יהונתן: אנחנו מדברים השנה לא מעט במדור על ההשפעה המבורכת של הקהילה האנגלוסכסית בעיר, זו שתמיד היתה כאן ורק לאחרונה, כך נדמה, התחילה להיות מורגשת באמת בקולינריה.
עמית: נכון. וזו השפעה שלא באה לידי ביטוי בהכרח במאכלים אמריקאיים מובהקים, אלא בפתיחות לטעמים שעד לא מזמן כמעט ולא היו קיימים בנוף המקומי.
יהונתן: אז היום פנינו לאחד ממאכלי הדגל של האומה האמריקאית הנהדרת – עוף מטוגן.
עמית: מאכל אהוב ונפלא במיוחד שכמעט ולא קיים בעיר, למעט כמה הבלחות היסטוריות.
יהונתן: זה לא מדויק. הוא לא קיים במערב העיר. במזרח העיר, סביב לעיר העתיקה ובשכונות הערביות הסיפור של עוף מטוגן הולך חזק מאוד, ומדובר במאכל פופולרי ואהוב מאוד במגזר. התאספו אצלנו לא מעט דיווחים לאחרונה על מה שקורה בגזרת העופות המטוגנים באזור רחוב סולטן סולימאן למשל, אבל לא לשם פנינו מועדות היום.
עמית: אם כך אז לאן?
יהונתן: למקום חדש למדי שהתמקם לא מזמן בחלקו התחתון של רחוב שלומציון המלכה, בואכה מלון ממילא ורחוב שלמה המלך.
עמית: ומשם נמשיך לכיוון העיר העתיקה כי הרי חייבים להשוות?
יהונתן: האמת שלא חשבתי על זה, אבל עכשיו שאתה אומר -– נשמע לי שיש לנו פה כפפה להרים.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, JFC (צילום: אסף קרלה)
למודי ניסיון תחבורתי מהגיחות האחרונות למרכז העיר, פוסחים המבקרים על שלב חיפושי החניה המסורתי ופונים ישירות לחניון שמתחת לכיכר החתולות. משם בצעידה נמרצת לכיוון היעד שמוקדשת, גם כן באופן מסורתי – לשתי פעולות עיקריות: חיפוש מטרות חדשות למדור והעלאת זיכרונות קולינריים.
עמית: אני חושב ששנינו עוד זוכרים היטב את ההתרגשות האדירה שפשתה בעיר עם פתיחת הסניף הראשון של KFC במדרחוב, מתישהו בסוף שנות ה-90 העליזות.
יהונתן: מול גידי יון, ברחוב שמוביל ממדרחוב בן יהודה ל"מלך הפלאפל" על רחוב קינג ג'ורג'. והיה גם סניף בקניון הראל במבשרת. הכישלון של KFC בעיר, כמו בעצם בכל הארץ, היה די קולוסאלי. הטענה המקובלת הייתה ששינויים שנעשו במתכון המקורי משיקולי כשרות הפכו את העוף לפחות טעים ואת הציפוי לפחות פריך ואחיד.
עמית: אחד השלבים החשובים בהכנת עוף מטוגן כהלכתו הוא השרייה במה שנקרא באנגלית "באטרמילק" ובעברית תקנית 'חובצה' – הנוזל החלבי שנותר בתהליך הכנת חמאה. השילוב בין הנוזל החלבי לתבלינים הוא שמאפשר לעוף לספוג טעמים וחשוב מכך – לשמור על עסיסיות בטיגון ולאפשר לציפוי להידבק היטב.
יהונתן: גם אם טעם העוף בעיר היה שונה – אני מודה שאינני זוכר – לא הכשרות לבדה היא שאחראית על כשלון הרשת הזו בארץ. עוף מטוגן, באופן כללי, לא ממש תפס כאן מעולם.
