בשנות ה-30 בוצעה הארתרוסקופיה הראשונה, ניתוח בגישה זעיר פולשנית, הנעשה בעזרת מצלמה קטנה, שקוטרה 4 מיל' דרך חתך קטן מאוד. לפני פיתוח הטכנולוגיה החדשה, נתוחי המפרקים היו כרוכים באשפוזים ארוכים בשל ההתערבות המאסיבית בניתוח. הטכניקה החדשה אפשרה אבחנה מדויקת יותר ובמקום לפתוח פתחים גדולים ניתן להחדיר מכשירים זעירים דרך חתכים זעירים, ולטפל בבעיות שבעבר היו כרוכות בפעולות כירורגיות גדולות ומשך החלמה ממושך, משבועות וחודשים לימים ולפעמים אף ספורים. ככל שהטכניקה השתכללה והיא מתפתחת במהירות רבה יחסית, כך אנו כובשים מגוון רחב יותר של פתולוגיות תוך פרקיות ואף חוץ פרקיות אשר ניתנות לטיפול בטכניקה זעיר פולשנית זו. נכון להיום מספר רב של הניתוחים הארתרוסקופיים מתבצע בפרקי ברכיים וכתפיים, אך יותר ויותר שכיח גם בקרסוליים, פרקי ירכיים ואפילו מפרקים קטנים של הגפיים העליונות והתחתונות.
זמן פציעה
פציעות ספורט הן חלק מחיי הספורטאי, אולם יש מספר פציעות שבעבר היו מובילות להפסקת הקריירה וכיום אנו יכולים לטפל בהן במהרה ולהשיב את השחקן בחזרה למגרש בתוך זמן קצר. שחקן שקרע את הרצועה הצולבת, פציעה שהובילה בעבר לאבדן קריירה של הספורטאי, יכולה להיות מטופלת בתוך חצי שעה וכעבור שבועות ספורים ישוב השחקן למגרש. במקרים של פגיעה מסוג זה, אנו חייבים לאבחן את הנזק שנגרם ולתת פתרון מהיר. הודות לפיתוח אמצעי האבחנה שיש לנו כיום כגון בדיקת MRI, כלי אבחנתי בעל רמת דיוק מרבית ומצלמה אנדוסקופית תוך ניתוחית, נחסכים ניתוחים רבים והטיפול בשלל פציעות ספורט הוא מידי ומתקדם.
כבר לא מושכים בכתפיים
כאבים או בעיות הגבלה בתנועות הכתף, הן מהתלונות הנפוצות המביאות מטופלים להגיע לרופא. קיימות סיבות רבות לכאבי כתפיים, ביניהן מחלות שמקורן בכתף וכן מחלות או מצבים הגורמים להקרנת כאב לכתף אך מקורן במקום אחר. התמורה הגדולה ביותר של המאה ה-21, היא האפשרות להגיע לרזולוציות עדינות ביותר ולעיתים למנוע ניתוחים מיותרים ולפתור במדויק כל בעיה, על מנת לאפשר למטופל שיקום טוב ומהיר ככל הניתן ולהחזירו לפעילות בהקדם.
המטופלים בבעיות כתפיים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: בקבוצה הראשונה צעירים הסובלים מבעיות של חוסר יציבות בכתף, הכוללות תנועתיות יתר, פריקות חוזרות או קרעים בקופסית המפרק. בעיות אלו נגרמות כתוצאה מחבלות בזמן ביצוע פעילות ספורטיבית מאומצת או אתגרית. הסיכון לפריקות חוזרות באוכלוסייה הצעירה נע בין 95-85 אחוזים. בטווח הגילאים 40-24 אנו ממליצים בדרך כלל על טיפול שמרני של פיזיותרפיה למשך חצי שנה לפחות. במידה והטיפול השמרני לא נותן את אותותיו ויש פריקה חוזרת של הכתף, עוברים לטיפול ניתוחי. כיום מבוצעים ניתוחים אלו בשיטה הארתרוסקופית. בשיטה זו מחדירים באמצעות כשלושה חורים קטנים בכתף, מצלמה זעירה ועוגנים לחיבור הרקמה הפגועה בחזרה למקומה. בעבר נעשה שימוש בעוגנים העשויים ממתכת, אשר היוו מטרד האופייני לגוף זר העשוי ממתכת, וכיום עם התפתחות טכנולוגיות חדשות בתחום, נעשה שימוש בחוטים ביולוגיים המתמוססים לאחר שיקום הרקמה.
הקבוצה השנייה מתייחסת למטופלים לאחר גיל 50, הסובלים מפגיעות כתף עקב תאונות עבודה, פעילות ספורטיבית או מצב ניווני של הכתף. ההפרעות שמאפיינות קבוצת גיל זו במיוחד הן חבלות וקרעים בגידי השרוול המסובב.
גם במקרים אלו, אנו מתחילים בטיפול השמרני, פיזיותרפיה ממושכת ולעיתים גם בהזרקות למפרק הכתף. אם אין שיפור, מבוצעת בדיקת MRI להערכה יותר מדויקת של הפגיעה ובהתאם לממצאים ניתן להציע טיפול ניתוחי.
תגובות