עמית: חורף ירושלמי, אפור, קר. הימים קצרים, הלילה יורד מוקדם והעגמומיות משתלטת.
יהונתן: אתה סתם שלילי. אני דווקא מת על התקופה הזו בשנה.
עמית: תסכים לפחות שהיא אפרורית?
יהונתן: לפעמים דווקא האפור, עמית, מדגיש את כל הצבעים האחרים שסביבו או לצדו.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
עמית: השאלה אם יש בכלל צבעים להדגיש… כי הגיע הזמן הזה שבו אנחנו הולכים לאכול באחד האזורים המדכאים בעיר.
יהונתן: אח, גבעת שאול. המקום המעפן ביותר בהיסטוריה של העיר, שמרגיש כולו כמו טעות אחת גדולה. יש בעיר אזורי תעשייה אחרים, לכל אחד מהם הקטע שלו. תלפיות עם מסעדות הפועלים, המוסכים והחום האנושי, הר חוצבים עם השילוב שבין היי-טק לחרדים… בגבעת שאול אין.
עמית: גאווה מקומית, היא ערך בסיסי לכל מי שגדל בירושלים, אלא שאחרי הרמה העירונית מגיעה רמת השכונה, וכאן אני לא מכיר יותר מדי מקומיים שיתגאו במוצאם מהשכונה הזו.
יהונתן: לכל שכונה תמצא את עדת התומכים שלה, בפוליטיקה הפנימית של הזהויות בעיר. אלא שאני לא מכיר איש אחד, אחד! שהוא שגריר נאמן לגבעת שאול.
עמית: אולי בסוף האוכל היום אנחנו נהפוך לכאלה? תרשה לי להמר שלא.
מסעדת “יהודה ושרלי” (צילום: אסף קרלה)
את דרכם לגבעת שאול מנסים יהונתן ועמית לנצל למעין חשבון נפש, במטרה לבדוק האם היחס הצונן, בלשון המעטה, שהם מגלים לאורך השנים כלפי השכונה, מוצדק. נסיעה קצרה לאורכם של שני הרחובות הראשיים – על כנפי נשרים ורחוב בית הדפוס – מגלה שייתכן מאוד והתשובה לכך הינה חיובית.
יהונתן: אז הנה אנחנו בצלע השלישית של משולש הברמודה של מסעדות בירושלים, לצד אבו גוש ועין כרם.
עמית: מדי פעם עוד יש פה דברים ראויים – פה היה אחד הסניף הראשונים של פינתי מחוץ למרכז העיר.
יהונתן: הסניף של סלע חן ז”ל, שבניגוד לכל הסניפים שהגיעו אחריו הצליח להביא את הטעם המוכר והאהוב. היה גם בורקס מוסא, היה מורדוך, ואחרי הסגירה של “מאמא מיה” בעיר אחד הצאצאים למשפחת בן זקן הקים פה שלוחה מהירה של המותג, עם פסטות עבודת יד. היום פסטה עבודת יד בגבעת שאול נשמע כמו פנטזיה.
עמית: מדי פעם אנחנו עוד מנסים. בפעם האחרונה באזור קיבלנו ארוחת שיפודים חלשה מאוד ב”ציון הקטן”. המקרה היחיד שאני זוכר לחיוב היה מסעדה קטנה בשם “החלבייה”, אליה הגענו ממש בתחילת הדרך המשותפת שלנו והרגשנו כאילו מצאנו פרח בלב מדבר.
יהונתן: רק שהפרח הזה, כמו כל מי שמגיע לגבעת שאול בציפייה לעשות משהו אחרת, לא שרד. זה מקום שבו רק הפונקציונליזם מדבר. בבליל האינסופי של מכוניות, הולכי רגל, משרדים, תורים, פריקה וטעינה, חנויות בזאר ומקס-סטוק – לכל דבר יש תכלית ברורה.
עמית: אחרי הקדמה כזו בטח כולם שואלים – אם יש לנו כזה מטען נגד השכונה, למה אנחנו חוזרים?
