איך עוד לא אכלתם בקרית משה?

עמית: תגיד, אכלנו פעם בקריית משה?
יהונתן: לא שאני זוכר. אחת השכונות האחרונות בעיר שבהם טרם דרכנו במסגרת המדור – עניין חריג למדי, בטח כשמדובר בשכונה ותיקה מאוד.
עמית: אז מסתבר שיש לנו שם לא מעט קוראים, ושחלקם חשו מעט זנוחים.
יהונתן: אבל מה יש שם לאכול?
עמית: מסתבר שיש. מקום בשם הבאגט של המדיצ'י, שכנראה משמש כאחד ממקורות הגאווה לתושבי השכונה, שאיכשהו תמיד הרגשתי כאילו הדבר הכי טוב בה זה הריח שמגיע מהמאפייה של אנג'ל כשהרוח בכיוון הנכון.
יהונתן: אל תזלזל עד כדי כך. בכל זאת, קריית משה היא בית לכמה ממוסדות החינוך התורני החשובים בעיר, ובראשם ישיבת מרכז הרב.
עמית: אני מהאחרונים שיזלזלו בדוכן באגטים. וזה גם בדיוק מה שכתבו לנו – אם על דוכני חביתות בקרית היובל התפייטתם, ואם עד לבאגט של "נשנושים" בשורש הרחקתם, איך עוד לא אכלתם במדיצ'י?
יהונתן: אם הייתי יודע שיש מקום כזה, עם שם נפלא כזה, שנשמע בין מנה הזויה ב"מחניודה" לבין כותרת לסיפור של אתגר קרת, כבר מזמן הייתי רץ לשם. אז למה אנחנו מחכים?

• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
• בינתיים, על גלקסיה אחרת, או באיטליה, מזל הירושלמית באפרטיבו

יעד הביקורת שוכן במה שנחשב לעורק הראשי של קריית משה, שדרות המאירי שחוצות את השכונה מקצה לקצה. באמצע השדרה שוכנים שני קיוסקים – באחד מהם פועל "מדיצ'י" ואילו בשני פועל "פלאפל מגיד" ההיסטורי.
עמית: לדעתי לא הייתי כאן יותר מעשרים שנה.
יהונתן: לדעתי לא הייתי כאן מעולם. בטח שלא אכלתי.
עמית: לי יצא לאכול את הפלאפל הזה כמה פעמים. התיכון שלי היה לא רחוק מכאן, זה אחד הדוכנים הוותיקים והמיתולוגיים בעיר, אפשר לומר.
יהונתן: גם המדיצ'י הזה, מסתבר, כבר לא ממש שחקן צעיר בזירה. ועדיין, מה שמדהים לגבי שני המקומות האלה הוא שאין לגביהם כמעט שום אזכור ברשת האינטרנט, למעט כתבה אחת באתר "מאקו" שבה ציינו את השקשוקה של "מדיצ'י" כמנת אוכל רחוב ירושלמית מצטיינת.
עמית: לא נרביץ איזה פלאפל קטן על תקן מנה ראשונה לזכר ימים עברו?
יהונתן: לפי איך שהדוכן נראה הם עברו כבר לפני די הרבה זמן. הדבר היחיד שנראה לא מאובק הוא מוצרי הסיגריות. יש פה בקבוקי יין לבן על המדפים שכבר הצהיבו, ואפילו העיתונים של היום נראים בני 20.

