מזל גדולה ביפן: כך מכינים טאמאגו-יאקי (חביתה יפנית)

ברה פינת יפן. הצצה לחיי החברה שלי כוללת היכרות עם חברתי היפנית, שינו (Shino Matsui), 23, נולדה בפוקאוקה שביפן.

את לימודיה בתיכון העבירה בניו-זילנד. לאחר מכן חזרה לקיוטו לעבוד ולחשוב על הצעד הבא. שינו עבדה באחת המסעדות הנחשבות בעיר, אך זה לא הספיק לה, ביום אחד החליטה לחפש באינטרנט והיא כתבה ממש ככה "אוכל+אוניברסיטה", וכך היא הגיעה ללימודים כאן, בברה, איטליה, באוניברסיטה למדעי האוכל.

• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
• מהפיאצה לשוק מחנה יהודה: מזל בטור געגוע עז לירושלים

המסע המשותף שלנו מתחיל בשיעור חובה לסטודנטים זרים שמסביר לנו כביכול כל מה שמהגר צריך לדעת כשהוא מגיע לאיטליה. אני זוכרת שממש התלהבתי מהעובדה שעומדת להיות לי חברה יפנית. כמו תיירת דאגתי כל הזמן להצטלם איתה (כשהיא בכלל אלופת הסלפי וכל מה שקשור לצילום בפלאפון, בכל זאת, גם לזה יש חוקים ביפן) ולנסות ללמד אותה כמה שיותר מילים בעברית ולתעד את הניסיונות הכושלים והמוצלחים, (שינו כבר כמעט דוברת עברית שוטפת). בכתבה הזו אני אשתף אתכם במקצת על החברות בינינו ועל הבדלי התרבות, שאני עד היום לא מצליחה למצוא תמיד את הגשר ביניהם ועל החוויות שלי מהטיול הגדול ליפן.

דג פוגו נא, או בעברית – אבו נפחא (צילום: רות פון שטראוס)

מערכת היחסים שלי עם שינו היא מאוד מורכבת, שינו אף לא מודעת עד כמה ולמה בדיוק. אני מרגישה שלא תמיד אני יכולה להסביר לה למה – נראה לי כי אני עוד לא מספיק פתוחה תרבותית כמו שחשבתי שאני. כל הסבר מצידי יחשב כפגיעה במי שהיא. למי שלא יודע התרבות היפנית היא תרבות בה איפוק הוא חלק בלתי נפרד מהליכות ונימוסים. אולי לנו כישראלים זה יראה כ'דיסטנס', ולא ממקום מתנשא, אלא ממקום 'קריר', אבל שינו חוזרת ומסבירה לי תמיד שהחצנת רגשות זהו מנהג לחדרי חדרים וגם אם מפגינים חיבה בפומבי היא עדיין יחסית שונה ממה שנהוג אצלנו. היא מחזקת בדוגמא "ביפן זמרים מפורסמים הם אלו שמפריחים נשיקות באוויר, אצלכם הפרחת נשיקה זה במקביל לאמירת שלום".

שוב אני נתקלת במצב שאני תופסת את עצמי ואומרת 'די להשוות! את לא בארץ יותר, תשחררי!' , ועד היום אני לומדת לשחרר. אני מנסה לא לכפות על שינו מנהגים שהיא לא מתחברת אליהם, או התנהגויות שפשוט סותרות את כל מה שהיא גדלה עליו.

שוק צוקיג'י בטוקיו (צילום: רות פון שטראוס)

אבל באנו לדבר על אוכל. נכון? אני אתחיל ואספר לכם ששינו כיום היא מעריצה מספר אחת של במבה וטחינה, אה כן, והחוויאג' של אמא שלי. כשהיא חולה היא מבקשת מרק תימני ממני וכשהיא ממש רעבה למשהו מזין היא מכינה סלט ירקות קצוץ ממש כמו בארץ. היא טוענת שזו הדרך היחידה שהיא מבסוטה מסלט בימים אלו.

בינואר האחרון היתה לי הזכות לבקר ביפן במסגרת טיול מהלימודים. שינו כבר הכינה אותי מראש על כיצד להתנהג ומה לעשות ומה לא לעשות כמו ("ברכבות תנמיכו את הקול שלכם שאתם מדברים, בעצם. אל תדברו") – חשוב לציין כי הכלל הזה לא עבד לנו ביפן כקבוצה –  שלושה ישראלים וחבורת איטלקים נכנסים לרכבת, ובכן, שקט – לא היה. הייתי עשרה ימים ביפן. ביומיים הראשונים, כשהיינו בטוקיו, הייתי מלאת אנרגיות. חיי העיר והפסטורליות האורבנית שלה היתה קסומה בעיניי, הייתי בשיא. אך, לאחר מכן המשכנו צפונה לאזור הכפרים – סטורוקה ביאגאמטה, שם כבר התחיל איזהשהו שינוי ביני לבין עצמי. מעבר לקור המקפיא שחווינו, כמות הדגים וטעמי האומאמי שהוכנסו לי לזרם הדם כבר התחילו להעיב עלי. זה לא שלא היה לי טעים, פשוט כמויות האוכל המלוח שאוכלים בצפון יפן הן מטורפות! כל ארוחת בוקר היתה לי סבל מחדש, סויה ועוד סויה ועוד סויה. באחת מארוחות הערב אפילו דמעתי, ביס ממרק מיסו ואורז הספיקו כדי לשבור את רוחי ולקוות שאני אמצא מה לאכול. ובאמת, שהיה שפע אוכל, פשוט אני כהרגלי עם ציפיות שבכלל לא ברור מהיכן הגיעו, הופתעתי.