יהונתן: והתשובה?
עמית: כי לא מזמן ניגש אלי קורא ותיק שלנו ושאל – “איך עוד לא הייתם אצל יהודה ושרלי?”.
יהונתן: ומה ענית?
עמית: שאלתי מי אלה יהודה ושרלי.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן במסעדת “יהודה ושרלי” (צילום: אסף קרלה)
"מסעדת יהודה ושרלי" שוכנת כבר יותר משני עשורים במתחם שלמרגלות בניין הדואר ברחוב שטנר. בחוץ מבחינים יהונתן ועמית בשורה של מכוניות שמעמיסות מה שנראה כמו ארגזים של אוכל מוכן וחמגשיות. בפנים מתגלה חלל עמוס בשולחנות, חף כמעט מכל עיצוב. על אחד הקירות מצהיב גזיר עיתון עם ביקורת אוכל משנת 2001.
יהונתן: מבחוץ זה בכלל לא נראה כמו מסעדה. סתם עוד דלת, שבגבעת שאול יכולה להוביל לכל דבר – מסדנא של נגר ועד חנות לצורכי קונדיטוריה. אלא שכבר מן השנייה הראשונה אי אפשר לטעות בכך שזהו בית אוכל, ויותר מכך – בית אוכל חי ופועם.
- מסעדות בירושלים: סאקורה, הדור הבא
- אוכל בירושלים: המנה הטבעונית החדשה של נוקטורנו
- פלאפל האחים לוי בשוק, שלום בבצלאל או התימני בנביאים?
- מסעדות בירושלים: שיפודי אקספרס בצומת אורנים – ויש גם בונוס
עמית: השעה רבע ל־12 בצהריים ורוב השולחנות כבר מלאים. איכשהו, בהתחשב בכך שיש מסביב המון משרדי ממשלה ועובדי מדינה, זה לא מפתיע.
יהונתן: מה שכן מפתיע זה כמה חי מרגיש כאן. גבעת שאול עבורי, אולי בשל הקרבה לבית העלמין, זה מקום שכמאמר השיר – המוות פה מולך. לא זכור לי מתי בפעם האחרונה נכנסתי לעסק בשכונה והרגשתי פרץ כזה של אנרגיה. שומעים צחוק אנשים, המולת שיח, קרקוש צלחות וסכום, הרעשים הכי חיים שיש.
עמית: האחים בעלי השם המקסים יהודה ושרלי אנקונינה הקימו את העסק הזה לפני 28 שנה. במקור זו היתה מסעדת העובדים של הדואר, שפעלה בתוך הבניין, ולפני 22 שנה נדדה לכאן. מי שהמליץ לי על המקום טוען שזה ההימור הבטוח ביותר בסביבה, ואם לשפוט על פי כמות האנשים והתנועה, ייתכן מאוד שהוא צודק.
מסעדת “יהודה ושרלי” (צילום: אסף קרלה)
השירות ב"יהודה ושרלי" עצמי. יהונתן ועמית מצטיידים כל אחד במגש ובסכו"ם וניגשים לדלפק הארוך שמפריד בין המטבח הגדול לבין חדר האוכל. העסקית המקומית כוללת צלחת של שלושה סוגי סלטים לבחירה מן הפס הקר, מנה בשרית ושתי תוספות, במחיר של 45 שקל.
עמית: מחיר סטנדרטי, מגוון סטנדרטי. בסלטייה השעטנז המוכר – מצד אחד חומוס, טחינה, סלט חצילים מטוגנים וסלט טורקי, מצד שני סלטי מיונז, סלט ירקות וחידוש מפתיע – סלט שעועית מש עבור שוחרי הבריאות. קערה של סלט ירקות עם טחינה ושעועית מש זה יופי של ארוחה.
יהונתן: אני בכל זאת אלך על שניצל, ברשותך.
עמית: לא נפקד מקומו של סלט המלפפונים עם השמיר והסוכר, שבו נתקלנו לא מזמן גם ב”פקולטה” בבצלאל.