"פלאפל מגיד" (צילום: אסף קרלה)

המבקרים ניגשים לדלפק ההזמנות של דוכן הפלאפל, שבאופן מוזר משהו פונה לכביש ולחלק הצדדי והצר של השדרה. בתוך הדוכן הם מגלים גבר מבוגר מדי, חובש כיפה שחורה, שמטגן במרץ כמויות לא קטנות של כדורי פלאפל. כשיהונתן ועמית מתעניינים האם ניתן לקבל שתי מנות פלאפל הוא משיב ב"בטח, אבל רק שנייה", יוצא מהדוכן ונעלם כשהוא מותיר אחריו את סיר הטיגון עמוס בכדורים שהולכים ומזהיבים.
עמית: טוב מה אנחנו עושים עכשיו? נותנים לפלאפל שלו להישרף?
יהונתן: אחת הסיטואציות היותר הזויות. מי זה האיש המוזר הזה? למה הוא התחיל לספר לנו סיפורים על סגן נשיא ארצות הברית אל גור? ולמה הוא חושב שאנחנו מהשגרירות האמריקאית ושאנחנו יכולים להביא לכאן את טראמפ?
עמית: ההימור שלי – הוא הלך להביא פיתות.
יהונתן: כמו שהדוכן נראה עדיף שיביא עוד כמה דברים. יש פה טחינה במראה תעשייתי לגמרי שעל חלקה העליון קרום של מקררים, אריסה מקופסת שימורים, מלפפונים חמוצים, פלפלי שיפקה וצלוחית של בצל בסומאק, שאף היא נראית כאילו עמדה בחוץ כמה שעות, או אולי כמה ימים.
עמית: אנחנו נהיה חייבים להציל לו את הפלאפל שלא יישרף, זה ברור לך. אולי כבר ניכנס ונרכיב לעצמנו את המנה?

"פלאפל מגיד" (צילום: אסף קרלה)

עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "פלאפל מגיד" (צילום: אסף קרלה)

המבקרים מחליטים לגלות תושייה, מאתרים לצד סיר הטיגון את הכף המחורצת ושולים החוצה את הכדורים הזהובים. כמה דקות לאחר מכן שב בעל הדוכן למקום כשהוא חמוש בשקית של פיתות טריות. לא ניכר כי הוא מבחין בכך שיהונתן ועמית התערבו לו בעבודה. כמה שניות מאוחר יותר והשניים כבר ישובים על שניים מכסאות הפלסטיק הדהויים שניצבים בחזית הקיוסק, חמושים כל אחד במנה פלאפל.
עמית: כמומחה המדור לענייני פלאפל אבקש שתתחיל במבחן הכדור הבודד.
יהונתן: פלאפל חסר טעם למדי. צהבהב ודל מאוד בתבלינים. משהו במרקם מוזר לגמרי – אלה לא פלאפלים פריכים, אלה פלאפלים קשים, ממש. המעטפת החיצונית שלהם על גבול השוברת שיניים. לפחות זה מרגיש טרי…
עמית: אנחנו הוצאנו מהשמן, איך יהיה לא טרי?
יהונתן: בסופו של דבר זו מנה שכאילו יש בה את מה שיש בפלאפל מאז ומעולם – פיתה טרייה, כדורים חמים, טחינה, סלט ירקות חתוך ברישול, מעט חריף וחמוצים, אלא שהכל פשוט מדי, סתמי, חסר כל תחושה של השקעה.
עמית: אני מודה שאני לא מצליח לזכור איך המנה הזו עומדת ביחס למנות שאכלתי כאן בצעירותי. אך אני מסכים שמדובר בפלאפל לא משהו בכלל, אם להיות עדין.
יהונתן: אני משוכנע שמי שגדל כאן בסביבה, והטעמים הללו הם עבורו טעמי ילדות, יכול ליהנות ממנה כזו. מאידך, במציאות של היום למקום כזה כמעט ואין זכות קיום. עם כל החיבה שלנו לנוסטלגיה ומסורת ומקומות ותיקים, זה מנה שהיא על גבול הלא עובר.