עמית: די הזוי, בתחשב בכך ששיעור צריכות העוף לנפש בישראל הוא מן הגבוהים בעולם. אלא ששניצל זה דבר אחד, ועוף מטוגן או קריספי צ'יקן זה משהו אחר לגמרי. נתחים שלמים, עם עצמות והכל, יותר מלכלך, יותר מספק.
יהונתן: אני עוד זוכר בחיבה את הגרסה של KFC להמבורגר. 'זינגר' קראו לה. סוג של כריך שניצל משודרג. היה להם גם קולסלו מיונזי נפלא.
עמית: אלה מאכלים שבשנים האחרונות הפופולריות שלהם בכל העולם רק הולכת וגואה. חברי הטוב יואב רונאל, שמתגורר בימים אלה בלונדון, מספר שבכל מקום בבירה הבריטית יש על הרצפה עצמות עוף.
יהונתן: ולא רק שם – אם מישהו מחפש מדד חדש לאיסלאמיזציה של אירופה המערבית, אני ממליץ לו שיתחיל מספירת חנויות העוף המטוגן.
JFC (צילום: אסף קרלה)
המבקרים צועדים במורד רחוב שלומציון המלכה ומגלים ש"קדוש" במגמת התרחבות, שיש מקום חדש בשם "המקסיקני", ש"סביח ממילא" עודנו עמוס. בסופו של מסע הגילויים הם ניצבים כמעט מול מלון ממילא, בכיכר שבה פרושים גם השולחנות של "קפית", אל מול שלט שמכריז "J.F.C – Jerusalem Fried Chicken".
יהונתן: טוב, אני ממש מקווה שאחוז קטן מכל מכירה כאן מופנה לטובת קרן הגנה משפטית מפני התביעה שבטח עוד תגיע מארצות הברית.
עמית: לכאורה כן, אלא שגוגל מהיר מגלה שבלא מעט ערים שמתחילות ב-ג' יש מקומות בשם הזה – ג'קרטה, ג'והנסבורג… אולי אפילו ג'לאלאבד שבאפגניסטן. בכולן מקומות בשם JFC שמגישים עוף מטוגן.
יהונתן: המקום נראה, איך נאמר בעדינות, מהפחות מושקעים. קודם כל, זו שעת צהריים מאוד מוקדמת, המקום פתוח אולי רבע שעה, וכבר יש בחוץ שני שולחנות מלוכלכים ולא מפונים. המיתוג כולו, אם אפשר לקרוא לזה ככה, נראה כאילו לקחו תמונות פרסום של רשת עוף מטוגן מפורסמת אחרת ושתלו עליהן את האותיות JFC.
עמית: שלא נאמר, החליפו את ה-K ב-J. בפנים יש ויטרינה עמוסה בנתחי עוף מטוגנים שונים – שוקיים בשני ציפויים, כנפיים, שניצלונים ישראלים למראה וגם נאגטס בסגנון האמריקאי המוכר.
יהונתן: לצד העוף ויטרינה דומה של תוספות – צ'יפס, טבעות בצל וצ'יפס בטטה – הכל מטוגן ועומד, וזה מדליק יותר מנורת אזהרה אחת או שתיים.
עמית: דווקא עוף מטוגן הוא מאכל שכמעט לעולם לא אוכלים היישר מסיר הטיגון אלא להפך – נותנים לנתחים להצטנן מעט על רשת. זה מאפשר להגיר את עודפי שמן הטיגון וגם להוסיף תיבול יבש או להבריש בשמן מתובל. אז זה שהעוף עומד מטוגן ומוכן וממתין ללקוחות זה ממש מקובל. התוספות, כפי שאמרת – הרבה פחות.
יהונתן: קצת מפתיע שאין שום תוספת פרט למטוגנים. אין קולסלו, אין תירס, אין כל מיני דברים שהתרגלנו לקבל ליד עוף מטוגן. אה, בעצם יש אורז. מה קשור אורז לעוף מטוגן?