יהונתן: זה הבן המובהק ביותר לעדות אשכנז, שהצליח לחדור למיינסטרים של האוכל הישראלי המזרחי.
עמית: בוא ניקח טעימה ממנו. אני הולך בלי קשר על צלחת סלטים קלאסית של חומוס-טורקי-סלט קוביות חציל מטוגנות במיץ עגבניות.
יהונתן: אז אני אלך על שלושה גוונים של לבן – קולסלו, תירס במיונז וחציל במיונז – כי אין דבר שיותר צועק אייטיז בירושלים משלושת הסלטים האלה. בעיקריות שמתי עין על משהו שנראה כמו טורפדו ענק מצופה בפירורי לחם ומבושל ברוטב – מסתבר שמדובר בשניצל ממולא. אורז עם שעועית וקצת תפוחי אדמה על יד ואני מסודר.
עמית: אז בשבילי רבע עוף ברוטב אדום עם אורז שעועית וקצת גזר גמדי. ובוא נוסיף שניצל רגיל אחד וכמה לביבות לטעום?
מסעדת “יהודה ושרלי” (צילום: אסף קרלה)
רוצים להישאר מעודכנים?
המבקרים תופסים את אחד השולחנות הבודדים שעדיין פנויים. על השולחן, כנהוג בז’אנר – שני בקבוקים קטנים של שמן זית ומיץ לימון לתיבול עצמי של הסלטים או המנות, וכן מוסף ספורט מתוך העיתון היומי. אפשר להתחיל לאכול.
עמית: בצלחת הסלטים שלי יש בדיוק מה שציפיתי. החומוס תעשייתי כמובן ולא משובח במיוחד, הסלט הטורקי סביר ביחס לז’אנר וסלט קוביות החציל המטוגנות ברוטב עגבניות מתקתק ונחמד. אבל זו לא חוכמה, כי יש לי פטיש קל לסלטים מן הסוג הזה, של חצילים מטוגנים.
מסעדת “יהודה ושרלי” (צילום: אסף קרלה)
- מסעדות בירושלים: נמשכים החיפושים אחר המבורגר איכותי בעיר
- אוכל בירושלים: חלבית חביבה וראויה בבית נקופה
- מסעדות בירושלים: ארוחת הטעימות שתגרום לכם לקנא בעמית ויהונתן
- אוכל בירושלים: לא הכי טוב, בוודאי שלא הכי גרוע
יהונתן: לא מובן לי. בדיוק כמו שלך בטח לא מובנת הסטייה שלי עם סלטי מיונז. העובדה שהמקום הזה כל כך עמוס והתחלופה כל כך מהירה מאפשרים להתפרע פה על סלטי המיונז, שלרוב הם פחות פופולריים, בלי כל חשש לטריות. הביצוע חביב.
עמית: באזור המטוגנים נרשמת הצלחה. השניצל ה”רגיל” בסיסי וטעים. יש סומסום בציפוי. שמתי חצי ממנו בפיתה עם קצת מהחומוס, סחוג וסלט מלפפונים בשמיר. שילוב הזוי ואהוב שהוא בדיוק מה שהייתי אוכל בימי התיכון במזנון של האוניברסיטה בגבעת רם. יהונתן: אני עשיתי אותו הדבר עם סלטי המיונז וקיבלתי פלאשבק לבאגט מרציאנו. לביבות העיג’ה הן יותר לטקעס, כמתחייב מרוח התקופה, סבבה לגמרי.
עמית: כרע העוף, שמהווה את עיקר הצלחת שלי, בסדר גמור בטעמו. זה לא בישול גדול, אבל יש טעם ביתי ולמרות שמדובר בכמויות גדולות מאוד, העור שחום והבשר לא התייבש.