המבקרים ממהרים לחצות את השדרה לצידה השני. שם מתגלה כי השם הרשמי של דוכן הבאגטים הוא "מדיצ'י בכיכר". כלי הרכב שחונים בסמוך למקום מסגירים את העובדה שמדובר בדוכן לאדם העובד – משאית אשפה של העירייה, ניידת מגן דוד אדום, רכב של עובדי בית הלוויות בגבעת שאול. מול דלפק ההזמנות, שכמו במקרה של "מגיד", פונה לצד הצר של הרחוב, משתרך תור לא קטן, אליו מצטרפים יהונתן ועמית.
עמית: אם הפלאפל נראה כמו מקום שלא זז מהסבנטיז, הרי שיש לנו עסק עם משהו יותר ניינטיז. באגטייה ירושלמית חלבית קלאסית – פס סלטים מבהיק בניקיונו עם גבינות שמנת מכמה סוגים, ירקות טריים וסלטי מיונז.
יהונתן: האטרקציה העיקרית של המקום היא עמדת החביתות שמוכנות ברגע ההזמנה, קצת כמו בארוחת בוקר של מלון, עם תוספות כמו עשבי תיבול, בצל או פטריות. גם את השקשוקה, מסתבר, מכינים לפי הזמנה, ואת הבאגטים אופים במקום.
עמית: עומס מרשים. במטבח הקטן מטרטרים איזה 4 אנשים בהרמוניה מרשימה. חלק מכניסים ומוציאים באגטים מהתנור, אחד אחראי על טיגון החביתות – או יותר נכון האפייה שלהן.
יהונתן: כל מי שעומד לצדנו בתור ושניסינו לדלות ממנו מידע לגבי המקום הסתכל עלינו קצת כאילו נפלנו מהירח, בגדר "טוב שנזכרתם לבוא". כל האנשים שמסביב, אנשי עמל במלוא מובן המילה, הם בדיוק מה שאני רוצה לראות רגע לפני שאני מזמין לאכול. אלה עובדים ניידים – מד"א, תברואה – ואם הם בוחרים לעצור כאן, חייבת להיות לכך סיבה טובה.

"מדיצ'י בכיכר" (צילום: אסף קרלה)

עמית ויהונתן מזמינים כל אחד לעצמו באגט עם חביתה. אצל עמית – גבינת שמנת, סחוג ירוק, מלפפון טרי ועגבנייה. אצל יהונתן – חומוס, אריסה, עגבניה ומלפפון חמוץ. חלל הישיבה המאולתר שלצד הקיוסק עמוס מפה לפה, אולם עד מהרה נמצא עבור המבקרים צמד כיסאות, ואפשר סוף סוף לנגוס.
עמית: כמעט מיותר כבר לציין שכנהוג בז'אנר מה שנקרא באגט רחוק מאוד מהמקור הצרפתי, מדובר במעין לחמניה משודרגת שמשלימה את האפייה במקום ויוצאת פריכה מאוד.
יהונתן: לא צרפתי אך מוצלח. אני חושב שבין חביתה חמה, ירקות טריים וקצת חריף קשה מאוד לפספס. וכשיש לחם פריך וחביתה מוצלחת לא צריך הרבה מעבר.
עמית: מעטים הכריכים האהובים עלי בעולם יותר מאשר כריך חביתה עשוי כהלכתו. זה אחד המאכלים הבודדים שאני רואה בהם כמתאימים באופן מוחלט ואמתי לכל שעה ביום.
יהונתן: זה אחלה פתיחה לבוקר, צהריים זריז או ערב. אני בטוח שיש בשכונה הזו ילדים שעוצרים כאן עוד בדרך לבית הספר, וכאלה שעושים זאת כשהם חוזרים.
עמית: מבחינת מרכיבים, חומרי גלם וכל זה – אין המון מה להגיד. הירקות טריים, הלחם טרי, החביתות נעשו כהלכה למרות המגבלות הטכניות. מה כבר אפשר להוסיף?
יהונתן: לא הרבה. סנדוויץ' חביתה זה אחד מאבות המזון. חובה לדעת להכין אותו כמו שצריך, ואנשי המדיצ'י בהחלט יודעים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

