לא גזירת גורל: תוכנית "בכבוד ובידידות" של הקרן לידידות

לר' בת ה-82 אין דוד שמש. מאז שהתקלקל, אין לה כסף להחליף אותו. "אני לא מתקלחת כבר הרבה זמן", היא אומרת בהשלמה. ג' בן ה-85 חולם לחליף את האמבטיה הישנה במקלחון. "אני מתקשה להרים את הרגל ולהיכנס לאמבטיה", הוא אומר. ש', אף היא עברה את גיל 80, אומרת במפורש: "עדיף להיות רעבה במקום שיהיה לי חוב למישהו".

מחקר חדש בקרב קשישים נתמכי רווחה בישראל מציג תמונה מדאיגה של ויתור על צרכי קיום בסיסיים לצד הדרה חברתית ותחושת בדידות עמוקה: כל קשיש חמישי אינו עומד בתשלומי החשבונות, קרוב למחצית מהקשישים נתמכי הרווחה לא ידליקו מזגן בימי הקיץ המהביל ולא ירכשו עזרים רפואיים בגלל הקשיים הכלכליים, כחמישית מהקשישים רואים את בני משפחתם פחות מפעמיים בחודש. מספר זהה פיגרו בתשלום חשבונות בגלל קשיים כלכליים. שלושת רבעי מהקשישים הוותיקים העידו כי הם בודדים. ויש דבר נוסף: במדינת ישראל של שנת 2018, בקרב מבוגרים עניים בישראל שיעור הוויתור על ארוחה חמה עומד על כ-28%.
על פי ההגדרה של פסגת המזון עולמית, ביטחון תזונתי הוא מצב בו "יש לכל האנשים כל הזמן נגישות פיזית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין המתאים להעדפותיהם וצרכיהם התזונתיים, ומאפשר קיום חיים פעילים ובריאים".

המחקר, יוזמת הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין, נערך במרוצת השנתיים האחרונות במכון המחקר ERI בהובלת יעל שבבו. לראשונה בישראל נבדק מצבם החברתי והכלכלי של קשישים מעוטי הכנסה בגילאי 80 – 95 ממגזרים שונים המטופלים על ידי 50 המחלקות לשירותים חברתיים הפזורות ברחבי הארץ ברשויות המקומיות השונות – מדן ועד אילת. כך זה עבד: 449 קשישים המקבלים סיוע חודשי מהקרן לידידות מילאו בסיוע רכזי השטח של הקרן שאלונים מפורטים שהציגו בפניהם שאלות הנוגעות למחסור או לקושי שהם חווים בתחומים החברתיים והרגשיים ובדקו האם נאלצו לוותר על צרכים חומריים שונים מטעמים כלכליים.

הרב יחיאל אקשטיין (צילום: יוסי צבקר)

בקרב הוותיקים, כך עולה מן המחקר, שיעור החווים בדידות גבוה במיוחד.יוצאי אתיופיה דיווחו על מחסור גבוה יותר בהשוואה לקבוצות אחרות בחימום (52%), במטפל/ת (66%) ודיווחו על בדידות (64%) והם גם הקבוצה שחשה שהיא הכי נתרמת מהסיוע (ממוצע 4.5 מתוך 5). במגזר הערבי, בולטים שיעורי מחסור גבוהים בהיבטים החברתיים/פנאי/רגש ומחסור גבוה במיוחד בתחום הבדידות (61%). בקרב העולים, במרבית הפרמטרים כשליש דיווחו על מחסור והדיווח על בדידות נמוך יותר (37%).

העוני והצרכים שאינם מקבלים מענה אלמלא התערבות של גורמים כמו הקרן לידידות אינו פוסח על אף פלח אוכלוסייה. הקרן היא ארגון חברתי מהגדולים בישראל הפועל לחיזוק חוסנה החברתי של ישראל באמצעות סיוע לאוכלוסיות במצבי עוני וסיכון, עידוד עלייה וקליטה, סיוע למאות אלפי יהודים מעוטי משאבים ברחבי העולם והשקעה ברווחת אזרחי ישראל וביטחונם בשעת חירום. כל זאת הודות לתרומתם הנדיבה של נוצרים אוהבי ישראל ברחבי העולם. במהלך 18 שנות פעילותה בארץ, גייסה הקרן קרוב ל-4 מיליארד שקלים, מלמעלה מ-1.6 מיליון תורמים, לטובת מאות פרויקטים חברתיים בישראל.