עמית: והכי מבאס – אין דלי. ערימה של נתחי עוף מטוגנים שמוגשים בדלי זה אחד הסמלים הכי מובהקים שיש לאוכל מושחת ומהנה. בתמונות שבתפריט זה מופיע, במציאות לא קיים. הכל ביחד מתחבר למקום שמרגיש כאילו פתחו אותו בלי מחשבה יתרה ובעיקר בלי הבנה עד הסוף של תנאי השוק הקשוחים בעידן הנוכחי. מיתוג הוא לא הכל, אבל לצאת לדרך עם תמונות שנראות כאילו עיבדו אותן ב"צייר" של הווינדוס זה קצת מעבר לגבול החובבני.
JFC (צילום: אסף קרלה)
על אף היעדרו של הדלי המיוחל בוחרים יהונתן ועמית בארוחה המשפחתית הגדולה ביותר שמציע במקום ואשר כוללת – במחיר של 170 שקלים – שני מגשים של נתחי עוף שונים. את כל התוספות וכן שתייה קלה ורטבים.
יהונתן: לפחות בדבר אחד יש כאן אמת בפרסום – הארוחה המשפחתית, כשמה כן היא. כמות עצומה של עוף: ארבע שוקיים חריפות, שלוש שוקיים בציפוי רגיל, 7-6 כנפיים, המון שניצלונים ונאגטס וערימות נדיבות של צ'יפס, צ'יפס בטטה טבעות בצל וגם האורז הלא קשור שמוגש עם תבשיל אפרורי של אפונה וגזר.
עמית: קצת הזוי שאין איזה חתיכת משהו טרי. איזה סלט חי, משהו. אפילו קולסלו היה נחשב מרענן לצד הכבודה הזו. מחלקת הרטבים בינונית ומבאסת מאוד בכל המובנים. קודם כל – אי אפשר להגיש לצד עוף רטבים בקופסיות זעירות שבקושי מאפשרות לטבול בהן את הנתחים. והטעם? כאילו אספו את כל הרטבים של "אסם" מהסופר ושפכו לכלים קטנים. סתמי מאוד.
יהונתן: לא צריך חמישה רטבים, אפילו לא שלושה. אבל תנו לי רוטב אחד שהוא שלכם, חריף-מעושן-מתוק כזה, איזה ברביקיו מגניב, לא יודע. משהו שאתם עומדים מאחוריו. היעדר הרוטב לטבילה זועק בעיקר נוכח רמת העוף, שהיא בסדר גמור. הציפוי של השוקיים והכנפיים מוצלח מאוד.
עמית: הציפוי החריף טעים יותר – חריפות עדינה שלא שורפת אך מורגשת. הבשר נותר עסיסי מאוד, במיוחד במקרה של השוקיים. די בטוח שמדובר בעוף טרי, ואני חושב שהוא לא עבר השרייה כלשהי שנועדה לשמור על העסיסיות שלו – לא מי מלח וסוכר ולא תחליף כשר לחובצה החלבית. ועדיין – יש עסיסיות וטעם מוצלחים.
יהונתן: הייתי שמח לתיבול מעט יותר מודגש, במיוחד בכנפיים. בהיעדרו ובהיעדר רוטב מעניין החיסרון של משהו מרענן כמו קולסלו מורגש אפילו יותר.
עמית: מבין שני נתחי החזה השניצלונים הישראלים, אלה בציפוי הסומסום נראים קנויים ותעשייתיים לעומת הנאגטס שנהנים מטעם מעט יותר ביתי ומוצלח. יש פער מאוד גדול בין הנתחים על העצם – הכנפיים והשוקיים – לבין הנתחים ה"לבנים".
יהונתן: זה קורה בעיקר בגלל הרטבים. לבשר החזה שממנו מכינים את השניצלים והנאגטס יש הרבה פחות טעם משל עצמו והרבה פחות עסיסיות. מיונז שום תעשייתי, קטשופ חלש מהסוג שאתה כבר לא מצפה למצוא במסעדה, טריאקי לא קשור – כל אלה לא עוזרים.