יהונתן: במקרה של השניצל הממולא זה אפילו יותר מפתיע. בתוך גלילה של חזה עוף, או אולי חזה הודו, יש לא מעט בשר טחון, והכל מטוגן ומבושל ברוטב שקצת מזכיר טעמים אסיאתיים. לא במובן של מסעדה מודרנית אלא יותר כמו סינית בניינטיז. החלק הכי מוצלח והמפתיע ביותר הוא האורז עם השעועית.
עמית: אורז הוא אולי השחקן הכי משמעותי במסעדות כאלה, ואחרי לא מעט תקריות בזמן האחרון עם אורז לא מוצלח, פה הוא עשוי בדיוק כמו שצריך. בתבשיל השעועית הטעים יש תוספת מפתיעה של כוסברה טרייה.
יהונתן: בדרך כלל השעועית של האורז נטולת ירוקים למיניהם. יש שיוסיפו גזר, אולי בשר, אולי חס וחלילה אבקת מרק. במשפחת אנקונינה, כנראה, מוסיפים כוסברה. זה טעים. לא ברמה שתגרום לי לשנות את דרכי ולהתחיל להוסיף כוסברה לשעועית שלי בבית, אבל טעים.
עמית: תבשיל הגזר, סוג של צימעס, לא טעים. עשוי מגזר גמדי קפוא, שזה משהו שאלא אכלתי לדעתי 25 שנה לפחות. התרגלנו כבר לירקות אחרים, שלא מבושלים עד חורמה. אם יש שעועית מש אין סיבה לא להגיש גם ירקות מבושלים קצת יותר מודרניים.
מסעדת “יהודה ושרלי” (צילום: אסף קרלה)
זמן לא ארוך אחרי שהתיישבו הצלחות של יהונתן ועמית מתרוקנות והם ממהרים לקום ולפנות את מקומם לבאים אחריהם. התחלופה ב”יהודה ושרלי” מהירה ולא פוסקת לרגע, כשבמקביל לסועדים שמגיעים כדי לאכול, ניכרת תנועה ערה של מזון החוצה בטייק-אווי.
עמית: אם כך – מצד אחד, אם משווים את הארוחה הזו למסעדות פועלים אחרות בז’אנר, אז במחיר הזה אכלנו למשל ב”פקולטה” לפני שבועיים מקלובה נפלאה, ואצל יפהל’ה בתלפיות אפשר לקבל במחיר דומה אוכל מוצלח יותר.
יהונתן: מצד שני – ביחס למה שיש בגבעת שאול המקום הזה קודם כל מזמין, חם וחי. זה לא מעט. עשינו פה סיבוב יסודי בחוץ, הכל נראה עייף, מדכא. אין לי ספק שרבים האנשים שעובדים באזור וחוזרים כמעט מדי יום.
עמית: זו לא ליגת העל, אולי אפילו לא לאומית. אבל גם להיות אלוף ליגה א’ דרום, מחוז גבעת שאול, זה עדיין כבוד. האחים יהודה ושרלי עושים עבודה תזונתית ראויה, בוודאי מהמוצלחות שראינו באזור.
יהונתן: בכל זאת, 28 שנה לא הולכות ברגל. מתקיים פה הערך החשוב מכל של נדיבות, ואפשר להיות בטוחים שרעבים לא תצאו מכאן. אז אם נאלצתם להגיע לגבעת שאול לסידורים ונתקפתם רעב, מדובר באופציה בהחלט ראויה.
עמית: ואם אתם, נניח, בני השכונה וחושבים שאנחנו טועים, או סתם מגזימים, ויש פה עוד מקומות טובים לאכול בהם – ספרו לנו.
יהודה ושרלי. שטנר 5, 02-6524288. כשר.
חשבון:
2 X ארוחה עסקית – 90 שקל
צלחת סלט קטנה – 12 שקל
2 X שתייה קלה – 14 שקל
סך הכל: 116 שקל
משה
עמית ויהונתן , לא מבין את הקטע של הסרט שאתם מחוץ למסעדה מבלבלים ת'שכל…אין המשך בתוך המסעדה…וביקורת חיובית או שלילית תוך כדי אכילה…יש לכם כאילו אייטם בלי אייטם