טקס אוכל ביפן (צילום: רות פון שטראוס)

"מזל" של ינואר 2018 עדיין התפתחה ולא היתה עם ראש פתוח כמו שחשבה שהיא. הקבלה שלי לכל החוויות מיפן נחתו עלי רק כשחזרנו לאיטליה, כנראה שהכל היה לי כל כך אינטנסיבי במהלך הטיול שהייתי צריכה להתרחק רגע כדי לעכל מה ראינו, מה טעמנו ומה למדנו מהשהייה שם.

עכשיו בהתסכלות לאחור אני יכולה לומר שהיה לי מדהים! הלינה במקדשים עם נזירים, הסאקה המעולה שהיה יותר זמין ממים, האורח חיים השליו של היפנים והעובדה שהם כל הזמן מוקירים תודה בינם לבין עצמם, לאחר, לתשואת האדמה ובכלל תודה על כל מה שיש ברשותם. היפנים ושינו בפרט לימדו אותי שתרבויות אחרות, שונות כפי שיהיו מהתרבות ממנה אני באה, הן דרך ללימוד עצמי על איפוק, קבלה ואסירות תודה.

אני מאמינה שהחברות בינינו היא עוד רק בחיתוליה ויש לנו עוד דרך לעשות, אולי יותר נכון לי יש עוד הרבה מה ללמוד וליישם.

בכל מקרה, כדי להקל על האווירה ולהראות לכם מי זו שינו מצוי, אנחנו נפגשות לסדנת טאמאגו-יאקי בשלל דרכי הכנה.

מצרכים:

3 ביצים

כפית סויה

כפית סוכר

כפית מיונז

שמן זית או קנולה

מחבת קטנה או מחבת מרובעת להכנת טאמגו-יאקי

אופן הכנה:

מערבבים את כל הביצים, לא לטרוף אותם יותר מידי כדי לא להכניס יותר מידי אוויר, רק לשבור את החלבון כמה שניתן, אם יש לכם זמן, תסננו את החלבון מהחלמון עצמו.

מערבבים בפנים מיונז, סויה וסוכר, ערבבו היטב!

במחבת קטנה – תחממו ותוך כדי תכינו לכם בצד נייר סופג שמהול כבר בשמן, על מנת שיהיה לכם קל לשמן כל פעם מחדש את המחבת עצמה.

תוודאו שהמחבת חמה היטב, על מנת לבדוק זאת, עשו מעיין קו בעזרת הצ'ופ סטיקס עם הביצה.

תספגו טוב את המחבת ואז תשפכו מעט מהביצה, עליכם לשים לב שתהיה לכם כמות שווה לגלגול של שלוש פעמים, וודאו שהביצה נשפכת באופן שווה ובמקרה שיש בועות אוויר – נפצו אותן.

כשהקצוות מבושלים התחילו להפריד אותם מדפנות המחבת, התחילו לגלגל לכיוונכם, שמנו טוב טוב את החלק הריק של המחבת בעזרת אותו נייר סופג שהכנתם מראש, גלגלו את הביצה לסוף המחבת וחזרו על הפעולה של שפיכת הביצה לטובת השכבה שניה, וודאו כי אתם שופכים ביצה גם מתחת לקיפול הראשון שלכם. חזרו על פעולה זו עד לקיפול השלישי.

לאחר שסיימתם, יש לכם טאמאגו-יאקי, כל הכבוד עד כה.

הניחו בצד את הטאמגו-יאקי על מנת לתת לצורה להתקבע לדקה שתיים, אל תתנו לביצה להתקרר.

חתכו לרצועות כרצונכם ובתאבון!

טאמאגו-יאקי (צילום: Shino Matsui)

ישנן כמה אפשרויות לגיוון הטאמאגו-יאקי שלכם, תוכלו להוסיף תרד, אצות נורי, גבינה צהובה, עירית, פלפל אדום, שומשום ושעועית ירוקה, דייקון מגורד ורוטב סויה, מה שנקרא – תתפרעו!

תיהנו, מזל.

רות פון שטראוס (צילום: פרטי)

להתעורר עם מזל מהמחניודה – הכל על הקפה האיטלקי