עמית: והכי חמור – התוספות. לא עובר בשנת 2019, בשום צורה. צ'יפס סמרטוטי לחלוטין, שמזכיר מה שהיה קורה שהיינו ילדים והיינו לוקחים הביתה צ'יפס של בורגראנץ' בשקית. האדים מרככים ומרטיבים, והתוצאה איומה.
יהונתן: צ'יפס הבטטה סבירים מעט יותר הודות לציפוי הפריך וטבעות הבצל סבירות ככל שטבעות בצל יכולות להיות. אלא שהטיגון מראש וההמתנה הפכו את הכל לפושר, רופס ומבאס. האורז הוא כבר ממש מעליב, כאילו פתחו שקית סנפרוסט של אפונה וגזר לתוך מי פפריקה רק כדי להגיד 'הנה יש לנו גם משהו מבושל'.
יהונתן כהן ועמית אהרנסון, JFC (צילום: אסף קרלה)
המבקרים מותירים אחריהם גל עצמות עוף מכורסמות לצד ערימת של תוספות כמעט לא נגועות. בדרכם החוצה מתעניין אחד העובדים בחוויה ומעדכן שהתוספות – ובראשן הצ'יפס – נמצאות בדרך להחלפה.
עמית: אז לכאורה במקום ששם את העוף בראש בסדר היום היינו רוצים לומר משהו כמו – עוף טוב, הכל טוב. והעוף פה, בסך הכל, בסדר גמור ועומד ברוב חוקי הז'אנר.
יהונתן: הבעיה – והיא לא בעיה פעוטה – היא כל מה שמסביב. מהנראות של המקום והמיתוג דרך התוספות ועד הרטבים. אמרנו בהתחלה – עוף מטוגן יכול לעמוד, אולי אפילו צריך לעמוד. תוספות ממש לא. טגנו בכמויות קטנות ותגישו. עדיף שלקוח יחכה לצ'יפס מאשר ההפך.
עמית: וגם עניין ההחלפה הזה – מודה שקצת נמאס לי ממקומות חדשים שאנחנו מגיעים אליהם רק כדי לשמוע בדרך החוצה ערימה של תירוצים כמו 'כן נחליף את הצ'יפס'. אם אתם יודעים שהצ'יפס לא טוב – למה פתחתם איתו מלכתחילה?
יהונתן: זו בעצם שורה תחתונה קצת הפוכה מזו שהיתה לנו לא מזמן ב"בובי בורגר" בבית הכרם. שם כל המסביב היה טוב – הלחמניות, הרטבים, הקונספט. רק הבורגר עצמו, הקציצה, סירבה לשתף פעולה.
עמית: ב-JFC העוף עושה את העבודה לא רע, אלא שכל מה שמסביב חייב לקפוץ כמה וכמה כיתות כדי לעמוד בסטנדרט שאנחנו מצפים לראות מדוכן מזון מהיר בירושלים בואכה 2020.
יהונתן: בדיוק. רוטב הבית, איזה מנה צמחונית או טבעונית מגניבה, אולי טוויסט על כריך עוף, סלט, עוד משהו. לא רק לטגן ולקחת תמונות מהאינטרנט. סביר להניח שגם במצב הנוכחי למקום הזה יהיה קהל – איך אמר לנו אחד מקוראינו הקבועים שראה שהגענו לכאן – "רק על האמריקאים בעיר הם יכולים לחיות שנים". נקווה שהבעלים כאן יבחרו שלא להסתפק במה שיש.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, JFC (צילום: אסף קרלה)
JFC, שלומציון המלכה 15, 074-7408877. כשר.
חשבון:
ארוחה משפחתית – 170 שקלים
סך הכל – 170 שקלים
תגובות