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, מוטרד מאוד: "כל מה שאנחנו עושים זה פלסטר. הבעיה היא יסודית. אנחנו לא מסוגלים לפתור את כל הבעיות הסוציואקונומיות שיש במדינת ישראל. אנחנו לוקחים חלק בהרבה מאוד דברים ועושים את כל מה שאנחנו יכולים אבל זה לא די. ההתחייבות והפתרון יכולים לבוא רק מהממשלה. אני מאוכזב מכך שהממשלה, מזה שנים, לא יוצאת למלחמה נגד העוני. סדר העדיפויות שגוי. כל זמן שאנחנו נמצאים במקום הכי נמוך ב- OECD בנושא העוני ובפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם, כל זמן שאחד מארבעה קשישים רעב, זו בושה למדינת ישראל".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בכבוד, בידידות וביצירתיות
בראשית היו זקנים. "זקן", כלומר אדם נכבד, ראש ומנהיג. אחר כך הגיעו המילים "קשיש" ו"ישיש", וככל שהתקדמנו בשנים ובעברית, נדחקה המילה "זקן" במשמעותה המקורית, ופינתה מקום לביטויים כמו "בני גיל הזהב", "בני הגיל השלישי". לאחרונה אף התבשרנו כי הצירוף "אזרחים ותיקים" אומץ באופן רשמי על ידי משרדי הממשלה השונים.
זקנים, קשישים, אזרחים ותיקים – יהיה שמם באשר יהיה, מהווים, על פי הדוח האחרון שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פלח אוכלוסייה משמעותי במדינת ישראל: כ-978 אלף איש, מתוכם: 545 אלף נשים ו-434 אלף גברים. כ- 43% מהאזרחים הוותיקים הם בני 75 ומעלה. תהליך הזדקנות האוכלוסייה בישראל נמשך באופן הדרגתי. עם קום המדינה היה חלקם של האזרחים הוותיקים באוכלוסייה 4% בלבד, בשנת 2016 — 11.3% מהאוכלוסייה היו בגיל 65 ומעלה, בשנת 2040 חלקם של בני 65 ומעלה צפוי לעלות ל-14.3% (1.9 מיליון איש) ובשנת 2065 ל-15.3% (3 מיליון איש).
הגידול הדמוגרפי לצד רצונם של קשישים רבים להישאר לגור בבתיהם, מהווה אתגר בהיבטים רבים. ההבנה שהזיקנה נוגעת בכל העולמות – תרבות הפנאי, התא המשפחתי, קשרים חבריים, בריאות ואפילו טכנולוגיה הולידה תחומי מחקר חדשים ויש חברות המתמקצעות בכך. אלא שהבנה זו אינה יכולה להסיח את הדעת מהדבר הבסיסי ביותר: ביטחון תזונתי. על פי המחקר שערכה הקרן לידידות, בקרב מבוגרים עניים בישראל שיעור הוויתור על ארוחה חמה עומד על כ-28%.

האם מדובר בגזירת גורל? התשובה היא חד משמעית לא. באמצעות התערבות ספציפית בתחום המזון, ובעלות נמוכה יחסית, אפשר לשנות את פני הדברים. תוכנית "בכבוד ובידידות" של הקרן לידידות היא הראיה לכך. "בכבוד ובידידות" מעניקה ל-20 אלף קשישים סיוע חודשי במזון בעלות ממוצעת של 200 שקלים בחודש ובאופן המותאם להעדפותיו ומצבו התפקודי של כל אחד מהם: קשיש ברמת תפקוד גבוהה מקבל כרטיס בשווי 200 שקלים לרכישת מזון ברשת שופרסל, קשיש עצמאי המתקשה בניידות מקבל משלוח מוצרים בשווי 200 שקלים לביתו, וקשיש סיעודי מקבל ארוחות מוכנות מצוננות על בסיס יומי. התוצאות בשטח: בעוד באוכלוסייה הכללית שיעור הקשישים המדווחים על מחסור וויתור בתחום התזונה, מוטבי הקרן לידידות הנתון עומד על 7% בלבד.

