נכון שזה נראה מרחוק כאילו כל יום שלי באיטליה הוא בגדר חופשה, אבל כסטודנטית, חיי השגרה שלי הם בדיוק כמו של כל סטודנט ממוצע בארץ. טוב, בערך.
אני לא מרבה לצאת מגבולות ברה יותר מדי, אלא אם יש טיול מטעם הלימודים או אולי סידורים בטורינו, אבל הפעם החלטתי שמגיעה לי חופשה כמו שצריך כדי לחגוג את סיום תקופת המבחנים הקשה והחזרה לארץ (לביקור מולדת). לכן הזמנתי את עצמי לחברה מהלימודים שמתגוררת באחד המקומות הקסומים באיטליה. חברתי ויטוריה, גרה בפרבר של ג'נובה–נרווי. היא גרה ממש על הים, בבית ששימש בעבר כבית הארחה לצאר הרוסי בשלהי המאה ה-19.
פעם התארח כאן צאר רוסי (צילום: רות פון שטראוס)
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מזל על נפלאות המטבח הבולגרי עם מתכון למאפה גבינה הורס
בלילה הראשון שלי אצלה, אבא שלה לוקה ממש התרגש מבואי (מהיותי ישראלית אני משערת) והחליט להוציא את היין הכי טוב ולבשל עבורנו את מיטב מטעמיו. אמא שלה החליטה שאם אני כבר בענייני "חופשה (איטלקית) מן המניין" אז כדאי ואף מומלץ (!) שנפליג לפחות יומיים עם הסירה שלהם מול רצועת החוף – מנמל ג'נובה ועד לפונטה-קייאפה ממש בגב של פורטו-פינו. ובכן, איך אוכל לסרב להצעה שכזו? לאחר ערב משגע שכלל ארוחה לאור נרות ושפע של פסטה (יהיה מתכון אל תדאגו) ויין לבן מאברוצו אני קמה לבוקר של ים (רוחות, גלים ובחילות).
ויטוריה (צילום: רות פון שטראוס)
בתור בת לאב מלח וחייל בדימוס של חיל הים, חשבתי שזה ב"גנים" שלי להיות על סיפון יותר מכמה דקות, אבל אז זהו – שלא! קיבלתי מחלת ים בתוך פחות מרבע שעה! אמנם הצלחתי לישון כל הלילה על הסיפון – היה נפלא לראות את הזריחה ולהיבהל מהשחפים. אבל היבשה ממול קסמה לי יותר. שלבסוף ביקשתי מלוקה, אביה של ויטוריה, שיחזיר אותי לחוף מבטחים.
הנוף של ג'נובה (צילום: רות פון שטראוס)
עוד לא עברה שעה מחזרתנו לנמל, אפילו מחלת הים שלי עוד לא נשכחה, וכבר מצאתי את עצמי בתור ארוך ומשתרך של יותר מעשר דקות מחכה לפוקצ'ה מלאה גבינה (איזו גבינה? הכי טעימה שאכלתי עד כה). משם המשכנו, ויטוריה ואני, למרכז העיר ג'נובה כדי שאספוג קצת קצת תרבות.
הנוף מהתור לפוקאצ'ה (צילום: רות פון שטראוס)
מרכז ג'נובה (צילום: רות פון שטראוס)
חשוב לציין שג'נובה לא כל כך פתוחה לתיירים. ויטוריה הסבירה לי שהבעייתיות בעיר היא המעבר בין העבר לעתיד (בין צעירי העיר לוותיקייה), שלא ממש מקדמים את פניהם לתיירים או בכלל את התיירות בעיר. הם לא ממש מעוניינים להיפתח בפני זרים בעיקר כי הם מפחדים שהעיר תהפוך ליעד תיירותי חם ובכך האופי שלה ישתנה. שהתיירות תגרום לתעדוף של נושאים תיירותיים על פני ענייני הפנים של העיר, ואכן עוד לא נמצא האיזון בין השניים. לצעירים יש מקום להתפתחות בעיר, אבל אין להם עדיין מספיק כוח מול הרשויות עצמן. דוגמא לכך – אזור הטיילת, שבו יש אך ורק חנויות בבעלותם של זרים. אזור זה, הנחשב ליעד תיירותי, מלא ב"קבביות" למיניהן – מסעדות שונות לחלוטין משאר המסעדות בעיר, השינוי ממש הורס את אופי העיר ויוצר "אנטי" כלפי הזרים והתיירים המגיעים דווקא לשם.
לוקה – אביה של ויטוריה (צילום: רות פון שטראוס)
אז כדי לחוות את ג'נובה בצורה הטובה ביותר, ביקשתי מלוקה שיכין לי אוכל ג'נובזי כמיטב המסורת כדי שלכם וגם לי לעולם לא יחסר הטעם לעוד. כך או כך, החלום שלי זה להפסיק לרצות לאכול פסטות. אני עובדת על זה.
אז בפעם הבאה שתתכננו לבקר אותי או בכלל באיטליה, תשקלו לבקר בג'נובה.
מתכון לפסטה איטלקית בנוסח ירושלמי:
מצרכים
חבילת ספגטי (כמות לרביעייה)
10 בצלצלי שאלוט
חצי כפית סוכר קנים או סוכר דמררה
מעט גרידת לימון
קורט מלח ים
שמן זית
חצי כוס גבינת פיקורינו מגוררת
250 גרם ריקוטה בקר (ניתן למצוא לדוגמא במעדניית 'באשר' בשוק מחנה יהודה)
המתכון המקורי הוא עם פלפלים ירוקים מסוג פריג'טלי, אבל כאן בירושלים אני ממליצה להשתמש בפלפל צ'ומה מתוק או במיה בלאדי טרייה.
המצרכים לפסטה פריג'טלי (צילום: רות פון שטראוס)
(צילום: רות פון שטראוס)
אופן הכנה:
***מומלץ להתחיל את הכנת הרוטב כשהמים לפסטה רותחים. עם זאת זכרו – פסטה לא מחכה לרוטב אלא להיפך!
במידה ויש לכם פלפלים – רוקנו אותם מתוכן וחתכו לפרוסות וטגנו, במידה ויש לכם במיה בלאדי – חתכו אותה לחצי וטגנו למשך דקה. הוסיפו כעת גם את פרוסות הבצל.
לאחר שטיגנו את חומרי הגלם שלנו קלות הוסיפו מעט סוכר וחצי כוס יין לבן יבש, נותנים להכל להתאדות, מוסיפים שלוש כפות מי פסטה ומערבבים, בדקו טעמים והוסיפו מעט מלח ים.
לאחר שסיננו את הפסטה והוספנו אותה ישירות לכל הכיף שטיגנו במחבת, נוסיף את הריקוטה תוך כדי פירור ישיר שלה מעל הכל. נערבב טוב טוב הכל במחבת ונוסיף שלוש כפות של פיקורינו מגוררת.
להגיש חם לצד יין לבן צונן,
בון אפטיטו!
מזל.
מזל בשוק מחנה יהודה, השבוע (צילום: קרין בנימין)
תגובות