שנראית טוב".
במקום בוטוקס?
"לגמרי, אבל היתרון היה שהאפליקציה נותנת לתמונה עריכה אישית על הפנים. זה שימוש במסך מגע, שלפני שמונה שנים היה חדיש. אנשים כל כך התלהבו מהאינטרקציה. ראינו שזה מושך את האנשים, ממש קסם והתחלנו לבנות כלים – שיפרנו את זה לאופן שבו ניתן בתמונה להחליק את העור, להעלים קמטים, להלבין שיניים, לשנות את צבע העיניים, קו הסנטר ועוד. זה היה המוצר הראשון שלנו – facetune. אמרנו לעצמנו שאנחנו הולכים על זה שנה וחצי ביחד, גם אם זה לא יצליח – ננסה לעשות משהו אחר".
"כשזה הצליח זו היתה האופוריה הכי גדולה שהיתה לי בחיים", מתאר אינגר, "שלחנו את המוצר ל-Apple, אף אחד לא הכיר אותנו שם והם אהבו את הרעיון. באותה תקופה, ב-2015, היו לנו כ-30 עובדים רק בזכות ההכנסות, ללא השקעות חיצוניות, וביום שאפל אהבו אותנו – משם זה התגלגל. בשבוע הראשון שזה קרה כל מה שעשינו היה לשבת מול חנות אפל ולרפרש ולבדוק כל הזמן כמה משתמשים יש לנו באפליקציה, וזה עלה כל הזמן. כל הזמן הרווחנו עוד כסף עד שגדלנו וגדלנו והתחלנו לגייס עובדים. תוך כמה חודשים עברנו לגבעת רם לביתן עם שלושה חדרים. היום אנחנו מתפרסים על שמונה ביתנים".
אינגר מתגורר בדירה ברחביה עם בת זוגו, וכמי שמאוהב בירושלים, הוא מקפיד לקנות את הדגים לשבת ב"דוד דגים" הוותיקה ואת הלחמים במאפיית דקל שבשוק מחנה יהודה, הוא מבלה במסעדות הירושלמיות וקופץ לדרינק עם חברים בברים בעיר. הכי ירושלמי שיש. אבל כזה עם חשבון בנק, איך לומר, לא שגרתי לצעיר בן 35.
איך מתמודדים עם סכומי הכסף המטורפים האלה?
"מצד אחד הרבה פעמים קשה לי לעכל את המצב הזה", מספר אינגר, "אבל מצד שני כסף זה לא משהו שיותר מדי עניין אותי. אני לא חושב שהחיים שלי השתנו בצורה משמעותית. זה כמובן גורם לי להרגיש יותר טוב ויותר בעל ביטחון כלכלי, אבל בסופו של דבר אני משתדל לא לשנות את החיים שלי – אני עדיין פה, אני גר פחות או יותר באותו מקום. סדר היום שלי לא השתנה יותר מדי. זה נכון שכסף פותח דלתות ומאפשר לעשות הרבה דברים, אבל בעיני זו לא המטרה העיקרית. בסוף אני אוהב מאוד את מה שאני עושה ומאוד נהנה לראות את החברה גדלה, זה מה שמביא הרבה סיפוק".
"אני חושב שיש הרבה דברים מאוד מיוחדים בירושלים", ממשיך ואומר אינגר, "כמו האווירה של חוסר הפורמליות והתחושה של השכונתיות והביתיות. ירושלים בעיני מאוד מיוחדת. לדוגמא כשאני הולך לשוק ויש לי שם כבר חברים, בעלי באסטות בשוק, יש לי תקשורת מאוד טובה איתם. אני פה רק 12 שנה, אבל אני מרגיש מאוד מחובר לעיר הזו. אני גם יכול לומר בוודאות שחלק גדול מהעובדים שלנו לא היה נשאר בירושלים אם לא היינו מציעים לו מקום עבודה. אנחנו לא חברת הייטק קלאסית. לא כולם פה נראים כמוני – יש פה דיזיינירים מבצלאל, אנשי מרקטינג ועוד. ההרכב הזה, הקבוצה האולימפית הזו שהקמנו, מייצרת בסוף אינטרקציה תרבותית מעניינת. זה יותר מרגיש כמו קיבוץ, גם בגלל המקום שבו אנחנו עובדים, ולא איזה מגדל זכוכית במרכז הארץ".
לצד הפטריוטיות שלכם לירושלים – קיבלתם בתחילת הדרך תמריצים מהעירייה ומהממשלה?
"כן, אני חייב לציין שהעירייה והרשות לפיתוח ירושלים עזרו לנו בתחילת הדרך – עם המקום הזה בגבעת רם, עם מענקים, הנחות במיסוי. זה עזר לנו בשלבים הראשונים. גם עכשיו קיבלנו הטבות ממשרד הכלכלה".
כידוע, בגבעת רם צפוי להיבנות בשלוש השנים הקרובות פארק ההייטק, התעשייה והעסקים – "הוג'יטק", בהשקעה כוללת של 1.4 מיליארד שקלים. המתחם צפוי למשוך אליו חברות סטארט-אפ רבות. הצפי לפתיחת הפארק – שנת 2023.
כיצד העירייה צריכה לפעול כדי למשוך יותר ויותר חברות הייטק לירושלים?
"אני חושב שאחת הבעיות של העיר זה המיתוג שלה, הברנדינג. כשאני הייתי סטודנט בירושלים לא היה לי ברור שיש משרות בירושלים, גם אז עבדתי בגוגל ולא אהבתי את הנסיעות לתל אביב. אבל אז לא היו ברורות לי מהן האופציות שלי. היום אני חושב שהמצב השתפר. יש יותר חברות סטארטאפ בירושלים".
איך תיראה לייטריקס בעוד עשר שנים?
"היום אנחנו פונים ליצירה ולעריכה של תוכן במובייל, והתחום החדש שלנו פונה לעסקים קטנים שרוצים לייצר סרטונים ברשתות החברתיות. המטרה שלנו היא לתת להם את הכלים ליצירת תוכן באמצעות חטיבת האפליקציות Boost, השלב הבא יהיה לשווק את הסרטונים".
"בעשר שנים הקרובות אנחנו מתכוונים לבנות חברה גדולה יותר ממה שהיא היום. חברה שהיא בינלאומית ועוד יותר גדולה בירושלים עם הרבה יותר הכנסות – זו תהיה חברת ההייטק ששמה את ישראל על המפה", מכריז אינגר. "חשוב לנו להיות חברה גדולה שפונה לצרכן כי אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מייצרים לאנשים ערך ביום-יום".
עובד לשעבר
מייסדי החברה אנשים לא אמינים כל כך.. לא סתם אנשים שהם באמת סניורים עוזבים אותם מהר. אגו גבוה, הם בחיים לא יקשיבו לדעה שהם לא חשבו עליה
איכס
חברת פח