חוזרים ללימודים וצולחים את כל האתגרים 

מעברים הם תהליך שכל אדם עובר מספר פעמים בצמתים שונים של חייו מגיל אפס ועד בכלל: מעבר בין ינקות לילדות, מילדות להתבגרות, מחיי רווקות לחיי נישואים, מעברי דירה, מעברים בין מקומות עבודה וכמובן המעברים במערכת החינוך – מגן הילדים לכיתה א', מהיסודי לחטיבה, מהחטיבה לתיכון ומהתיכון לצבא.

גם בימי שגרה 1 בספטמבר הוא תאריך המסמל מעברים משמעותיים עבור כל ילד וילדה, נער ונערה. המעברים הללו, מטבעם, מלווים בלא מעט קשיים ואתגרים, אבל השנה, בשל המלחמה ברקע, הם מקבלים משנה תוקף ויש לתת עליהם את הדעת. כיצד נצלח את המעברים האלה בשלום? שוחחנו על כך עם שלוש מומחיות של כללית במחוז ירושלים.

הסבירו, הקשיבו וקיימו שיח רגשי

"האתגרים משתנים בהתאם לרמה ההתפתחותית של הילד ולמצב הכללי של המשפחה, לכן, מאוד חשוב, בכל שלב, להסתכל על הילד, להבין אותו ובעיקר לאפשר לו לדבר ולשאול", אומרת רחל פפר הדני, מנהלת מערך פסיכולוגיה התפתחותית בבכללית מחוז ירושלים, ומנדבת כמה טיפים חשובים שיסייעו הן לילדים והן להורים לצלוח את האתגרים.

1. ספקו לילד מקסימום מידע על המעבר ועל השלב שהוא נכנס אליו. פפר הדני: "אם זה מעבר מהגן לבית הספר, חשוב להכיר לילד את המבנה של בית הספר, את מגרש המשחקים, את הדמויות השונות ואת הילדים שילמדו איתו בכיתה. צרו לו עוגנים מוחשיים מוכרים – כל מיני סממנים מסוימים שהם משמעותיים עבורו ושימשיכו ללוותו. למשל: 'יעל, שהייתה איתך בגן, תהיה איתך גם בכיתה א"".

2. אפשרו לילד לשאול הכל ולדבר על הכל. פפר הדני: "אמרו לילד שהוא יכול לדבר איתכם על הכל ושזה בסדר להביע חששות. צרו איתו שיח, הציגו בפניו את הסיטואציה שאתם סבורים שהוא חושש ממנה, למשל: 'אתה יודע, ילדים פוחדים לפעמים מכך שהם יפגשו ילדים שהם לא מכירים. הם פוחדים שיהיה להם קשה מדי ושהם לא יידעו להסתדר בהפסקות'. לאחר שהצגתם את הסיטואציה וגרמתם לילד להזדהות איתה, שוחחו איתו עליה, הרחיבו והציעו לו פתרונות".

3. הילדים הכי גדולים הפכו להיות הכי קטנים. "מעבר משמעותי שיש לתת עליו את הדעת הוא המעבר מהיסודי לחטיבת הביניים, שכן הילדים שעד לאחרונה היו הכי גדולים בבית הספר הופכים באחת להיות הכי קטנים", מסבירה פפר הדני. "בכיתה ז' הילדים נחשפים פתאום לעולם של הגדולים ולרמת לימודים שהיא שונה לחלוטין ממה שהם הכירו עד כה. גם כאן הפתרון הוא יצירת שיח רגשי. כל דבר 'נורא' בחיים הופך פחות נורא, כשמדברים עליו. הפחד הוא פחד, והוא קיים בכל אחד מאיתנו. דברו עם הילדים, תנו להם את ההרגשה שסוף סוף מקשיבים להם".

4. המעבר לתיכון – צומת חיים קריטי. המעבר לתיכון כורך איתו החלטות משמעותיות לגבי המשך החיים של כל נער ונערה. ההחלטה באיזו מגמה לבחור וכמה יחידות ללמוד בכל מקצוע היא תחילתו של מסלול בחיים, כשלצידה יש גם מחשבות על הצבא. "החשיבה הופכת להיות בוגרת יותר ומרובת שלבים", אומרת פפר הדני. "לעיתים זה משמח את הנער והנערה, ולעיתים זה יכול להיות נורא מפחיד עבורם. כל הורה שמכיר את ילדיו צריך לזהות איזה שיח הוא צריך לנהל איתו, ובכל מקרה לאפשר תמיד שיח רגשי, להקשיב ולהכיל ולהציע פתרונות מתוך ניסיון חיים".

