"א'", מספרת שני לובטון, אחות מומחית קלינית בגריאטריה ביחידת קש"ב (קידום ושימור בריאות בבית) בכללית מחוז ירושלים, "היא מטופלת שלי עוד לפני המלחמה. אישה חכמה וחיונית, אבל המלחמה פגעה בה קשות. היא התקשתה לשמור על שגרת הטיפול, לא הקפידה על תרופות, לא ישנה טוב בלילות, דאגה לחתן ולנכד ומרגישה לבד. נפלה בבית מספר פעמים וכל מדדי הבריאות שלה ירדו".
לובטון, תושבת אלון שעובדת בירושלים ואמא לשלושה ילדים גדולים, מספרת שביקורים אצל א' נעשו תכופים יותר ובהתחלה התמקדו בשיחות על המצב, החרדה והדאגה. בהמשך, לאחר שתחושת הביטחון של א' עלתה, צוות היחידה סייע לה לחזור לשגרת טיפול תרופתי, דאג לבדיקות תקופתיות, פיזיותרפיה בבית למניעת נפילות וסיוע מעובדת סוציאלית ותזונאית. במקביל, אורגנה עבורה סייעת שתגיע למספר שעות ביום ותסייע לה.
"בהדרגה", מספרת לובטון, "א' התחילה לחזור לשליטה, לגייס את כוחותיה ולחזור ליכולת הטיפול העצמי שלה. סיפור של א' הוא אחד מיני רבים ומשקף את עבודתנו ביחידת קש"ב, יחידה שהוקמה במטרה לתת מענה למטופלים המרותקים לביתם ולבני משפחתם. מטרת היחידה היא לשמר ואף לקדם את בריאותם ותפקודם של הקשישים המרותקים לבית ולתת מענה לצרכים הייחודיים להם אצלם בבית".
לובטון מדגישה ש"קשישים מרותקי בית הם אוכלוסייה רגישה שמושפעת מאוד מכל שינוי. הם זקוקים לשגרה שלהם שנותנת להם תחושה של בטחון ושליטה. הם זקוקים לקשר עם אנשים אחרים שייתן מענה לצרכים הייחודיים להם ויתנו להם התחושה שבעת חרום 'לא ישכחו אותם בבית' והם יוכלו להמשיך לתפקד ולהיות עצמאיים בביתם ככל הניתן".
ב-7 באוקטובר, כאשר פרצה המלחמה, צוותי היחידה התגייסו לסייע לא רק לא' אלא גם לקשישים מרותקי בית נוספים ברחבי מחוז ירושלים. "ההתגייסות הזו כללה גם התנדבות של הצוותים הרפואיים לטובת המפונים מהדרום והצפון במלונות ברחבי הארץ," מספרת לובטון. "זאת בנוסף לשמירה על שיגרת טיפול ומעקב בקהילה כחלק מהחוסן של העורף".
סיפורה של א' הוא רק דוגמה אחת מיני רבות לעבודתם המסורה של צוותי יחידת קש"ב בכללית מחוז ירושלים. צוותים אלו פועלים יום ולילה כדי לסייע לקשישים מרותקי בית לשמור על בריאותם, תפקודם ועל תחושת הביטחון שלהם, גם בעתות חירום.
תגובות