אם הייתי צריכה להגדיר את עצמי כמאכל הייתי כריך.
כולכם בטח שמעתם לא פעם ולא פעמיים על הסיפור מאחורי הסנדוויץ'. על מעלליו של הדוכס מהעיירה סנדוויץ' שבאנגליה, ג'ון מונטאגיו, דוכס שאהב להמר בקלפים עד כדי כך שבעת משחק קלפים לוהט הוא נמנע מלקום ולהשביע את רעבונו לכן ביקש שפשוט יכינו עבורו עוף, יטמנו אותו בין שתי פרוסות לחם ויגישו לו לשולחן. עם זאת, לא ניתן לייחס למונטאגיו את המצאת הכריך, סביר להניח שהכנתו אף נעשתה במסורות קדומות מאלו. קחו לדוגמא את הלל הזקן שנהג במסכת פסחים לטמון בין שתי מצות ביחד עם המרור והחסה מעט מקורבן הבשר.
בכל אופן, קשר אישי שלי לכריכים נמצא איפשהו בימי בית הספר היסודי, בערך בגיל שמגלים מעט מרדנות ויחסי לחץ חברתי ובניית אופי, בחרתי לפנות לאמא שלי ולהתלונן על אי שביעות רצוני מאחד הכריכים, אמי בתגובה הסבירה לי שאני גבוהה מספיק כדי להגיע לשיש המטבח ולפתוח את המקרר כמו ילדה גדולה ומעתה והלאה עלי להכין לעצמי את הכריכים ללימודים – כי בסוף – אני יודעת הכי טוב מה אני אוהבת והגיע הזמן 'לשחרר'. זהו אחד הזיכרונות הקולינרים הראשונים שלי ואני מאמינה שמעבר לחינוך שקיבלתי בבית לעצמאות זו הייתה האבן הדרך הראשונה שלי בבניית התדמית הקולינרית שלי היום.
המעגל הקרוב שלי יודע שבשנתיים האחרונות כריכים קיבלו אצלי רובד שונה לחלוטין מעבר לשתי פרוסות מאפה הטומנות בתוכן כל טוב, כיום כריך מהווה עבורי הסתכלות לעתיד ורצונות עמוקים להעניק את כל הטוב שברשותי לישות אחרת, בין אם זה אהבה לבן זוג או בין אם זה לילדים שאני חולמת שיהיו לי, במחשבות הענקתי להם כבר שמות, בחרתי חוגי העשרה והכנתי עבורם תיק אוכל לארוחת עשר וביום שישי יהיה להם את 'הכריך המפנק' בדיוק כמו שלי היה בצעירותי.
בנוסף, אוכל להעיד על עצמי שבאותה נשימה – אני כרגע מוצאת את עצמי אמביוולנטית לגבי התלהבות היתר מכריכים, כיוון שבמדיה החברתית הם נמצאים בכל מקום! *עובדה עלי* – אני לא אוהבת את מה ש'טרנדי' ואף תופסת מרחק ומפנה את ראשי הצידה, יש משהו שגורם לי לסלוד ממה שכולם רוצים באותו הזמן. אל תטעו אני ממש מפרגנת ומעריכה את כל אנשי התעשייה שעושים חייל וגורמים לכולם לחייך ולשבוע מכריכים ברחבי הארץ. אך עבורי יש בכריך דבר מה מאוד אישי שאני מעדיפה להשאיר בגבולות ה'קשה של הלחם' ולחלוק רק עם הסביבה הקרובה אלי, כמו ירושה שמעבירים מדור לדור.
כריכים מה המטרה שלהם לדעתכם? הם למטרת ניידות? יש בהם מעבר לאיגוד חומרי גלם שלא נועדו להיות פרוסים בצלחת? מה הרים את הכריך למעמדו הנוכחי היום? פעם הבאה שתכינו לעצמכם כריך, סנדוויץ', בייגל או טוסט – תחשבו על זה.
בחגיגות יום ההולדת שלי שחל בתחילת החודש החלטתי להגיש מגוון כריכים ומטבלים במקום חטיפים או ארוחה 'מפונפנת'. היה כריך עם ריבת משמש, שום קונפי, אורוגלה וגבינת עיזים מיושנת. כריך עם לאבנה וסלטון חצילים חרפרף עם עגבנייה, כריך עם סלט הביצים המופרסם שלי עם צנונית ומלפפון שנפרסו דק-דק במנדולינה ואוגדו יחד עם נקניק מורטדלה.
אז הנה לכם מתכון מנצח מהארסנל שלי שתמיד ללא יוצא דופן מתחסל בעשר דקות.
לכל מסיבת דירה או אפרטיבו אני מתבקשת ואף נדרשת להכין אותו.
מתכון לסלט ביצים, שאני בטוחה שיהווה תוספת נפלאה לכריך הבא שלכם, בין אם זה כתוספת לעוף שנשאר מיום האתמול, או שניצל (גם קר שישר נשלף מהמקרר ואתם לא טורחים לחמם כי אתם יודעים שהוא הכי שווה גם ככה!), או רק עם פרוסת עגבנייה.
מתכון לסלט ביצים
מצרכים:
5 ביצים
2 תפוחי אדמה בינוניים
חצי צרור פטרוזיליה או חופן עירית
3 מלפפונים חמוצים קטנים/בינוניים במלח,
5-6 כפות מיונז איכותי
אופציונלי – אני בדרך כלל קוצצת פלפל ירוק חריף לקוביות קטנות ובייקון מטוגן ומיובש ומוסיפה גם כן.
אופן הכנה:
בסיר מניחים את התפוחי אדמה והביצים יחדיו, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
כשהתפוחי אדמה רכים (יש לנעוץ מזלג כדי לבדוק, במידה וחודר בקלות ולא מפרק את התפוח אדמה לחצי – סימן שהם מוכנים), יש לסנן את המים ולהניח בצד עד שתכולת הסיר תתקרר. במקביל, נקצוץ את עשב התבלין שבחרנו בין אם זה עירית או פטרוזיליה, נשים בקערה ונוסיף אליה מלפפונים חמוצים קצוצים, ואת הפלפלים החריפים גם כן נקצוץ.
בתנור שחומם מראש ל200 מעלות נפרוס את הבייקון על נייר אפייה וניתן לו להשחים למשך 5 דק (כל תנור וההישגים שלו) על הבייקון להיות שחום היטב וקריספי עד מאוד.
לאחר שהוצאת את הבייקון מהתנור יש להניחו על נייר סופג ולאחר מכן ניתן לקצוץ גם אותו ולהוסיף לקערה.
וכעת בחזרה לתפוחי אדמה והביצים, מתחת לזרם מים קרים קלפו את קליפות הביצים ואת התפוחי אדמה (אני אישית משאירה את קליפות תפוחי האדמה אך זה אופציונלי בלבד). חתכו את הכל לקוביות לא שוות והוסיפו לקערה עם כל שאר המרכיבים. הוסיפו מיונז, תבלו במלח ופלפל שחור כאוות נפשכם וערבבו היטב.
הכניסו לקירור לשעה וחצי ובתיאבון!
מזל
בן
איזה כיף לקרוא את הכתבות של רות. יופי של כתיבה ויותר מהכל- תמיד מתכונים מושלמים.