רחל פפר הדני, פסיכולוגית התפתחותית במערך התפתחות הילד בכללית מחוז ירושלים | צילום: דוברות כללית

5. סיפורי "אנו באנו ארצה". פפר הדני ממליצה להורים לשתף את ילדיהם בסיפורים מעברם, כלומר איך נראו הדברים בצמתים השונים של חייהם שלהם, כשהם היו ילדים ונערים, אך לא ממקום של התנשאות ("לנו לא היה אז אייפון", "לא היינו מפונקים כמוכם"), אלא ממקום של הזדהות עם האתגרים הרגשיים שהיו קיימים גם לפני שניים ושלושה עשורים. "חשוב שההורים יספרו לילדים את הסיפורים שלהם, מהמקום של 'אני מבין אותך, אני יודע. גם אני הייתי שם וגם אני חששתי, ועד היום כשאני עושה מעבר בין מקומות עבודה או מקומות מגורים, החששות האלה עדיין קיימים'. שיח כזה עם הילדים נוטע בהם, לצד החששות, גם הרבה תקווה".

6. זמן מלחמה. הימים הם לא ימים רגילים. המלחמה והאיומים של אויבינו, נמצאים כל הזמן ברקע, ובאופן טבעי, הם יוצרים חששות שהם מעבר לחששות השגרתיים. פפר הדני: "התרגלנו לחיות בחדר ההמתנה הזה של מתי יהיו האזעקות הבאות, ועל החרדה הזו צריך לדבר ולהגיד שזה לגיטימי להיות בחרדה. חשוב להדגיש בפני הילדים, בעיקר הקטנים יותר, שהם נמצאים בסביבה מוגנת, להראות להם את המרחבים המוגנים ולהסביר להם שהמורות והמורים שומרים עליהם מקרוב, בדיוק כמו שהגננת שמרה עליהם בגן, ושאבא ואימא שומרים עליהם מרחוק. את המסר שהם מוגנים חשוב לשדר גם לילדים הגדולים יותר". 

* * *

נילי מרחבי, מנהלת שירותי ריפוי בעיסוק בכללית מחוז ירושלים, אומרת שהמשימה הכי חשובה של ההורים היא לשים לב. "ההורים", היא מסבירה, "צריכים להיות עם היד על הדופק ולשים לב לכמה היבטים: ההיבט הרגשי, ההיבט הקשבי (כמה הילד קשוב ולא מוסח), ההיבט הקוגניטיבי, ההיבט החברתי וההיבט המוטורי. ילד במצוקה יכול לשבת שעות מול המסכים בלי לזוז, או ההיפך – להיות בפעלתנות יתר המרמזת על אי שקט, ואלה דברים שההורים צריכים לתת עליהם את הדעת ולהיות ערים להם".

האתגרים בדרך לכיתה א'

לדברי מרחבי, האתגרים הניצבים בפני ילדים שעוזבים את מסגרת הגן ועולים לכיתה א' הם לא פשוטים, והיא מפרטת את הסיבות העיקריות:

1. מעבר ממסגרת קטנה ומשפחתית לסביבה גדולה ורועשת הרבה יותר. מרחבי: "פתאום הילד נדרש לכל מיני משימות בכוחות עצמו. הוא צריך לדעת איפה הכיתה שלו, מי המורה שלו ומיהם החברים שלו. בגן יש הרבה יותר עיניים שמסתכלות עליו, ובבית ספר הוא נדרש פתאום להפגין הרבה יותר עצמאות. הוא צריך לקחת את התיק ולשים אותו במקום, לפתוח את הקלמר, להעתיק מהלוח ולהקשיב למורה. לכן, במיוחד בשבועיים הראשונים של המעבר, נדרשת מידה רבה של תשומת לב שהילד לא הולך לאיבוד בתוך שלל המשימות שהן חדשות לו. ההמלצה להורים היא לא להסתפק בשאלה הכללית 'איך היה בבית הספר היום', אלא להיות יותר ספציפיים: 'הקשבת למורה, ספר לי מה היא אמרה' וכד'".

2. מעבר מלמידה חווייתית ללמידה דידקטית. "בגן הילד לומד מתוך משחק ושירים ויש לו הרבה חופש תנועה בלמידה הזו", אומרת מרחבי. "בבית הספר, ללמידה יש גבולות מאוד ברורים והמשימות הן יותר דידקטיות. המעבר מלמידה חופשית ללמידה מחייבת, שדורשת ישיבה של 45 דקות רצופות בשיעור, הוא אתגר לא פשוט לילד בגיל 6".

