אחת מהסיבות לכך שמטופלים חווים קשיים נפשיים, קשורה לחוסר היכולת להכיל רגשות קשים. עצם הנכונות להיות במודעות לסבל, להצליח להתמודד איתו ולא לברוח ממנו, הם משתנה בעל חשיבות קריטית כדי לצמוח מהמשבר.
הרעיון הוא להבין שאפשר לשאת את הסבל, מבלי להתרסק. המטופל לומד שהוא מסוגל לעבור את המשוכה, גם אם היא נראית בשלב ראשון גבוהה ובלתי עבירה. הטיפול הנפשי שואף לאפשר למטופל לקבל את הרגשות המגוונים והעשירים שהחיים מזמנים לנו במטרה לעזור לאותו אדם לצלוח את המשבר ולהמשיך בחייו באופן מיטבי.
אף אחד מאיתנו לא יכול להתעלם מההתמודדות הנפשית הקשה מנשוא שמאפיינת רבים בשמונת החודשים האחרונים שחלפו מאז פרוץ המלחמה. לראיה, אנו עדים לעלייה ניכרת במספר הפניות לעזרה נפשית, המגיעות מכלל האוכלוסיות והמגזרים. המון אנשים פונים אלינו לאחר שחוו סוגים שונים של התקפי חרדה, כמו גם מטופלים שלמרבה הצער מתמודדים עם תסמיני פוסט-טראומה כתוצאה מאירועים מכוננים ומשני חיים, אותם חוו מדרגה ראשונה. זה מתבטא באנשים שמצויים בחוסר תפקוד, לא מצליחים לישון, לעבוד, לתקשר עם הסביבה ואפילו לצאת מן הבית. הם מתמודדים עם מחשבות טורדניות, פחדים וחרדות, ששינו את חייהם מקצה לקצה.
באחד המקרים יצא לי לטפל בחודשים האחרונים באישה מהמגזר הערבי. היא התמודדה עם מציאות מורכבת ברמה האישית, אחרי שטיל נפל לה ישירות על הבית באחד מהיישובים בצפון. היא נותרה ללא קורת גג ונאלצה לעבור עם כל אחיותיה לחדר בודד בבית סבתה. היא סיפרה שמצאה את עצמה בין רגע ללא כל פרטיות וכאחות הגדולה שנדרשה לשאת את כל העומס על כתפיה. העול הכבד הזה גרם לה להצפה רגשית גדולה שפשוט פירקה אותה לרסיסים. הטיפול עבורה התבסס על עבודה של ויסות רגשי (כלים מהגל השלישי של ה-CBT) יחד עם מציאת המשאבים שקיימים בתוכה ושימוש בהם מחדש.
רוצים להישאר מעודכנים?
במקרה אחר ליוויתי במשך חודשים ארוכים מפונה מאחד מיישובי הדרום. מדובר על בחור בן 18, שב-7 באוקטובר מצא את עצמו באחד היישובים שנתון היה תחת מתקפת המחבלים. ברגע ששמע את האזעקות והצעקות, יצא לחפש במשך שעות את דוד שלו שיצא לבית הכנסת. לאחר חיפושים נודע לו שהוא נורה בחזה ופונה לטיפול רפואי. הוא נאלץ במשך יממה שלמה לשמור על בני המשפחה והקרובים ששהו בבית, כשרק בערב הם חולצו על ידי כוחותינו. מאז, במשך כחודש שלם שהה לצד מיטתו של הדוד במשך 24 שעות, כשהוא סועד אותו ומסייע לו להשתקם מהפציעה. אותו בחור כלל לא היה עם רקע פסיכיאטרי לפני המלחמה, אולם מאז המקרה הגיע אליי כשהוא מתלונן על הפרעות שינה קשות ופגיעה משמעותית בתפקוד. הדבר הכי קשה שסיפר לי עליו היא 'האשמה' לפיה לא עשה מספיק, ויכול היה אולי לעשות יותר למען הדוד ברגע האמת. גם הפעם נעזרתי בכלים מעולם הוויסות רגשי ולאחר מכן עבדנו על תחושת האשמה ועל הפחדים שליוו אותו מאז. לאחר מספר חודשי טיפולים מצבו השתפר באופן משמעותי. הוא מצליח לחזור בהדרגה למסלול חיים נורמטיבי ונראה שהוא בכיוון הנכון.
אלו חלק מהניצחונות הקטנים שהופכים את העבודה שלנו כמטפלים נפשיים למרגשת בכל פעם מחדש. זוהי תחושת סיפוק אדירה, שאולי הדבר 'הקטן' שאנחנו עושים, הינו בעל השפעה גדולה על נפשו של האדם.
בארבע השנים האחרונות אני תומכת ומעניקה טיפול בקו סיוע של כללית שהוקם עוד תקופת הקורונה ומוגדר כקו תמיכה נפשית – סיוע להתערבות קצרת מועד.
מאז תחילת המלחמה ועד היום אני מעניקה סיוע במסגרת שירות זה ומטפלת בפניות כגון חרדה, תסמינים פוסט טראומטיים, כאב נפשי והתמודדות עם האבל. כמובן שיש מטופלים שהטיפול הקצר וממוקד זה יכול שלא להספיק להם ובמקרים אלו , אני מפנה אותם להמשך הטיפול ארוך טווח.
אני מאמינה שכשאנשים חווים חוויות כל כך קשות, הם נמצאים בחושך גדול. התפקיד שלנו כמטפלים הוא להושיט להם יד. המטרה היא בתוך החושך הזה, להעניק להם תקווה ולאפשר להם לראות את האור. עד שיוכלו לחזור להאמין בטוב שבחיים, וחשוב מכל בעצמם.
תגובות