בצל המלחמה: חמישה מומחים של כללית במחוז ירושלים עונים על השאלות החשובות

איך נדבר עם הילדים על המלחמה?

הפסיכולוג יוסף נחום, מנהל השירותים הפסיכולוגיים בכללית מחוז ירושלים: יש מספר עקרונות חשובים ביותר על איך כדאי ונכון לדבר עם ילדים קטנים על המלחמה בעת הזו. העיקרון הראשון הוא שהדיבור צריך להיות מותאם ומתווך לגיל של הילד ולרמה ההתפתחותית שלו. אנחנו נדבר בדרך אחת עם ילד בגיל הגן או בכיתה א', ועם נער מתבגר בחטיבה או בתיכון נדבר אחרת.

עם ילדים קטנים אנחנו נדבר באופן עקיף, לפעמים דרך משחק, לפעמים דרך סיפור, ונדגיש את החלקים החזקים. למשל, שיש לנו חיילים ששומרים עלינו ושיש מערכת כיפת ברזל ששומרת עלינו.

המתבגרים לרוב חשופים בעצמם למידע. לכן, חשוב לנסות להבין למה הם חשופים, איזו מדיה הם צורכים ומה הם רואים. ננסה לעשות בזה קצת סדר, לסנן.

הכלל הנוסף קשור לאופן שבו אנחנו מתייחסים לרגשות שגואים בנו ובילדים. חשוב שנהיה כנים עם הרגשות שמתעוררים בנו. זה בסדר להגיד לילדים שהמלחמה הזו באמת מפחידה. היא מלחיצה גם אותנו. הילדים רואים אותנו, הם רואים איך אנחנו מתמודדים עם המצב ומפנימים זאת. אנחנו, ההורים, המטפלים הכי טובים בילדים שלנו.

ואחרי השיתוף ברגשות, השיתוף ההדדי, כדאי לסיים במשהו חיובי – לתת תקווה, מבט אופטימי: החיים האלה ממשיכים. המלחמה לא תימשך לנצח ואנחנו נעבור את זה יחד. כולנו.

איך נדבר עם ילד על מוות של קרוב או בן משפחה?

אלעד קובארי לוי, עו"ס קליני ופסיכותרפיסט, עו"ס ראשי במערך בריאות הנפש בכללית מחוז ירושלים: מוות. המילה הקשה הזו כל כך וזקוקה לתיווך עבור ילדים. איך עושים זאת? איך מבשרים לילד על מוות של בן משפחה או כל של מישהו שהוא מכיר?

יש מילים שאנחנו נעדיף להשתמש בהן יותר כשמדובר במוות, אבל צריך לזכור שאצל ילדים, המושג הזה, לפעמים, לא מאוד ברור, ולכן עדיף להשתמש במילים ברורות וסופיות, כמו: "מת", ו"איננו". לא נגיד לילד "עלה לשמיים" או "מסתכל עלינו". מילים אלה יכולות להחדיר בילד מידה מסוימת של חרדה, הוא יחשוש מכך שתמיד עוקבים אחריו. חשוב מאוד לא לשקר. לא לתת לילד לצפות שהמת יחזור. חשוב להיות מאוד-מאוד ברורים.

נוסף על כך, אפשר לדבר עם הילד על מקרה מוות אחר, שהוא כבר מכיר. המוות הרי נמצא מסביבנו מהרגע שאנחנו נולדים וגם מהרגע שהילד נולד. יש בטבע מוות של עצים, של עלים. אלה דברים שגם ילדים קטנים יכולים להכיר ולהבין. לכן, כשאנחנו רוצים לדבר עם ילד על מוות, חשוב שניתן לו דוגמאות שהוא כבר מכיר מעולמו.

חשוב לזכור, שכל תגובה של הילד היא לגיטימית. יש תגובות של חרדה, של בכי. יש ילדים שמביעים זאת בכעסים והתקפי זעם, ויש ילדים שירצו להמשיך ולשחק כרגיל ולא לשמוע על כך, וגם זה בסדר. זו תגובה נורמלית בשלבים האלה.