מ' בן ה-83, תושב ירושלים, היה זוכה אות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, עבד בקונסוליה האמריקאית בדמשק, בלבנון, בירדן, בבית הלבן, וחזר לירושלים כקשב בקונסוליה האמריקאית. מ' היה אדם משכיל, דובר 5 שפות על בוריין, כולל עברית. שלוש בנותיו עזבו את הארץ. האחת ליוון, השנייה לספרד והשלישית לדמשק ומ', גם כאשר היה חולה ותשוש, כל חייו טיפל ברעייתו המרותקת למיטתה. באופן עקבי, פרסם טורים חברתיים בעיתון "אלקודס", ובמגזין "אלע'ד". בהיעדר פנסיה, העוני הלך והתגבר. מ' סירב לקבל סיוע בהתחלה. "כל עוד יש לי לחם ומים, מצבי מצוין", אמר. כשהעוני התגבר, החל להיעזר בתוכנית "בכבוד ובידידות" שמפעילה הקרן לידידות. עד פטירתו, קיבל במשך שנתיים מהקרן מנות מזון מצוננות מדי שבוע. מ' היה אחד מבין 20 אלף קשישים הנתמכים על ידי תוכנית "בכבוד ובידידות" המופעלת ב-50 רשויות מקומיות מקריית שמונה ועד אילת. התוכנית, שעלותה הכוללת עומדת על 63 מיליון שקלים בשנה, הוקמה על ידי הקרן לידידות לאחר שזו נאלצה לעצור יוזמה מטעמה להקמת מערך לאומי לביטחון תזונתי בשיתוף עם ממשלת ישראל. לאחר שנים של סחבת בירוקרטית, החליטו אנשי הקרן לצאת לדרך באופן עצמאי עם תוכנית ארצית לביטחון תזונתי לקשישים, המיועד לבני 80 ומעלה החיים מקצבת זקנה בתוספת השלמת הכנסה.
הרציונל פשוט: זוהי הקבוצה הרגישה ביותר הסובלת מבעיות תפקוד וצרכים מרובים הנלווים לגיל הזקנה ומאידך ממחסור כלכלי חמור הנגרם עקב רמתן הנמוכה של קצבאות הזקנה בישראל.
"ראיתי שהניסיונות שלי לעבוד עם הממשלה הם מאוד איטיים, יש הרבה מאוד הבטחות אבל הביצוע לא שם", מסביר הרב אקשטיין. "זה פשוט לא מתקיים למרות ההבטחות והתוכניות להקמת פרויקט לאומי לביטחון תזונתי כדי שתהיה רשת ביטחון. אלו דברים בסיסיים שמגיעים לכל אחד ואחד שגר בישראל".

בדומה לתוכנית של הקרן לידידות, יצא משרד הרווחה לדרך בשנתיים האחרונות עם תוכנית משלו לביטחון תזונתי, המסייעת לכעשרת אלפים משפחות עניות ברחבי הארץ באמצעות כרטיסים נטענים לרכישת מזון. עד כה, מתמקדת התוכנית בעיקר במשפחות בגיל העבודה עם ילדים. ומה עם הקשישים? נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אומר כי אילו רק היו מנתבים את המחשבה ואת המשאבים למקומות המתאימים, אפשר היה לפתור את המצוקה. "הצלחנו להוכיח כי פתרון בעיות חברתיות מורכבות כמו הביטחון התזונתי הוא אפשרי גם בהשקעה ממוקדת ומוגבלת של משאבים וייצור מענים אפקטיביים לאוכלוסיות מוגדרות", אומר הרב אקשטיין. "אנו מקווים שממשלת ישראל תראה כי טוב ותגביר את מאמציה בעבור הקשישים הזקוקים לה ביותר גם בתחום המזון וגם בתחומי הבריאות, הדיור והבדידות שם עשרות אלפי קשישים מתמודדים עם מצוקה בלתי נסבלת ומכלים את שנותיהם האחרונות במאבק הישרדות ובסבל במקום באיכות החיים הראויה להם".