הבוקר שבו הבחנתי לראשונה בגוש היה בוקר רגיל לחלוטין, עמדתי לצאת מהמקלחת ופתאום הרגשתי אותו, נעוץ חזק בצד השמאלי של השד, מאיים, נגעתי שוב ולא האמנתי. זה לא כאב וחשבתי שזה רק ציסטה, אבל החלטתי בכל זאת לבדוק. ההחלטה הזו היא ששינתה את חיי.
באותו השבוע כבר הגעתי לכירורג שד. הוא בדק ממושכות, נגע, לחץ וקבע – זה לא מרגיש טוב, עלי לגשת מיד לממוגרפיה. "זה רופא שאף פעם לא טועה" אמרה לי מזכירתו. את הממוגרפיה בצעתי למחרת ולאחר מכן המשכתי לביופסיה. שבוע שלם המתנתי לתוצאות, שבוע שבו כל דקה נדמתה לנצח, ובסופו נקבע "יש לך סרטן בשד בשלב 3, הוא אגרסיבי מאוד, אבל אנחנו נהיה אגרסיביים יותר".
ישבנו אני ובעלי מול הרופאה שפרשה לפנינו עולם מושגים חדש ומאיים – Her2, MRI, PetCT, ניתוח מציל חיים, כריתה… היינו מוכי הלם וכל כך עצובים, אך במקביל התחדדה בי האמונה, האמונה שאני יוצאת מזה. כמו שהסרטן הגיע לגופי כך הוא יעזוב, ומוטלת עלי האחריות להישאר חזקה. החלטתי שעלי להתחיל לברר את צעדי, להכין רשימות ומשימות, לחקור וללמוד, וההחלטה הזו התבררה כאחת מהחשובות שקיבלתי. אספתי מידע מהספרות ומהרשת, הקפתי את עצמי בסיפורי החלמה ובספרי תודעה והבנתי כמה כוח טמון בי.
מתחילת המחלה החלטתי לשתף. ואכן מהרגע הראשון סיפרנו לארבעת ילדינו. כל ילד בהתאם לגילו אודות הסרטן. שידרנו חזית חזקה ואמונה רבה בהחלמה. החלטה זו תרמה רבות להתמודדות המשפחתית הגרעינית, המורחבת וקהילת החברים סביבנו. היא יצרה שיח ביננו במהלך המחלה והפחתה ניכרת של אלמנט הפחד מה"לא נודע". אני ממליצה למרות החשש הגדול סביב זה- להיות אמיצים ולשתף.
את המלווה הראשונה שלי מעמותת 'אחת מתשע' פגשתי לפני תחילת הטיפולים. היא עברה בעצמה את המחלה, וכבר אז דמיינתי את עצמי מחלימה ועוזרת לנשים אחרות. למדתי שמחשבה יוצרת מציאות פנימית, שאני לא צריכה תמיד להאמין למחשבות השליליות שמגיעות אלא להחליף אותן במחשבות שעוזרות לי ומעודדות אותי, ושבעזרתן אחלים. האמנתי בכל ליבי שהגוף שלי יבריא.
ארבעה ימים לפני תחילת הטיפולים נתקפתי בהלה, כמעט ויצאתי לתוכנית אלטרנטיבית על דרך שינוי התזונה אך ברגע האחרון הבנתי שזה יהיה חסר אחריות מצדי, הבנתי שדווקא השילוב בין הגוף לנפש. הרפואה האינטגרטיבית המשלבת בין טיפולים קונבציונאליים וטיפולים אלטרנטיביים- היא הדרך הנכונה עבורי. והיא תביא אותי להחלמה.
לטיפול הראשון הגעתי מחומשת בשמלה, איפור מושלם ופן הורס, לא הייתי מוכנה למראות הקשים, קרחות, פיאות, מחטים וכאב שלא יעלה על הדעת, יצאתי משם בעיניים דומעות, כאילו מנסה לברוח. אחת האחיות מצאה אותי בחוץ המומה, ומיד שידכה אותי לאישה מדהימה בשם אילנה, קודם היא הראתה לי את הפאה שלה ואז סיפרה לי שהיא לקראת הסוף, היא נקיה. ישבתי לידה והנה הנוזל הכתום מתחיל להגיע, הרפיתי את גופי והחלטתי שאני נותנת לנוזל לצלול פנימה ולהבריא אותי.
כבר בערב הראשון החלו תופעות הלוואי הקשות, והן המשיכו ללוות אותי חצי שנה, כאבים בכל חלקי הגוף, בחילות יומיומיות, קרחות ועייפות בלתי נגמרת. ואני אט אט לומדת כיצד לשמור על כוחותיי. קניתי פאה אך בגלל החום הנורא, החלטתי לא להתבייש וללכת עם קרחת. כך נתתי כוח לאחרות סביבי ובמיוחד לעצמי. מסביבי מבול של אהבה ואני פורשת ידיים לתוך השפע הזה. כל יום אני משתדלת להיות טובה יותר מאתמול והתודעה שלי הולכת וגדלה. אני מבינה שלכל דבר יש סיבה ובסופו של דבר הכול קורה לטובתי. אחרי חצי שנה של כימותרפיה המשכתי לטיפולים ביולוגיים ובקיץ של אותה שנה עברתי כריתה והקרנות, ואט אט התחלתי לשוב לשגרה.
במאי 2019 הגשמתי חלום והצטרפתי בעצמי לקורס מלוות בתכנית "לצידך" של עמותת 'אחת מתשע'. היום אני כבר מלווה שתי נשים ועוזרת להן בהתמודדות עם המחלה, ואני מספרת את סיפורי האישי וכיצד הגילוי המוקדם הציל את חיי.
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
תגובות