לכל משפחה יש נרטיב משלה, שאותו נתווך לילדים. יש משפחות שהנרטיב הוא דתי, ושם מדברים על נשמה. יש משפחות שהנרטיב הוא ציוני, ושם מדברים על הגנה על המולדת, על ערכים, על גבורה. חשוב שנזכור להגיד לילד שהמת כבר אינו סובל וכבר לא כואב לו יותר.

איך נסייע לילדים שחוששים להירדם בלילה?

הפסיכולוג יוסף נחום, מנהל השירותים הפסיכולוגיים בכללית מחוז ירושלים:

הורים רבים שומעים בימים אלה מילדיהם: "אמא, אני לא מצליח להירדם", "אבא, אני כבר שעה במיטה ולא נרדם".

1. לנרמל לילד את המצב – מצב החירום מעורר חרדה אצל כולנו. אחד מביטויי החרדה הוא הקושי להירדם בלילה. לכן אמרו לילד: זה בסדר שקשה לך להירדם, זה אומר שאתה בסדר, שאתה מגיב למצב, זה טבעי להרגיש ככה.
2. 2. להרגיע – התפקיד של ההורה הוא להיות עוגן עבור הילד, גם בשגרה וגם במצבי חירום. הציעו לילד כל מיני דרכים להתמודדות עם הקושי להירדם: למשל, בוא נקרא יחד ספר, נאזין ביחד למוזיקה ועוד.
3. פתרון ייחודי – לכל ילד יש מתאימים פתרונות ייחודיים לו, אל תהססו לומר לילד "אנחנו מנסים כל מיני דברים, עד שנמצא את הדברים שיעזרו לך להירדם יותר מהר בלילה. אפשר לנסות לילה אחד תרגיל מסוים, אם הוא עובד, להמשיך בו. אם לא, לנסות תרגילים אחרים.

איך נעזור לילדים שחזרו להרטיב?

אלעד קובארי לוי, עו"ס קליני ופסיכותרפיסט, עו"ס ראשי במערך בריאות הנפש, כללית מחוז ירושלים: במוקדי הסיוע שלנו התקבלו לא מעט פניות הקשורות לילדים שחזרו להרטיב בלילה במיטה. חשוב שנזכור שזו תופעה נורמלית ושכיחה בקרב ילדים. בשפה המקצועית המצב הזה נקרא "רגרסיה" – חזרה לשלב קודם. כשאנחנו מרגישים פחד, מצוקה ולחץ, אנחנו מגיבים לזה, ופעמים רבות התגובה של ילדים היא גופנית.

חשוב להגיד לילדים שזו תופעה נורמלית. חשוב שהילד יבין שהוא לא חריג ושזו תופעה שכיחה שיכולה לקרות. חשוב להסביר לילד למה זה קורה לו. מאוד חשוב להיות שם עבור הילד. לא לנזוף בו, לא לכעוס עליו. פשוט לנרמל את זה.

ברוב המקרים, ההרטבה תחלוף מאליה גם בלי עזרה מקצועית, אם אנחנו ההורים נהיה שם עבור הילד. אם המצב נמשך, יש פתרונות שונים וייחודיים לכל ילד. חשוב לזכור שאין פתרונות קסם. יש ילדים שיעזרו להם כלים לוויסות עצמי, כמו מדיטציה, נשימות, הרגעה. לילדים אחרים יעזרו פעילות ספורטיבית או שיחה עם הוריהם, ויש ילדים שיזדקקו לייעוץ מקצועי.

איך נסייע למבוגרים להתמודד עם חרדה ומצוקה?

פרופ' יורם מערבי, מומחה לגריאטריה ושיקום, כללית מחוז ירושלים: יש שלושה כללים להתמודדות עם חרדה ומצוקה אצל אזרחים מבוגרים.

הכלל הראשון – צמצום החשיפה לתקשורת: לטלוויזיה, לרדיו ולמדיה החברתית. החשיפה רק מגבירה את החרדה.

הכלל השני – הקפדה על סדר יום קבוע: באיזו שעה לקום, באיזו שעה ללכת לישון, באיזו שעה לקחת מנוחה, ארוחות בזמנים קבועים וכו'.