"מדיצ'י בכיכר" (צילום: אסף קרלה)

למרות עומס הלקוחות והתור שרק הולך, מתארך וגולש לתוך הכביש, מחליטים יהונתן ועמית להזמין שתי מנות נוספות. באגט קלאסי עמוס בסלט טונה, סלט ביצים וירקות, ומנת שקשוקה. אחד העובדים ממלא מחבת מתכת קטנה ברוטב אדום, מוסיף שתי ביצים, מעט עשבי תיבול ופלפל חריף ומעביר לתנור. זמן קצר לאחר מכן, בהתאם לבקשתם של המבקרים לביצים בעלות חלמון נוזלי, מוגשת הכבודה הרותחת לשולחן.

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "מדיצ'י בכיכר" (צילום: אסף קרלה)

עמית: מקום שמתעניין במידת העשייה של ביצי השקשוקה זוכה אצלי אוטומטית לנקודות זכות. מקום שגם מצליח לעמוד בבקשה לחלמון נוזלי מקבל פי כמה.
יהונתן: השקשוקה נראית נפלא. מחבת מבעבעת עם רוטב אדום כהה, הביצים עשויות נהדר, הפלפל החריף הכבוש קלות שהוסיפו מעל טעים. רק חבל שטעם הבסיס הוא של רוטב עגבניות גנרי, קנוי. לא מן הנמנע שהוא מגיע מתובל ומוכן מקופסת שימורים.

"מדיצ'י בכיכר" (צילום: אסף קרלה)

עמית: זה קצת מוזר, בהתחשב בכך שלפני כמה שנים כתבו על השקשוקה המקומית שהיא אחת הטעימות בארץ. לא על רוטב מוכן תצא תהילתו של דוכן שקשוקה. הטעם מזכיר רוטב פסטה קנוי.
יהונתן: במקרה של שקשוקה אין תחליף לעבודת יד. לא מבין מה קשה להעמיד כל בוקר או מתי שרק רוצים סיר ענקי של רוטב עגבניות ביתי, מרוכז ומדויק ולהשתמש בו כבסיס לשקשוקה.
עמית: איך באגט המיונזים?
יהונתן: נפלא כמו שרק באגט עם סלטי מיונז, מלפפון ירוק ומלפפון חמוץ יכול להיות. בשונה מרוב הסלטים שבוויטרינה, את סלט הביצים וסלט הטונה מכינים במקום ולא קונים. בתוך הבאגט הלוהט ועם הקרירות של המלפפון הטרי נוצר כריך נפלא.
עמית: סך הכל זה לגמרי מקום חמוד. לא מסוג המקומות שעבורם עולים לעיר או יוצאים מהבית, אבל בהחלט אופציה מצוינת לנשנוש זריז לכל מי שמגיע לקריית משה או, לא עלינו, לגבעת שאול.
יהונתן: בעיני זו תגלית של ממש. כיף לראות ולגלות מקומות כאלה, שאיכשהו עברו לנו עד כמה מתחת לרדאר. בהמון בתי אוכל בעיר אני מרגיש בבית, מרגיש שאני מכיר, יודע שורשים, היסטוריה. פה הרגשתי כאילו כל מי שעומד לידי בתור נותן בי מבטים של "מי אתה, יא צעיר". זה לא קורה לי, לנו, הרבה, וזה מהנה עד מאוד.
עמית: אז אם במקרה אתם מאחת השכונות בעיר, שבהן עוד לא יצא לנו לאכול ויש לכם איזה פנינה קולינרית שכונתית שאנחנו פשוט חייבים להכיר – אל תשמרו בסוד, אולי נקפוץ.

מדיצ'י בכיכר, המאירי 9, 02-6520282. כשר

חשבון:
2 X באגט חביתה + שתייה 56 שקל
באגט סלטים 24 שקל
שקשוקה בצלחת 28 שקל
סך הכל – 108 שקל