3. לוח זמנים וסדר יום. מרחבי: "סדר היום בגן הוא מאוד–מאוד גמיש, והילד כמעט בכל רגע נתון יכול ללכת ממקום למקום. אמנם יש להם בגן את שעת החצר, שעת הפינות, שעת היצירה ושעת הריכוז, אבל בגדול אין נוקשות בתוך הסדר הזה. בבית הספר יש גבולות ברורים בין שיעורים להפסקות, והלו"ז הרבה יותר מובנה ומסודר. יש ילדים שזה דווקא עושה להם טוב ומארגן אותם, אבל יש ילדים שכל העניין הזה של סדר יום, לו"ז וגבולות מאוד קשה להם. העצה שלי, הפעם למורות ולמורים, לאפשר לילדים האלה, לפחות בהתחלה, איזשהו מרחב של גמישות, כך שיוכלו לאוורר מעט את עצמם".

4. ההפסקה היא לא אותה ההפסקה. לדברי מרחבי, ההפסקה בבית הספר שונה לגמרי משעת החצר שהילד מכיר. "בהפסקה של בית הספר הילד נדרש לנהל את עצמו", היא מסבירה. "בהתחלה הוא לא יודע האם להישאר בכיתה או האם לצאת החוצה. בחוץ יש הרבה מאוד ילדים שמשחקים ואלה לא רק החברים שלו, בני אותו הגיל. ההשתתפות החברתית בתוך הסיטואציה של ההפסקה הבית–ספרית היא מאוד קריטית לילד בן 6, שכן העניין החברתי מתחיל להיות מאוד חשוב לו, אז צריך לשים לב שהוא לא הולך לאיבוד. ההמלצה שלי להורים היא לשאול את הילד גם איך היה לו בהפסקה, במה הוא שיחק ועם מי".

נילי מרחבי, מנהלת שירותי ריפוי בעיסוק בכללית מחוז ירושלים | צילום: דוברות כללית

האתגרים בדרך לחטיבה ולתיכון

האתגרים, לדברי מרחבי, אינם רק נחלתם של העולים לכיתה א', אלא גם של הילדים הבוגרים יותר שעוברים מהיסודי לחטיבה ומהחטיבה לתיכון. מרחבי: "חשוב שההורים יהיו כל הזמן בערנות מלאה וישימו לב מה קורה לילד שלהם בשבועות הראשונים. זה קריטי מאוד בחטיבה, כי אם הם נופלים בשלב הראשוני הזה, אחר כך מאוד קשה להם להרים את הראש, והם מפתחים תחושה של חוסר מסוגלות שפוגעת להם מאוד בתפקוד". 

עם זאת לדברי מרחבי, "ההורים צריכים להיות מעורבים, אך בד בבד הם גם צריכים לדעת לשחרר. לתת לילד את התחושה שהם סומכים עליו ומאמינים בו. הם צריכים לתת לו את הכלים להתמודד, אך בשום אופן לא לדבר בשמו. אם הילד חוזר הביתה ואומר 'המורה אמר לי ככה וככה', אז לא לרוץ להתקשר למורה ולנזוף בו, אלא לחשוב ביחד עם הילד איך הוא יכול להתמודד עם הסיטואציה הזו".

סוגיה חשובה מאוד, לדברי מרחבי, בגילאים האלה היא סוגיית שעות השינה. "ילדים ונוער בגיל החטיבה והתיכון ישנים פחות בלילה ומתקשים לקום בבוקר", אומרת מרחבי. "אין מקום למריבות בגלל הנושא הזה, אבל יש בהחלט מקום לשיח עם הילד. לברר איתו, למשל, איך נוח לו להתעורר. האם הוא רוצה להתעורר עם שעון מעורר או אולי הוא מעדיף שאימא תעיר אותו. צריך להגיע להסכמות עם הילד, ואם הוא מאחר בימים הראשונים בעשר דקות, אז זה לא אסון גדול, ואפשר להגיע להסכמה בנושא הזה גם עם בית הספר". 