הכלל השלישי – פעילות גופנית: לבצע תרגילי התעמלות בבית, על המזרן, על השטיח, במיטה.

דגשים לשיחה עם סבים וסבתות שלנו בעת מצוקה

פרופ' יורם מערבי, מומחה לגריאטריה ושיקום, כללית מחוז ירושלים: גם בשגרה אנו מתקשרים לסבא, סבתא, אימא ואבא ודורשים בשלומם. אבל בזמנים אלה יש תסריט שיחה מומלץ: הרגיעו אותם – צריך לזכור שהם עצמם דואגים קודם כל לנו, בני המשפחה שלהם. לכן כדאי לפתוח את השיחה בכך שכולנו מרגישים בטוב. זה יקנה להם את תחושת הביטחון, ורק לאחר מכן ודאו איתם איך הם מרגישים.

לאחר מכן חשוב לוודא עימם האם הם היו בקשר עם אנשים, האם הם לא לבד, האם מישהו מגיע לבקר אותם; לשאול ולהתעניין האם עשו את הדברים שהם אוהבים. למשל, "עשית התעמלות היום?", "עשית את היוגה שאת אוהבת לעשות?", "האזנת לקונצרט?" ועוד.

לסיכום: דברו על כך שכולם, גם הם וגם אתם, מרגישים בטוב, והזכירו להם את המטלות המומלצות.

איך נשמור על חדות המחשבה בקרב המבוגרים בחירום?

פרופ' יורם מערבי, מומחה לגריאטריה ושיקום, כללית מחוז ירושלים: בימים אלה עשויים מבוגרים לסבול מירידה קוגניטיבית, שבאה לידי ביטוי בבלבול ובפגיעה בזיכרון. הראש כבר לא צלול וחד כמו שהיה פעם.

להלן כלים שהוכחו כיעילים לעצירת הירידה הקוגניטיבית:

1. הפעילו את המוח, בצעו פעילויות מנטליות. למשל, משחקי לוח, משחקי חברה, קריאת ספר והאזנה למוזיקה.
2. שמרו על הקשרים החברתיים שלכם בין אם בשיחות טלפוניות או במפגשים פיזיים.
3. נהלו חיים אמיתיים. צאו מהבית, ראו את השמיים, הרגישו את הרוח על הפנים, פגשו אנשים. כל אלה יסייעו לכם לשמור על המוח.

איך נקפיד על הרגלי תזונה גם בחירום?

אילת מלניק, תזונאית קלינית, כללית מחוז ירושלים: הכלל ראשון – הקפידו על ארוחות מסודרות: ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב. נסו לשמור על שגרה. השתדלו לא להיות רעבים מדי במהלך היום כדי שלא תתפתו לנשנושים מיותרים.

סדר הוא לא רק בלוח הזמנים, אלא גם בתוך הצלחת. נסו לשלב בכל ארוחה את כל אבות המזון – פחמימה, חלבון, ירק, קצת שומן. לדוגמה, חזה עוף או טופו עם אורז או עם קינואה וסלט ירקות.

הכלל השני הוא ה"ביחד" – הכינו את הארוחה ביחד עם בני הבית, רתמו את הילדים למשימת הכנת הארוחה ואכלו ביחד. ה"ביחד" יאפשר הפוגה לשיחה סביב השולחן.

הכלל השלישי הוא ספורט. פעילות ספורטיבית חשובה תמיד, ועכשיו על אחת כמה וכמה. צאו להליכה, עלו ורדו במדרגות, אפילו מספר פעמים ביום, וכך תשמרו על אורח חיים בריא גם במצבי חירום.

איך נשמור על אורח חיים בריא גם בחירום?

יפעת זייצ'יק, פיזיותרפיסטית, כללית מחוז ירושלים: לזוז, לזוז ולזוז! אלה שלושת כללי הזהב לאורח חיים בריא בזמן חירום. זה טוב לנו גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית, זה שומר עלינו ומאזן אותנו מבחינה פיזית ומבחינה נפשית; זה עוזר לנו להתמודד עם החרדות, להיות לרגע ב"כאן ועכשיו". כשהגוף בתנועה, משתחררים בו החומרים הטובים כמו סרטונין ודופמין.

