ברגע ההיסטורי הראשון שלנו כעם, אותו רגע בו יצאנו לחירות, התחיל הלחץ: "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם". הגורמים ללחץ יכולים להיות חיצוניים (פיטורים, עליית מחירים וכד') או פנימיים (דימוי עצמי), והתמודדות מיטיבה יכולה להוליד תוצרים מעניינים (כמו מצות) ולהוות חגיגה אמיתית של חירות מהכבלים של הלחצים והחרדות.
החרדה לגווניה הינה מנגנון הישרדותי שנועד להזהיר אותנו מפני סכנות. במציאות בת ימינו – הכוללת תהליכים ושינויים רבים בתקופה קצרה, הרי זה טבעי לחשוש, להילחץ ואף לפחד מפני העתיד לבוא. למעשה, הלחץ, המתח והחרדה הינם מנגנוני התרעה שנועדו להגן עלינו מפני סכנות וסיכונים, ולסייע לנו בהתמודדות עם האתגרים שהמציאות מזמנת לנו.
מתי לחץ הופך להיות בעייתי? כאשר הוא פוגע בתפקוד שלנו. כאשר הביטויים שלו הם, למשל, הגעה לא סדירה לעבודה/ למסגרת לימודית, צמצום המעורבות החברתית שלנו, ירידה במצב הרוח, פגיעה בתחושת המסוגלות שלנו, וכאשר הוא מלווה בהתפרצויות בכי או כעס.
אז מה אפשר לעשות?
שאלת ההתמודדות עם הלחץ מתחילה קודם כל בהתייחסות להקשר שבו אנחנו פועלים. היכולת שלנו להתמודד עם מגיפה עולמית כבר שנתיים, עם התעצמות של איראן, עם מלחמת רוסיה- אוקראינה ועם גל הטרור הנוכחי, נמדדת ביכולתנו לתת לגיטימציה לרגשותינו בתגובה למציאות מאיימת כזו. מרגע שקיבלנו את קיומו של הלחץ, מחצית מעוצמתו פוחתת. חשוב לתת לגיטימציה לרגשות של לחץ וחרדה שפוקדות את הקרובים אלינו או אותנו עצמנו.
כדי להפחית את עוצמת הלחץ וכדי לצמצם את כמות הזמן שאנחנו מקדישים לדאגות ולחששות המלווים אותנו, רצוי להכניס ללו"ז היומי "זמן דאגה". הכוונה היא ל- 10 דקות במהלך היום במסגרתם אנחנו מאפשרים לעצמנו לעלות את כל הדברים שמדאיגים ומטרידים אותנו – אלו הקשורים לקורונה ואלו הקשורים לכל התחומים בחיינו. ניתן גם לרשום את כל הדאגות והטרדות שעולות על גבי דף. הקדשת 10 דקות מרוכזות כאלו ביום עשויה לצמצם את הופעת הדאגות והלחצים בשאר היום. וחוץ מזה, רצוי לצמצם חשיפה ממושכת לתקשורת. התעדכנות במצב הביטחוני בארץ ובמלחמת רוסיה- אוקראינה כל 10 דקות מעצימה את רמת הלחץ והמתח שלנו.
המציאות שלנו – בידודים של הילדים וימי מחלה מקשים עלינו לשמור על שגרה בריאה ועל תחושת המשכיות וקביעות, וכרוכה בלחץ מתמיד. בתוך אי הסדר הזה, אנחנו יכולים לעשות סדר מסוים שיקנה תחושה של רציפות והמשכיות. בניית שגרת פעילויות, פיתוח מנהגים משפחתיים חדשים, ושמירה על אורח חיים בריא מחזקות את התחושה שלנו, שאנחנו היינו פה לפני הקורונה, ונמשיך להיות גם אחרי שהיא תיעלם.
אל תשכחו לנשום. עצרו מדי פעם, להתבונן, להתארגן, וכמובן, לפנק את עצמכם. עשו משהו שאתם אוהבים לעשות – לבשל, לצייר, להרכיב פאזלים, לצפות בסדרה או בסרט. הקדישו זמן לפינוקים קטנים ורגעי שלווה שמאפשרים להשתחרר ולו לזמן מועט מהמתח והלחץ המאפיינים את השנתיים האחרונות.
ואחרון חביב וחשוב ביותר – אל תישארו לבד. היו בקשר, הישארו מחוברים. לא רק ברשתות החברתיות, אלא גם במפגשי פנים אל פנים. שתפו את הקרובים אליכם ברגשותיכם ובתחושותיכם. פנו לעזרה כשאתם במצוקה. עודדו אחרים לצאת אתכם לבילויים. אל תוותרו על החגיגות כשיש סיבה טובה וגם כשאין סיבה למסיבה.
השירות הפסיכולוגי במחוז ירושלים כולל כ-100 פסיכולוגים הנותנים שירות בארבע זרועות – מרפאות בריאות הנפש של הכללית, מטפלים עצמאים בבריאות הנפש, פסיכולוגים בהתפתחות הילד ופסיכולוגים שיקומיים בקהילה. בימים אלו נפתח שירות לטיפול ממוקד בילדים ובמשפחותיהם במסגרת מערך בריאות הנפש, טיפול חדשני ומקצועי אשר יינתן באופן מקוון.
חג חירות שמח לכם ולבני משפחותיכם!
השירות הפסיכולוגי במחוז ירושלים כולל כ-100 פסיכולוגים הנותנים שירות בארבע זרועות – מרפאות בריאות הנפש של הכללית, מטפלים עצמאים בבריאות הנפש, פסיכולוגים בהתפתחות הילד ופסיכולוגים שיקומיים בקהילה. בימים אלו נפתח שירות לטיפול ממוקד בילדים ובמשפחותיהם במסגרת מערך בריאות הנפש, טיפול חדשני ומקצועי אשר יינתן באופן מקוון.
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן מקודם
תגובות