לימודים, אומרת מרחבי, הם חשובים, אבל ממש לא חזות הכל. "חובה על ההורים לעודד את ילדיהם המתבגרים להשתתף בפעילות פנאי שמאתגרת אותם ונותנת להם מוטיבציה". מאוד מומלץ שלכל ילד יהיה תחום עניין שהוא אוהב ושהוא טוב בו, כמו כדורגל, ריקוד, השתתפות בתנועת נוער או כל תחום אחר. כשילד עושה משהו שהוא טוב בו, זה מקנה לו תחושת מסוגלות, ולא אחת התחום שהוא בחר עשוי לפתח בו כישורים והוא יוכל להצליח בו בעתיד". 

פן נוסף שיש לתת עליו את הדעת, במיוחד בגיל ההתבגרות הוא הפן החברתי. מרחבי: "בני נוער בגילאים האלה עסוקים הרבה יותר בהשתלבות החברתית שלהם מאשר בלימודים. המיקום שלהם במדרג החברתי מאוד חשוב להם, לכן, אם יש אצל הילד איזושהי ירידה בלימודים, אם מרגישים איזשהו שינוי במצב רוח ובהתנהגות שלו, צריך לברר האם הסיבה אינה קשורה למעמדו החברתי ולקיים איתו שיח על כך". 

אז מה אוכלים היום?

הילד אכל את ארוחת עשר? הוא שוב יחזיר את הכריך? אולי הוא בכלל זרק אותו? דומה שאין הורה שהשאלות הללו אינן מטרידות אותו, כי אחרי הכל, הורה רגוע הוא הורה שיודע שהילד אוכל כמו שצריך.

כדי לדלג מעל משוכת ארוחת העשר שוחחנו עם נטלי טימסיט בן יאיר, דיאטנית ילדים ומנהלת מערך תזונה ודיאטה בכללית מחוז ירושלים, שענתה לנו על כמה שאלות חשובות, אך לפני כן נידבה עצה חשובה: "דברו עם הילד על ארוחת העשר שלו, והקשיבו לו. מצד אחד, חשוב מאוד לשמוע מהילד מה הוא רוצה לאכול ומה הוא אוהב, ומצד שני, אם הוא רוצה לאכול כל יום כריך עם שוקולד, חשוב שתסבירו לו עד כמה זה לא בריא, וביחד תחשבו על חלופות בריאות. אני ממליצה לעשות ביחד עם הילד טבלה שבועית, שבה תפרטו מה הילד יאכל בכל יום, וכמובן שאת התפריט השבועי צריך לגוון מדי פעם".

אילו אבות מזון צריכה להכיל ארוחת עשר מזינה ובריאה?

"ארוחת עשר צריכה להכיל פחמימות (לחם מלא לסוגיו), חלבון וירקות".

הילד רוצה לחם לבן, כי הוא לא אוהב לחם מלא. מה עושים?

"השוק שופע בסוגי לחמים מקמח מלא. יכול להיות שסוג אחד הוא לא אוהב, אבל סוג אחר הוא דווקא כן יאהב. נסו כמה סוגים. כמו כן אפשר לנסות פיתות כוסמין וטורטיות מקמח מלא, ואפשר גם בלי לחם בכלל".

ומה יכול להוות תחליף ללחם?

"פשטידות למיניהן, קאפקייק מלוחים, טורטיות או קרקרים לצד גבינת קוטג' או גבינה אישית, קלח תירס עם אצבעות גבינה צהובה או גבינת מוצרלה, יוגורט עם גרנולה ביתי, קרפים ועוד".

נטלי טימסיט בן יאיר, דיאטנית ילדים ומנהלת מערך תזונה ודיאטה בכללית מחוז ירושלים | צילום: דוברות כללית

את הירקות יש לשים בתוך הכריך לצידו?

"מה שהילד מעדיף. היו קשובים לילד, לרצונות ולהעדפות שלו". 

ומה מומלץ לשלב בכריך?

"גבינות 5 אחוז למיניהן וגבינה צהובה (מקור טוב לסידן), חביתה או ביצה קשה עם מעט מיונז, ממרח חומוס, ממרח עדשים בהכנה ביתית (בריא יותר מהחומוס שאנחנו קונים בחוץ), טונה, אבוקדו בעונה. בגבינות אפשר לשלב פפריקה, זיתים או זעתר, אפשר גם להכין טוסט. לילדים אניני טעם אפשר לשלב גבינה מלוחה, 5 אחוז, עם פסטו. יש ילדים שיאהבו את הפיקנטיות ויש ילדים שחוץ מהגבינה הלבנה לא ירצו כלום, כך שהכל תלוי בהעדפות של הילד".