אתם בטח שואלים עכשיו: אבל למי יש זמן? כולנו מול הטלוויזיה ועם הילדים, דווקא עכשיו ספורט? אז כן. דווקא עכשיו. מה שתצליחו לעשות, זה מעולה. גם חמש דקות של מתיחות או קפיצה בחבל יעזרו לכם לשחרר קצת מתח.

פעולות שיסייעו לילדים בעת הצפת רגשות

הפסיכולוג יוסף נחום, מנהל השירותים הפסיכולוגיים בכללית מחוז ירושלים: הילדים חווים ברגע זה התקף חרדה, קשיי נשימה ופאניקה? פעלו בשיטת הרמזור: אדום, צהוב, ירוק.

אדום: עוצרים ומעודדים את הילד להתבונן במה שהוא חווה. אלו יכולות להיות תחושות גופניות, כמו "יש לי דופק מהיר", "אני מזיע", או הבעת רגשות, כמו: "אני מפחד".

צהוב: זה הרגע שבו אנחנו בעצם הולכים עם הילד למחזות הדמיון. שואלים אותו מה היה רוצה לעשות לאותם הרגשות הלא נעימים.

ירוק: מעבר לפעולה. עושים עם הילד משהו שהוא אוהב לעשות ביחד איתנו. כך אנחנו מהווים עבורו עוגן לוויסות החרדה ולהסחת דעתו מהרגשות המעיקים.

חשוב לדעת שמשך התקף חרדה משתנה מאדם לאדם. החרדה, בדרך כלל, עולה ועולה, עד שהיא מגיעה לאיזשהו שיא. מרגע זה ואילך היא מתחילה לרדת. ברגע שהיא יורדת, הילד מסוגל להכיל אותה וגם לקבל חיזוק על כך שהצליח להכיל את מצב החירום.

איך בכל זאת יוצאים לעבודה כשרק רוצים להישאר בבית?

הפסיכולוג יוסף נחום, מנהל השירותים הפסיכולוגיים בכללית מחוז ירושלים: הדבר הכי טבעי שקורה לנו בעת מצב חירום הוא שאנחנו מתכנסים בתוך עצמנו ורוצים להיות לצד הקרובים לנו ולהגן עליהם. התשובה לשאלה הזו מורכבת מראשי התיבות: ממ"ש.

ה-מם הראשונה היא של המחויבות. אני חייב את העבודה הזו לעצמי, מכל מיני סיבות: אני צריך לפרנס את המשפחה שלי, אני רוצה לממש את עצמי ועוד.

ה-מם השנייה היא של המשמעות. יש משמעות למה שאני עושה. למשל, אני עוזר לחלשים בחברה, אני עוזר לאנשים שזקוקים לטיפולים רפואיים, אני מייצר משהו חדש שיקדם אותנו כחברה ועוד.

ה-שין היא של השייכות. כמו שחשוב לחזק את הקשרים בתוך המשפחה, חשוב לא פחות לחזק את המעגלים החברתיים והמקצועיים שלנו.

טעות לחשוב שכשכיוצאים לעבודה, משאירים את הבית מאחור. נהפוך הוא. כשאנו יוצאים לעבודה אנחנו מעבירים מסר לקרובים לנו שאנחנו חזקים ושאנחנו מסוגלים לשאת את מצב החירום, קשה ככל שיהיה, ולהמשיך בשגרת חיינו. באופן הזה אנחנו יוצרים רציפות בין מה שהיה בעבר, עד שהתחיל מצב החירום, לבין מה שקורה בהווה ומה שיקרה בעתיד.

הסרטונים לעזרה עצמית לאוכלוסייה בעורף הופקו בהתנדבות מלאה על ידי כללית במחוז ירושלים יחד עם "אולפני האומה", הנתמכים על ידי הרשות לפיתוח ירושלים, ואיש תקשורת קוה שפרן