ומה עושים כשהילד רוצה, לפעמים, ממרח מתוק.

"אפשר לשלב בכריך טחינה עם סילן או עם דבש. אפשר להכין נוטלה ביתית, שמכילה קקאו ואגוזי לוז, כשיש לנו שליטה מלאה על כמות הסוכר. אפשר גם לשים בכריך ממרח בוטנים טבעי או ממרח חרובים".

הילד לא אוהב ירקות. מה שמים במקומם?

"הורים רבים מרגישים צורך לשים ליד הכריך משהו מתוק כמו חטיף בריאות, למשל, והחטיפים האלה, אגב, לא באמת בריאים. זה מיותר וגורם להשמנה. ילד שאכל את הכריך והירקות – אכל ארוחה בריאה מזינה. הילד לא אוהב ירקות? שימו לו פרי במקום".

מה לגבי שתייה?

"בקבוק מים – חובה! בכלל, חובה להקפיד על שתיית מים גם בבית. אין סיבה שילד ששותה מים בבית הספר, ישתה מיץ בבית".

מה לגבי ילדים בוגרים?  

"הורים לילדים בוגרים נוטים, לעיתים, להטיל את מלאכת הכנת הכריכים על הילדים עצמם. אם זה המצב, צריך לשים לב שהם באמת מכינים את הכריכים, ושאלה לא כריכים עם שוקולד. צריך לוודא שהם גם אוכלים את מה שהם הכינו. למתבגרים יש נטייה לעיתים לא לאכול בבית הספר, כי אולי לא נעים להם לאכול מול החברים, ויש גם את העניין של הדימוי העצמי והרצון לא להשמין או לרדת במשקל. צריך להיות ערים לכך ולזכור שעבור מתבגרים רבים ארוחת עשר היא הארוחה הראשונה ביום. אם הם לא אוכלים אותה, הם בעצם בצום של שעות רבות, וצום הוא מאוד בעייתי, כשצריך להיות מרוכזים בלימודים".

טיפ לסיום: להורים לילדים קטנים, בכיתה א' ובכיתות הנמוכות, ממליצה נטלי לעשות מחווה: שימו בתיק האוכל פתק עם מילים מחממות לב, כמו: "שיהיה לך יום מקסים", "בתיאבון", "בהצלחה במבחן וכו', "אימא ואבא אוהבים אותך". מילים כאלה, היא אומרת, ישמחו כל ילד וילדה.

מרגישים סטרס או חרדה? טכניקת הרפיה במצב של חרדה: 5, 4, 3, 2, 1

"המוח שלנו הוא כבלים של חשמל, והוא משחרר חומרים", מסבירה הפסיכולוגית רחל פפר הדני. "במצב של חרדה, החומרים מתבלבלים, וכל הגוף נכנס למצב של סטרס שמונע מאיתנו לתפקד. המטרה של טכניקות ההרפיה היא 'לעשות סדר' במוח". לדברי פפר הדני, אחת הטכניקות, שהיא מאוד פשוטה, כי היא קצרה וכמעט לא דורשת ריכוז היא הטכניקה של '5, 4, 3, 2, 1', וזה הולך ככה:

5 – לראות. להסתכל על חמישה דברים שנמצאים סביבנו עכשיו ולומר אותם.

4 – למשש. לגעת בארבעה דברים שנמצאים סביבנו ולומר אותם.

3 – לשמוע. להקשיב לשלושה דברים שנמצאים סביבנו ולומר אותם.

2 – להריח. להריח שני דברים סביבנו ולומר אותם (פפר הדני: "מתבגרים שמים את האף בדרך כלל בבית השחי, ומתבגרות מריחות את שיערן").

1 – נשימה אחת ארוכה. לקחת פנימה נשימה אחת ארוכה, לספור עד חמש ולנשוף החוצה, כך שהנשיפה תהיה אפילו יותר ארוכה. אפשר לעשות זאת בדמיון מודרך: לדמיין שאנחנו מריחים שוקו חם, לשאוף פנימה את הריח הטוב, ואחר כך לעשות 'פו' ארוך, לקרר את השוקו ולשאוף החוצה.

"זה תרגיל קוגניטיבי, שמטרתו להחזיר את המוח לפעילות הרגילה שלו, וזה תמיד עובד", אומרת פפר הדני, ובהחלט ממליצה לנסות את זה בבית וגם בבית הספר במצבים של סטרס. 

איורים: depositphotos.com

איור: depositphotos.com